אומרים, שחייב להרבות במשתה ושמחה בי"ד שבאדר 

ראשון (טור בשם הרי"ף), ואין נוהגין כן. מכל מקום ירבה 

קצת בסעודה, כדי לצאת ידי המחמירים. וטוב לב 

משתה תמיד (משלי טו, טו)" עכ"ל.

ובשערי תשובה על אתר (ס"ק ב) כתב, שרבינו יחיאל 

מפאריז (אבי הרא"ש) רגיל להרבות בסעודה, ולהזמין בני 

אדם וכו'. ופירוש סיום לשון הרמ"א "וטוב לב משתה 

תמיד", שבחכמה יסד חתימה מעין הפתיחה, שני 

תמידין כסדרן, הוא פתח בריש הגהותיו (או"ח סי' א ס"א): 

"שויתי ה' לנגדי תמיד", וחתם "וטוב לב משתה תמיד" 

וכו'. וגם יש רמז כי תיבת "משתה טוב" בגימטריא "אדר 

ראשון" עי"ש עוד באריכות מתק דבריו.

~ ~ ~

בין התלמידים המובחרים בסגל חבורת קדשו של 

אחד מגדולי הצדיקים בדורות שלפנינו, היה תלמיד 

חשוב אחד שעסק כל ימיו במצוה הגדולה של פדיון 

שבויים, זו היתה מצות חייו שמסר את נפשו עליה, וכל 

אשר יש לו היה נותן בשביל להעלות איש ישראל מבור 

השבי. 

במשך כל ימות השנה היה מכתת את רגליו מעיר 

לעיר, בקיבוץ תרומות מאחינו בני ישראל לצורך מצוה 

זו. וכך גם נודע לו בדרכים על יהודים נוספים הנתונים 

בצרה ובשביה, ברוב המקרים על שלא שילמו את דמי 

חכירה במועדם, כאשר היה מצוי בימים ההם, שהיו 

הפריצים מושלים ורודים בעם ועושים בהם ככל העולה 

על רוחם.

שנה אחת בערב יום הכיפורים אחר תפילת שחרית 

בבית רבו הגדול, נודע לו על 'מושקה', חוכר הפונדק 

המקומי שנשלח זה אתמול לבור הכלא. הוא נחרד 

מאוד להצלתו, הלא ערב יום הכיפורים היום! – חשב 

לעצמו – וכיצד ניתן להשאיר איש יהודי להינמק בצינוק 

ביום הקדוש?

הוא יצא אפוא בזריזות תיכף ומיד להתרמת יהודי 

העיר לצדקה הגדולה, אבל הזמן דחק בו ביותר, והוא 

נצרך לסכום הגון, לא בתרומה פה ותרומה שם... 

כשבירר את הסכום המדויק של חוב דמי החכירה של 

מושקה לפריץ, נודע לו שהוא עומד על סך עצום של 

חמשת אלפים ושבע מאות וחמישים (5750) רובל כסף 

טבין ותקילין! וחיפש דרך מקורית להמציא את מלוא 

הסכום בו ביום! 

תוך כדי שוטטותו בין בתי העיר אחר הצדקה, הגיעה 

שמועה לאוזניו אודות 'חבורת שיכורים' היושבת עתה 

במרכז השוק הגדול, ומתערבים ביניהם בוויכוח אווילי, 

מי יכול לשתות יותר מכולם... וכטוב ליבם ביין הוחלט 

ביניהם שמי שישתה יותר מכולם יקבל סכום הגון! – 

כידוע אין השיכורים יודעים לשמור על כספם... וכסף 

רב זרם שם מיד ליד...

החליט היהודי דנן לנסות את מזלו, הוא הצטייד 

בבקבוק משקה משכר, וניגש אל המקום, לא לפני 

שהתפלל לפני שוכן מעונה ושפך צקון לחשו, שיסייע 

השי"ת בעדו לקיים את המצוה הגדולה שנפלה בחלקו. 

הוא התיישב תיכף בין חבורת השיכורים, ועשה עצמו 

כשתיין עתיק... בעזרת כמה 'הלצות' טובות התחבב 

מיד על כל החבורה, ובחכמה רבה גרר אותם לוויכוח 

חריף אודות השתיה... וכי אתם יודעים לשתות? – סנט 

בהם – וכי לזה 'משקה' יקרא? הנה יש לי כאן באמתחתי 

צלוחית מלאה משקה הכי חזק %96! (זעקס און ניינציגער), 

ומדי דברו הוציא מחיקו בקבוק חדש של 'ליקר 

שקדים' %96 מהמשובחים ביותר! עיני השיכורים 

כמעט שיצאו מחוריהן למראה המשקה, וכמו מאליהם 

הושטו ידיהם "הבה לנו משקה"...

