מספר סיפורים  ששמעתי בעניני כשרות-

יש משגיחי כשרות מנוסים ויראי שמים שנכנסים למטבח של האולם בריצה, בפיתאומיות, מבלי להגיד אפילו שלום, וישר ניגשים לכוון התנורים לראות האם הכול מתנהל כשורה, כיון שאמירת שלום נדחית מפני ענינים הנוגעים לזיכוי הרבים או לחילופין להכשלת הרבים.

  מעשה במשגיח ירא שמים שפעם אחת ראה את אחד המלצרים ובידו מגש עם בשר ניגש לכוון האולם, אך לא מהכיוון של המיקום הקבוע של התנורים, מיד הבין שמשהו כאן אינו כשורה, ואכן מבדיקה שערך התברר לו שהבשרים בכשרות המהדרין נגמרו ולכן בעלי האולם נאלצו להביא בשר בכשרות רגילה, יראת השמים של המשגיח גרמה לו לסיעתא דשמיא שלא לבוא לידי מכשול, ורק בזכות המקום שממנו הגיע המלצר הבין שמשהו כאן לא מתנהל כשורה.

דוגמא נוספת להערמה בכשרות-משאיות שיוצאת מהשוק עם תרומה גדולה ותרומת מעשר, שבימינו ידוע לא ניתנות לכהנים, המשאיות עושות טיול עד שבסופו של דבר חוזרות לשוק מבלי שאף אחד יחשוד שמדובר בפירות תרומה האסורות באכילה. 

משגיח כשרות העוסק במלאכתו שנים ארוכות יוכל לספר עשרות סיפורים כאלה, זהו למעשה  "שימוש תלמידי חכמים" -ובמקרה שלנו גם משגיח כשרות נקרא תלמיד חכם-לשמוע מהתלמיד חכם "סיפורים מהשטח" על דרכי פסיקתו. 

דוגא נוספת לצורך בשימוש תלמידי חכמים-בהלכות חציצה, קישוט שיש על הציפורן-אם הקישוט יושב טוב-האשה מעונינת בו ולכן הקישוט נעשה חלק מגופה, ומילא מעיקר הדין אין בו חציצה, ורק ממידת חסידות נכון להחמיר ולהחשיבו כחציצה, לעמת זאת כאשר הקישוט מתחיל להתקלף-האשה לא מעונינת בו ולכן הוא מהווה חציצה, פעמים רבות תשובתו של פוסק ההלכה-האם להקל או להחמיר-תשתנה בהתאם לסוג השואלת, אם מדובר באשה יראת שמים המחפשת חומרות-התשובה תהיה להחמיר, אם מדובר באשה פשוטה-התשובה תהיה להקל.

יש אנשים שחוששים להפריש תרומות ומעשרות בעצמם, ולכן הם קונים ממקומות בהם קיימת השגחה, אולם כמעט כל אדם יכול להגיע למצבים בהם יצטרך להפריש תרומות ומעשרות בעצמו, אדם שאין לו אמצעים -יאלץ לקנות פרות וירקות בשוק, מקום שהמחירים זולים יותר,על אף שבשוק אין תמיד השגחה,  פעמים רבות אדם מקבל בחבירו מתנה פירות מעצים שגדלו בגינתו של החבר, ועוד מקרים, ועל כן יש ללמוד את ההלכות.

רוב עדות ישראל לא נוהגות כיום לאכול חגבים היות שאין מסורת באכילתם, כבר מאות שנים שבעם ישראל לא נהגו באכילת חגבים, זה שונה מדגים שאינם צריכים מסורת היות  שלאורך כל הדורות נהגו לאכול דגים בפרט לכבוד שבת ויום טוב, חשוב להדגיש שכמובן חגבים אינם מאכל טריפה, אלא מאכל שלרוב העדות אין עליו מסורת, אם יהודי תימני הנוהג באכילת חגבים יבשל בסיר שלי חגבים-הסיר כשר ואינו צריך הגעלה, בדיוק כמו שקטניות אינן חמץ ויהודי שבישל קטניות בסיר שלי בפסח-אני יכול לבשל בפסח מוצרים ללא קטניות.