סוד הרצון !!!!!!
נכתב על ידי DL2000, 30/1/2014
בס"ד
השבוע אנו מתחילים לעסוק בפרשיות
המתארות את מלאכת המשכן, והפסוק
הפותח את הפרשה אומר: "ּדַ ּבֵ ר אֶ ל ּבְ נֵ י
יִ ׂשְ רָ אֵ ל וְ יִ קְ חּו לִ י ּתְ רּומָ ה מֵ אֵ ת ּכָ ל אִ יׁש אֲ ׁשֶ ר יִ ּדְ בֶ ּנּו
לִ ּבֹו ּתִ קְ חּו אֶ ת ּתְ רּומָ תִ י" – ה' מצווה את בני ישראל
להביא חומרי גלם למשכן‘ אבל כאן מדגישה התורה,
שהתרומה צריכה לבוא אך ורק מתוך נדיבות לב.
ומסביר רש"י שפירוש המילים 'נדיבות לב' הוא 'רצון
טוב', וכן התרגום מתרגם את המילה נדיבות שהכוונה
לרצון. וכן בפרשיות הבאות מדגישה התורה כמה
פעמים שכל המלאכה נעשתה רק מתוך רצון טוב:
"וַ ּיָ בֹאּו ּכָ ל אִ יׁש אֲ ׁשֶ ר נְ ׂשָ אֹו לִ ּבֹו וְ כֹל אֲ ׁשֶ ר נָ דְ בָ ה רּוחֹו אֹתֹו
הֵ בִ יאּו אֶ ת ּתְ רּומַ ת ה'". זאת אומרת, שה' יתברך רוצה
שהמשכן יבנה מתוך רצון טוב, שכל אחד יביא את
המשכן מתוך רצון טהור ונקי 'בלתי לה' לבדו'.
מובן וברור לכל בר דעת שכל פעולה, הן בין אדם
למקום והן בין אדם לחברו - עיקר החשיבות שלה
היא לפי הרצון המושקע בפעולה, אם כן מובן מדוע
הבורא רוצה שיביאו את התרומה מתוך רצון טוב
ומושלם. רחמנא ליבא בעי - ה' יתברך רוצה את הלב.
ולכן במשכן אין חיוב על כל אחד להביא את תרומתו,
הקב"ה רוצה שרק מי שיש לו רצון מלא ומושלם, מאה
אחוז רצון – שרק הוא יביא! אם אין לו רצון מלא – שלא
יביא. נשאלת השאלה אם הרצון כל כך חשוב אצל ה'
יתברך מדוע בשאר המצוות לא כתוב בפירוש שצריכים
לעשותן עם רצון מושלם? מה ההבדל בין המשכן לבין
שאר המצוות?
אלא שבמשכן הקב"ה משרה את שכינתו וזה המרכז
לכל עבודת ה' של עם ישראל, לכן ה' יתברך לא מוכן
לחכות ודורש שיבנו את המשכן ברמה הגבוהה ביותר
של הרצון, אבל בשאר המצוות זה תהליך ארוך, ולא
מצווים על האדם שיעשה אותם עם רצון מושלם כבר
בהתחלה. אלא ה' ארך אפיים, ומחכה לאדם, וכל אחד
צריך להתחיל לעשות כפי מה שהוא יכול, ולשאוף
להגיע לכך שיעשה כל מצווה ברצון מלא.
אבל לצורך בניית המשכן, שבו תשרה השכינה, ובו יהיה
המרכז של עם ישראל להתקרב אל הבורא, ושכל מי
שיבוא לשם יתעורר לבו לאמונה ולתפילה ולבכייה
לפני ה' – ה' לא מוכן לחכות. מי שיש לו עכשיו רצון
מושלם – שיביא, ואם אין לו שלא יביא, כי ה' יתברך
רוצה שהמשכן יהיה כל כולו רוחני ושכל כולו יהיה בנוי
מרצון אמתי ושלם, מתוך כיסופין, מתוך אהבת ה',
מתוך געגועים לה', בלתי לה' לבדו: 'רצוננו לראות את
מלכנו'.
