"ככר זהב טהור עשה אתה ואת כל כליה" (לז,כד) 'עשר מנורות עשה שלמה שנאמר "ויעש את מנורת הזהב עשר כמשפטו ויתן בהיכל ה' מימין וה' משמאל" אין תימר חמש בצפון וחמש בדרום והלא אין המנורה כשירה אלא בדרום שנאמר "ואת המנורה נוכח השלחן על ירך המשכן תימנה” , מה ת"ל חמש מימין וחמש משמאל?- אלא חמש מימין מנורתו של משה וחמש משמאלה. אעפ"כ לא היה מבעיר אלא של משה בלבד ... תני רב יהודה בשם אסי היה שלמה נוטל אלף ככרי זהב ומכניסן לכור ומוציאן עד שהוא מעמידן על אחד לקיים מה שנאמר "ככר זהב טהור עשה אותה" וגו'. תניא אמר רבי יוסי בי רבי יהודה מעשה במנורת זהב שעשה משה במדבר והיתה יתירה דינר זהב והכניסוה לכור שמונים פעם ולא חסרה כלום. ויאות עד דלא יקום על ברריה הוה חסר סגיון מן דו קיים על ברריה לא חסר כלום' (יר' שקלים ו,ג) מה העניין שיהיה הזהב שבמנורה כ"ך מזוקק מסיגים, כמו שדרשו "ככר זהב" להדגיש יותר שהוא זהב טהור ונקי?- על "וזהב הארץ ההיא טוב" דרשו חז"ל 'וזהב הארץ ההיא טוב, מלמד שאין תורה כתורת א"י ולא חכמה כחכמת א"י' (בראשית רבה טז,ד) הרי שלמדו שהזהב מרמז על התורה, אולם גם את שאר האבנים היקרות הסמיכו שם על התורה, כמובא מיד 'שם הבדולח ואבן השוהם וגו',מקרא משנה ותלמוד ותוספתא ואגדה.' אם כן מה היחוד של הזהב משאר הדברים היקרים?- בזהב נאמר דגש על ארץ ישראל, ומדוע קשור במיוחד לארץ יותר מהשאר?- אלא שהארץ שייכת לכלל בנ”י, כך שלהבדיל משאר האבנים היקרות שהם פרטי התורה (מקרא משנה וכו') הזהב מייצג את הכללות של כל התורה בגדולתה תוך חיבורה לארץ וליושביה, שזהו תורת וחכמת הארץ. ומדוע דווקא הזהב מייצג את כלל התורה?- נאמר שם קודם 'אמר רבי אבהו: טובה גדולה חלק הקב"ה לעולמו, אדם פורט זהוב אחד והוא מוציא ממנו כמה יציאות. אמר ריש לקיש:לא היה העולם ראוי להשתמש בזהב. ולמה נברא?בשביל בית המקדש, שנאמר וזהב הארץ ההיא טוב, היך מה דאת אמר ההר הטוב הזה והלבנון.' (שם,ב) הזהב הוא יקר שאפשר לפרוט ממנו להרבה כסף, ועם זאת הוא בהישג יד, שלא כאבנים טובים שיקרות מאוד ולא כל אחד יכול להחזיק בהם ולא בכל מקום יפרטו אותו לכסף. לכן הוא מייצג את התורה בכללותה שהיא שייכת לכלל בנ”י שלכל אחד יש חלק בה. וזה קשור למקדש שכל העם מכוונים אליו, הוא מאחד את כל העם בתפילה '.בנוי לתלפיות- תל שכל פיות פונים בו' (ברכות ל,א) וזה הרמז בתפילתו של משה שבקש לראות בא"י את “ההר הטוב הזה” כמו “וזהב הארץ ההיא טוב”, שזהו מעלת המקדש ובפרט בא”י שבה יש דין ציבור (שבחו”ל אין דין ציבור לתענית ציבור וכדו'). וכך גם במנורה יש עניין של תורה כללית , וזהו 'ויעש את מנורת הזהב עשר כנגד עשרת הדברות, וכל מנורה היו בה שבעה נרות הרי שבעים כנגד שבעים אומות, שכל זמן שהנרות דולקות היו מתכבשים ומיום שכבו הנרות נתגברו. ותורה נמשלה בנר שנאמר:כי נר מצוה ותורה אור' (ילקו”ש נ”ך רמז קפה) שהאור מהתורה הוא כללי, מאיר הכל, וזהו כמו עשרת הדברות שבהם רמוז כל תרי”ג המצוות, כך שעשרת הדברות הם כללי של כל התורה, וזה מקושר לבנ”י שבכיבוי הנרות האומות מתגברים על ישראל ומייצרים להם. וזה המיוחד במנורה שהיא מצד