'גוי אחד בארץ'

נסיעות באוטוסטרדות ברחבי ארה''ב הגיעו לקיצן. 

השבתי את רכבי השכור לסניף החברה הממוקמת בנמל 

התעופה ע"ש קנדי.

כחלק משירותי חברת ההשכרה , היא מספקת הסעה 

מיוחדת (שאטל) המסיע את משיבי הרכבים לטרמינל 

המבוקש עבורם.

שמח וטוב לב ניצבתי בתחנת ההסעה מוצף געגועים 

למשפחתי בארץ ישראל, לפתע פנה אלי ערבי טורקי 

שחסרו לו דולרים בודדים כדי למלא את מיכל הדלק 

של רכבו השכור.

כללו של דבר: השוכר מקבל רכב עם מיכל דלק מלא 

ועליו להשיבו כפי שקבלו, ולא - גובה החברה סכומים 

מופרזים מהלקוח.

התלבטתי מספר שניות, ולבסוף החלטתי כי יש לקדש 

שם שמים, בפרט שסירוב עלול לגרום לחילול ה'.

הושטתי את ידי לארנק, אך משום מה הוא לא היה 

באותו כיס.

המשכתי לפשפש בכיסיי האחרים על מנת למצוא את 

הארנק ולתת לגוי את מבוקשו- אך הארנק איננו!! 

מנסה אולי בחליפה? במזוודה? שוב בכיס של 

החולצה... אך הארנק איננו.

ערכתי חיפוש בכל התיקים תחת לחץ נוראי שכן הארנק 

טמן בחובו כסף מזומן והרבה, דרכון, כרטיסי אשראי 

בינלאומיים ועוד דברים רבים חשובים ויקרי ערך.

משלא מצאתיו בין כליי אצתי לרכב אולי שם אמצא את 

אבדתי.

בהגיעי לדלפק הסתבר שהמפתחות כבר נמסרו 

למחלקת ניקוי ושטיפה לקראת הלקוח הבא.

אחוז תזזית דלגתי למגרש החנייה, בהגיעי למגרש 

הבחנתי בעובד שזה עתה פותח את דלתות המכונית 

לנקותו.

קראתי לעברו שימתין קמעה, והתחלתי בחיפוש יסודי.

לאחר דקות מורטות עצבים מצאתי את מבוקשי מתחת 

למושב הרכב האחורי עטוף בניילון שחור – בדיוק 

במצב שהשארתיו ולא חסר בו דבר.

לו איחרתי במעט היה הסיפור מסתיים אחרת.

אילו סירבתי לאותו ישמעאלי לא יכולתי לעלות לטיסה 

שכן הדרכון היה אף הוא בארנק.

אבקש מעל במה זו להודות לה' בכל לבב ולספר תהילתו 

קבל עם ועדה ולקיים בזאת 'שיחו בכל נפלאותיו'.

בעל המעשה: י. ו