אך בתורה ובמצות, אמנם כל אחד יכול להגיע לכך
שיעשה הכול עם רצון מושלם, כמו הצדיקים שבערו
לה' יתברך באש להבה, אבל ה' יודע שאי אפשר
להתחיל מרצון מושלם, לכן הוא לא ציווה שיעשו את
המצוות עם רצון מושלם מיד בהתחלה. מזה רואים
כמה חשוב אצל הבורא העניין של הרצון, רק שאי
אפשר לצוות על כך כי אף אחד לא יכול להגיע לרצון
המושלם בכל התורה והמצוות מיד בהתחלה.
לכן צריך האדם לקיים את המצוות כפי יכולתו, למרות
שהמצווה עדיין מלאה בפניות ועדיין חסר לו הרבה
במידת הרצון. כי באמת לכל יהודי יש רצון לקיום
המצוות, כמו שמסביר הרמב"ם, שבעל שלא רוצה
לגרש את אשתו, בית דין מכים אותו עד שיאמר רוצה
אני, למרות שלכאורה, כל אחד רואה שהוא לא רוצה,
ומה שהוא אומר שהוא רוצה רק בגלל שמכים אותו,
אם כן מה זה מועיל שמכים אותו עד שאומר בפיו
רוצה אני? אלא אומר הרמב"ם, שכל יהודי בתוך תוכו
רוצה לקיים את רצון הבורא. וזו לשונו של הרמב"ם:
"לפיכך מי שאינו רוצה לגרש, מאחר שהוא רוצה להיות
מישראל, רוצה הוא לעשות כל המצוות ולהתרחק מן
העבירות, ויצרו הוא שתקפו. וכיון שהוכה עד שתשש
יצרו ואמר: 'רוצה אני', כבר גירש לרצונו". רואים מכאן
שבכל מצווה של כל יהודי אפילו שהיא נעשית כביכול
בשיא החוסר חשק והחוסר ברצון יש בה איזו שהיא
נקודה של רצון, שהוא הרצון הכללי של כל יהודי להיות
כרצון ה'.
ובעניין המשכן שבו ה' דורש רצון מלא, מעידה התורה
שעם ישראל הרימו את תרומתם בכזאת התלהבות
שתוך יומיים כבר, היה שפע גדול הרבה מעבר למה
שביקש ה', והיו הרבה יותר חומרים ממה שהיה דרוש
למלאכה, ונאלצו להודיע לעם להפסיק את התרומה.
ולכן הייתה במשכן התעוררות עצומה לעבודת ה', כי
הכול נבנה מתוך רצון מושלם. ולכן המשכן הוא נצחי
ולא חרב אלא נגנז.
ניתן לומר שיש כאן בניין אב לכל התורה ולכל עבודת
האדם שהשלמות שלה היא שתעשה מתוך רצון אמתי.
לכן צריך כל אחד להתבונן ולראות שמה שה' מעריך
באמת זה את הרצון, מה שנצחי באמת ומה שקדוש
באמת הכול זה פועל יוצא של מידת הרצון. ובאמת ככל
שמתבוננים בנקודת הרצון מגלים עוד ועוד חידושים
נפלאים, עד כמה הרצון קרוב לכל אדם ושווה לכל נפש
מצד אחד ובכוחו להביא את האדם לרום המעלות
מצד שני כמו שכותב הרמח"ל על ההתבודדות שכל
כולה עבודה של רצונות: "זאת היא התרופה היותר
גדולה וחזקה שתוכל להמציא נגד היצר והיא קלה
ופעולתה גדולה ופריה רב". וכן עבודת הרצון, ניתן
לומר עליה ש'היא קלה ופריה רב' ולכן ישקיע האדם
את כוחו בעבודה הזו כי על הרצון אין תירוצים, שהרי
זה קל ובידך לשנות אותו מיד, ובכוח הרצון יראה אדם
פירות רבים, וסייעתא דשמיא גדולה.