אחד קשורה באורה לתורה ומצד שני קשורה לבנ”י “נר ה' נשמת אדם” (משלי כ,כז) שבעצם הם קשורים, שהנשמה חלק אלוק והתורה וה' חד הם, וע”י התורה שמתגלה ע”י בנ”י בעולם, ה' מתגלה בעולם והכל מואר בקדושה. ולכן במקדש שיש קשר לתורה שהוא בסיס המקדש, (הארון בקה”ק) , יש בו קשר לזהב, אבל המנורה שמודגש בה החלק של בנ”י והתורה, יש בה מעלה גדולה יותר של עניין הזהב, ולכן בה יש להקפיד יותר על נקיון מכל סייג, ולכן המנורה מקשה אחת, כי התורה ובנ”י מאוחדים, וזה חל כשכל בנ”י יחד מאוחדים שאז התורה בשלמותה מתגלית בעולם, וזה קשור לא”י שבזמן שהיהודים בה יש דינים שחלים אז, כמו שמיטה ויובל. ובכלל דווקא בא”י בנ”י יכולים להיות מאוחדים ממש, שזה ממעלת הארץ שלכן חל בה דין ציבור (שאפילו הגשמי מתקדש ומתאחד בקדושה). וניראה שזה נירמז בדרש שהכניסו את המנורה לכבשן לא חסר כי היה נקי מסייגים, שהכבשן מייצג את האש שמכלה (ולכן מחסר) שזה ביטוי לשריפה מהחטאים, והמנורה בנקיונה לא חסרה כלום, שהכל היה מאוחד בקדושה, כל בנ”י היו מדובקים בקדושה ולכן לא היה כל סייג ופגם לטומאה, והכניסה של 80 מרמז על פעמיים 40 יום שמשה היה בסיני עד שנאמר לו “סלחתי” שבכך נוקה מעגל הזהב, ובמנורה כבר לא היה צריך זאת (שהיה אח"כ), ולכן שוב 80 פעם לא שינה, והריבוי הוא ב'דינר' לשון דין (ורמז לנהר די נור), שכלל בנ”י והחיבור לתורה בכלליותה ניקתה מכל חטא ופשע. וניראה שלכן הפס' “ככר זהב טהור עשה אתה ואת כל כליה” סמוך ל”ויעש את מזבח הקטרת” (לז,כה) שעל הקטרת נאמר 'מיריחו היו מריחים ריח פטום הקטרת' (תמיד ג,ח) ו'עזים שביריחו היו מתעטשות מריח הקטורת, נשים שביריחו אינן צריכות להתבשם מריח קטורת, כלה שבירושלים אינה צריכה להתקשט מריח קטורת' (יומא לט,ב) שהקטרת היתה כ"ך חזקה שהורחה למרחקים, וניספגה חזק 'אמר רבי יהושע בן קרחה: סח לי זקן אחד פעם אחת הלכתי לשילה והרחתי ריח קטורת מבין כותליה' (שם). וכשאדם במצב רוח טוב (כגון כשמריח ריח נעים הממלאהו אושר) הוא נדיב יותר, וניראה שזה עניינו של הקטרת שלכן 'א"ר חנינא מפני שמעשרת, א"ל רב פפא לאביי מ"ט אילימא משום דכתיב ישימו קטורה באפך וכתיב בתריה ברך ה' חילו' וכו' (יומא כו,א) והמשך הפס' "ופעל ידיו תרצה" (דברים לג,יא) שידיו רומז לצדקה וחסד שנותן ופועל בידיו, ולכן מעשיר כמו צדקה שמעשירה, וזה חזק יותר מצדקה, שמחבר כל פעולותיו ("חילו”) לה', שמעמיק עד שורש המידות של בנ”י 'שלשה סימנים יש באומה זו הרחמנים והביישנין וגומלי חסדים' (יבמות עט,א) ומקדש הכל. וזה ההשפעה של הקטרת (ולכן מתגלה בעולם שמשפיעה בריח טוב למרחקים וחזק) וזה דומה למנורה שמאירה כלפי חוץ, שלכן החלונות במקדש מופנים להאיר כלפי חוץ, שבאים להאיר לעומק בנ”י עד החיבור של בנ”י עם התורה והקב”ה. ואולי זהו רמז במנורת שלמה שעשה מאלף ככרות זהב לככר זהב אחד, כעין רמז לקשר בין ה' אלינו “כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבר ואשמורה בלילה” (תהלים צ,ד) שאלף שנים כמו יום אחד, זהו רמז אלף לאחד, שאנו פועלים ליתחבר לה' ולידמות לו ע”י הליכה בדרכיו ותורתו.
(לרפואת אברהם בן בתיה שליט"א)