אך היהודי משך חזרה את הליקר לחיקו, קם על רגליו, 

ושאל בקול: "מי מכם יכול לשתות כוס מלאה מזה 

המשקה?".

והנה קם כנגדו אחד השיכורים שהחזיק בידו ארנק 

תפוח מלא כסף... בידו השניה הוציא כוס גדולה, ופנה 

לאותו יהודי: "הבה נראה את יכולתך אתה! הנה לפניך 

כאן כוס ענק, באם מצליח אתה לשתות את כולה בבת 

אחת, מקבל אתה כאן ועכשיו מאה רובל כסף! 

"ואם שותה אני שתי כוסות כאלו בפעם אחת, כמה 

אקבל?" – הקשה היהודי.

- חמש מאות רובל כסף!

- ועל שלשה שכאלו?

- אלף רובל!

תיכף הוציא היהודי את בקבוקו, ועל אף שלא הורגל 

מעולם בשתייה, הוא הכריח עצמו לצורך מצוה, והחל 

מוזג אל תוך הכוס, תוך שהוא דורש כמין חומר בפסוק 

(שמות לז, יט): "שלשה גבעים משוקדים בקנה אחד כפתור 

ופרח" – לגמוע שלשה גביעי ליקר שקדים בבת אחת 

אל תוך הקנה (הגרון), זהו כפתור ופרח!...

כל החבורה עקבה אחריו היטב, והנה מברך הוא בקול 

גדול "שהכל נהיה בדברו", ותיכף הוריק אל גרונו 

שלשה כוסות מלאים בפעם אחת! וקיבל לידו אלף 

רובלים מזומנים!

והנה תיכף משסיים, החל לדרוש שוב: "באם שותה 

אני עכשיו 'סריה' נוספת כזו, של שלשה גביעים 

משוקדים בקנה אחד... כמה תתן לי?

- השיכור הזה אינו שבע לעולם... – התלוצצו כמה 

מבני החבורה.

- אתן לך עוד אלף רובל!

- אין זה הוגן! הלא הפעם השניה קשה יותר מן 

הראשונה!...

- ניחא, הסכים האיש, אלף וחמש מאות!

- לא! 'אלפיים רובל' ומזומן אל תוך היד!

הם התפשרו על אלף ושבע מאות וחמישים (1750) 

רובל כסף, והיהודי דנן תפס ללא אומר ודברים את 

הכוס הגדולה, ותיכף הוריק אל בטנו שלשה גביעים 

משוקדים נוספים, לקול צחוקם המתגלגל של חבורת 

השיכורים, שלא הפסיקו לעודדו במחיאות כפיים, 

ובאיחולי 'לחיים' רועשים, וכמובן קיבל את כספו על 

אתר. – וכבר יש בידו אלפיים ושבע מאות וחמישים 

(2750) רובל!

משסיים החל מיד שוב בסיבוב שלישי... "ועתה – 

שאל בשחוק גדול כדרכם של שיכורים – אם מוסיף אני 

בזאת בפעם שלישית את כל ה'סדר' הזה, כאשר כפל 

הכתוב בזה ג' פעמים... כמה אקבל?

- לא תוכל, זה בלתי אפשרי!

- ובכל זאת?

- אם מצליח אתה בפעם שלישית לגמוע כך עוד 

שלשת גביעים בבת אחת, מקבל אתה "שלשת אלפים 

רובל כסף" קעש! (מזומנים).

היהודי דנן זכר היטב – על אף שתייתו המרובה – את 

תכלית מטרתו כאן, ושערב יום כיפור היום, והוא מוכרח 

לפדות איש ישראל מן השביה עוד היום. הוא תפס 

תיכף את הכוס בידו, ובמסירות נפש ממש הכריח עצמו 

לגמוע פעם שלישית ככל סדר עבודה זו!