וזו עוד נקודה להסביר את מה שה' ברחמיו חנן אותי
להבין: שכל סוד הבחירה תלוי בנקודת הרצון! בשבוע
שעבר הארכנו בזה, וצריך כל אחד לחזור על הדברים
עד שיחיה אותם ויהיו חלק בלתי נפרד ממהלך
החשיבה שלו. שיידע כל אדם, שלה' יתברך אין טענות
כלפיך למה אתה לא מצליח לשנות את המעשים, כי
זה לא בידיים שלך לשנות אותם מיד. הטענה היחידה
היא למה אתה לא משנה את הרצון, שזה כן בידיים
שלך לשנות אותו מיד. לעשות רצונך כרצונו. וה' עזר
לי להבין את זה דרך משל פשוט שכל אחד יוכל להבין,
ולחדד ולהדגיש עוד נקודה, בסייעתא דשמיא:
משל למה הדבר דומה, לנער שמתחיל להתאמן בהרמת
משקולות, וכדי לבחון את עצמו האם הוא מתקדם,
הוא הולך לחדר שבו מתאמנים הספורטאים הוותיקים
ומנסה להרים משקל אולימפי, וכשהוא לא מצליח הוא
מתייאש וכועס על עצמו וחושב אני בכלל לא מתאים
ועוזב את כל השאיפות והרצונות שלו, ומאשים את
עצמו שהוא טיפש וכולם יותר טובים ממנו ושאין לו
תקווה וכד'. כל אחד מבין את הטעות של הנער הזה:
הוא שפט את עצמו לפי היכולת שלו ולא לפי הרצון, כי
היה צריך לומר לעצמו אני רוצה להגיע לדרגה גבוהה
וייקח לי זמן והרבה עבודה, ואם אני אהיה עקשן וחזק
ברצון - אצליח בעזרת ה'. זה ברור לכל בר דעת שהוא
צריך ללכת בהדרגה כסדר ולהתחיל להתאמן לאט על
משקל נמוך ולהעלות את המשקל בהדרגה עד שיגיע
לרמה הנדרשת. אין כל קשר בין חוסר ההצלחה שלו
כעת לבין מה שיהיה בעתיד, וכל מה שעליו לעשות זה
לרצות ולשאוף ולעשות את הדברים לפי המדרגה שלו.
והנמשל מובן שגם ברוחניות האדם עושה את אותה
הטעות בדיוק, כאשר הוא רוצה לעשות ולפעול ולתקן
דברים שעכשיו הם לא בכוחו, ומובן שהוא לא מצליח
כי זה לא בכוחו, והוא נשבר ומתייאש.
ולכן כל אחד חייב לשנן לעצמו: שזה שאתה יודע
דברים ומבין אותם בשכל, זה לא אומר שיש לך את
הכוח והיכולת לפעול ולשנות אותם בפועל, כמו
שבמשל, זה שאתה מבין שאתה אמור להגיע לרמה
מסוימת, גם אם אתה ממש רוצה, זה לא יעזור לך,
כי אתה צריך תכנית אימונים יומית מסודרת, תזונה
נכונה, השקעה רבה ומעקב מקצועי. אותו דבר בדיוק
ברוחניות, זה טוב שאתה מבין שצריכים להשתנות,
וזה מצוין שאתה רוצה, כי יש לך את העיקר שהוא
הרצון. עכשיו תחזיק חזק ברצון ותתחיל לעשות את
העבודה הנכונה, ללמוד את מה שכתוב בתורה ובספרי
הצדיקים על הדבר שאותו אתה רוצה לשנות או
לקנות, להתפלל על זה יום יום, לעשות דברים קטנים
ולשמוח בכל התקדמות שלך. ואפילו אם ההתקדמות
היא מאוד איטית, תמשיך ברצונות ובעקשנות לעבר
המטרה, אבל אל תאשים את עצמך על דברים שאינם
בכוחך.
לדוגמא, אדם שומע שיעור בנושא שמירת העיניים והוא
רוצה מאוד להגיע לרמה של שמירת עיניים מוחלטת,
אבל זה שהוא רוצה זה לא אומר שהדבר ביכולת שלו
ובכלים שלו; אלא זה אומר שהוא צריך לשאוף ולעשות
את העבודה הנכונה: ללמוד את הספר "בריתי שלום"
יום יום, ולהתפלל כל יום חצי שעה על שמירת העיניים,
כדי שיכין לעצמו כלים, ויתחיל להתקדם לפי מדרגתו.
אם הוא טועה וחושב שה' דורש ממנו שישמור את
העיניים בשלמות מיד בתחילת העבודה, הוא ירדוף
את עצמו ויתייאש כי הוא דורש מעצמו מה שלא
בכוחו. אבל אם הוא יודע את האמת שה' רוצה שתרצה
– אדם כזה כמובן לא רוצה לפגום בעיניים, אבל הוא
גם לא מתבלבל מהנפילות, רק עושה את שלו כסדר
לפי כוחותיו כפי מה שכתוב בספר "בריתי שלום"
ולעולם לא עוזב את הרצון. ב
כאשר אדם מבין את האמת הפשוטה הזו וחי לפיה, זה
נקרא שהוא חי באמת, ושהוא הולך בדרך הנכונה, ואילו
אם אדם רוצה להתעקש ולדרוש מעצמו מה שלא בכלים
שלו – אם הוא דורש מעצמו דברים בגשמיות שהם מעבר
ליכולות שלו כגון להרים משקלים כבדים, יגידו עליו שהוא
יצא מדעתו, כך גם ברוחניות אם הוא דורש מעצמו יותר
מיכולתו, הוא פשוט חי בשקר גדול, והוא מהר מאוד יישבר
וייפול ולא יוכל להתקדם בעבודת ה'.
לכן אדם שרוצה להצליח חייב להקדים ולהסתכל על הרצון
שלו, ולא להסתכל על היכולות שלו, כי אם הוא יסתכל על
היכולות שלו בלי להסתכל על הרצון שלו, הוא יטעה לחשוב
שהוא לא יכול לשמור את העיניים, ושהשיעור שהוא שמע
לא מעשי לגביו, ויעזוב את הרצון. אבל אם הוא יבין שהוא
שמע שיעור כדי לקבל רצונות, שה' רוצה שהוא יתחזק
ברצון, ויאמין ברצון של עצמו – מתוך כך הוא יפעל ויעשה
את מה שכן בכוחותיו וכן ביכולות שלו, וגם יזכה לסייעתא
דשמיא מעבר לכוחות שלו.
הפגם הזה שאדם מסתכל על היכולת במקום לראות
את הרצון, נקרא גם 'להקדים את האמונה לשכל'. הרצון
והאמונה הם דבר אחד כי הרצון והאמונה שניהם שייכים
לספירת הכתר, וכמו שאומר רבינו בשיחות הר"ן שעל ידי
אמונה באים לרצון. וכמו שהאמונה בלתי מוגבלת כך גם
הרצון בלתי מוגבל, וכמו שאומר התם הקדוש: "אצל ה'
יתברך הכול אפשר". ואילו השכל רואה רק את היכולת ואת
המצב הנוכחי: האם אתה מסוגל או לא, האם זה מתאים
לך עכשיו או לא. וכמו שלמדנו באמונה שחייבים להקדים
את האמונה לשכל, דהיינו כאשר קורה לאדם משהו שנראה
לו שהוא לא טוב או שיש לו איזה חיסרון, אסור לו לנסות
להבין בשכל, אלא צריך להאמין, שאין שום רע בעולם כלל,
ולהשתמש בשכל רק כדי לשרת את האמונה ולהבין מה
ה' רוצה, כמבואר באריכות בספר בגן האמונה. כך בדיוק
בעניין הרצון, אסור לאדם להסתכל על היכולות שלו לפני
שהוא רואה את הרצון ומאמין ברצון של עצמו, ורק כאשר
אדם מחזיק ברצון ומבין שזה רצון הבורא ממנו, הוא יכול
להסתכל על היכולת שלו רק כדי להבין מה הוא כן יכול
לעשות בינתיים ולא לעזוב את הרצון עד שיזכה לממש
אותו בשלמות.
ה' יזכה אותנו להתחזק ברצונות טובים ובכיסופין, ועל ידי
זה נזכה כולנו לסייעתא דשמיא גדולה בכל תחומי העשייה
ותשרה שכינה במעשי ידינו.
בברכת שבת שלום ומבורך
לכל בית ישראל
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