כך יצא משם כשבידו חמשת אלפים ושבע מאות 

וחמישים רובל כסף! (5750), בדיוק כמידת הסכום הנצרך 

למצוותו! הוא רץ היישר אל בית הבור, והגיע ממש עם 

דמדומי חמה אל הפריץ, הושיט את מלוא הסכום ופדה 

את מושקה היהודי לחירות ולרווחה!

משם מיהר כל עוד נשמתו בו אל המקווה, ובעלותו מן 

המקווה כבר נטו צללי ערב, יום הדין הגדול והנורא כבר 

פרש את כנפיו על היקום, אנשים רבים כבר נראו 

צועדים לבושי לבן אל בתי הכנסת, ואף הוא הזדרז 

להתעטף בקיטעל ובטלית ואץ רץ לבית מדרשו של רבו 

א

הקדוש, כדי שלא לאחר את תפילת "כל נדרי". 

הוא היה שתוי כהוגן... – לאחר שתיית תשעה כוסות 

שכאלו אין פלא שבקושי החזיק את ראשו ישר בין 

כתפיו...

והנה באמצע תפילת 'כל נדרי' המרטיטה, רואה הוא 

אנשים סביבו בוכים חרש, ומנגבים את דמעותיהם 

הרבות... – הליקר עלה לו אל הראש, והוא החל לומר 

לחבריו: "מה לכם כי תבכו פה עכשיו? עליכם לשמוח 

ביום קדוש כזה! – אתם צריכים לשמוח בכך שאתם 

יהודים! ושאתם משוחררים ולא בבית הסוהר... וזכות 

גדולה יש לכם שאתם זוכים לבוא אל בית ה' ביום 

הגדול והנורא! – במקום לבכות צריך לשמוח!".

וכדרכם של שיכורים הנמשכים מדבר לדבר ואינם 

יכולים לעצור את עצמם... המשיך גם הוא בהטפותיו 

אודות חובת השמחה שביום הכיפורים, הוא התלהב 

יותר ויותר, עד שלפתע אמר ברוב התרגשות: אתם 

צריכים לשמוח היום ממש כמו בשמחת תורה!

ומכיון שנזכר השיכור דנן בשמחת תורה, החל פתאום 

לזמר ולסלסל בניגון המקובל של שמחת תורה: "אתה 

הראת לדעת, כי ה' הוא האלקים, אין עוד מלבדו"...

באותה שעה אמר על כך הצדיק, שיהודי זה זכה 

להגיע תיכף לשיא המדרגות של ימים הנוראים, שהוא 

כידוע בייחוד "אתה הראת" של שמחת תורה! בזכות 

גודל מסירות נפשו בערב יום הכיפורים למצות פדיון 

שבויים!

~ ~ ~

ידוע ומפורסם גודל מעלת חג הפורים הקדוש, שהוא 

גדול ונעלה אף יותר מיום הכיפורים. כמ"ש בתיקונים 

(דף נז ע"ב) על יום הכיפורים שהוא כפורים, דומה לו, אבל 

עדיין אינו מגיע למעלת פורים ממש. וזל"ק: "פורים, 

אתקריאת על שם 'יום הכפורים', דעתידין לאתענגא 

ביה, ולשנויי ליה מעינוי לעונג וכו'" עכל"ק. 

נמצא מעלת חג הפורים גדולה יותר מיום הכפורים, 

שתמיד הנמשל גדול מן המשל, ויום הכיפורים מדמה 

עצמו כמו פורים, ורק לעתיד לבוא תגדל מעלתו 

כפורים, כאשר עתידים להתענג בו ולהפוך מעינוי לעונג 

כבפורים.

וכמו ביום הכיפורים מצינו 'יום כיפור קטן', כן בחג 

הפורים אנו חוגגים 'פורים קטן'.

ברם החילוק שביניהם הוא בסדר מצות היום, כאשר 

בחג הפורים מצווים אנו במשתה ושמחה, ואף בפורים 

קטן "טוב לב משתה תמיד", לא בבכיה וצום ותענית 

כביום הכיפורים, כי אם בשמחת משתה היין. 

ואכן ניתן לזכות בכח משתה חג הפורים, לשיא 

המדרגה של "אתה הראת" שבייחוד שמחת תורה! 

זהו כוחו המופלא של חג הפורים, לקרב איש ישראל 

לקונו, באהבה גדולה להתוודע ולהיגלות כי ה' הוא 

האלקים אין עוד מלבדו!

[פורים – פרטיות – קלטת