אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן: אִם... תְעַנֶּה אֹתוֹ... אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ: וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים... וְהָיָה כִּי יִצְעַק אֵלַי וְשָׁמַעְתִּי כִּי חַנּוּן אָנִי: (שמות כ"ב כ"א - כ"ו).

--------------------------------------------

   בפרשת השבוע אנו פוגשים את האיסור המפורסם של 'עינוי יתום ואלמנה', איסור חמור ונורא שהתורה מודיעה שמי שיעבור עליו סופו שתהא אשתו אלמנה ובניו יתומים רח"ל, ואין ספק שאף אחד לא חפץ להיכנס לנעליים הללו. אלא שלא כולם יודעים 'שבאיסור עינוי יתום ואלמנה' כלולים שלושה פרטים סמויים, ואלו הם:

   א) האיסור הזה נאמר על מי שמענה כל אדם - ולא רק על עינוי יתום ואלמנה (כ"ב כ"א ברש"י). ב) אין הבדל בעוצמת הצער שהאדם מצער את רעהו, ומי שמצער את הזולת מעט או הרבה - עובר על העבירה הזו (מכילתא פ"יח). ג) מי שביכולתו לעצור את צער חברו ואינו מושיט לו עזרה וסיוע, גם הוא נחשב 'מענה' (אבן עזרא כ"ב כ').

   שורה תחתונה: מי שמענה כל יהודי, בין עינוי גדול ובין עינוי קטן, ואפילו אם הוא רק 'לא מושיט עזרה ליהודי שבצער', הרי הוא עובר עבירה חמורה שעונשה נורא. אלא שבזה לא תם העניין. מדוע?

   חכמי התורה מבארים לנו שיהודי המצער את חברו, הרי הוא מתעסק עם מלך העולם באופן ישיר. מפני שהאדם המצטער זועק בליבו 'אַי כואב לי', ומובטח לו שבאותו רגע ה' שומע את זעקתו האילמת - ובעתיד הוא ינקום וייפרע מהמצער את המחיר המלא על מה שעשה.

   אלא שכל זה בתנאי שהמצטער כלל לא פנה לה'. אך אם המצטער לא הסתפק בזעקה פנימית של 'אַי כואב לי' - אלא הוא גם פנה לה' וביקש שיושיעו, או אז העסק מסתבך יותר והבורא מקדים את פירעון השטר, ומביא לחוטא את עונשו במהירות (שמות כ"ב כ"ב, רמב"ן ומלבי"ם).

      עד כאן דשנו וביארנו את חומרת צער הזולת, והדגשנו 'שבזמן אמת' הבורא שומע את המצטער והסובל - והוא עומד לימינו.

   כאן המקום להפתיע ולהודיע שבורא עולם שומע את תחנוניו של כל אדם, אפילו אם הוא אינו הגון ואין לו כלל זכויות. כן כן, מי שמתחנן לה' בכל כוחו ושם מבטחו בבורא - מובטח לו שה' ישמע קולו (שמות כ"ב כ"ו רמב"ן), ראיות על כך יש עד דלא ידע, והנה אחת המובחרות שבהן:

   כאשר בני ישראל היו בגלות מצרים הם התענו וסבלו שנים רבות בגלל גזירת בין הבתרים [שהייתה ההכשר לקבלת התורה, ואכמ"ל].

   ומתי בדיוק החלה גאולתם? כאשר הגיע המצב של וַיִּזְעָקוּ - וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹקִים (שמות ב' כ"ג), כשבני ישראל זעקו לה', ה' שמע את נאקתם וריחם עליהם - ללא שום זכות מיוחדת (רמב"ן שם).

   [הרי באותה תקופה עם ישראל סטה מדרכו הקדושה והגיע למ"ט שערי טומאה והתבולל עם המצריים והפקיע את עצמו מברית המילה ואמר נהיה ככל המצריים (שמות רבה א' ח')!!!

   ולמרות כל זאת, כאשר עם ישראל זעק לה' - באותו רגע זעקתו הגיעה עד כסא הכבוד והחלה הגאולה, והתורה מדגישה זאת במילים ברורות וכותבת: וְעַתָּה הִנֵּה צַעֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָה אֵלָי... וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵא אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם (שמות ג' ט' - י')].

   אותו דבר ארע עם מנשה שנעשה לו נס והרוח שלפה אותו מהסיר הלוהט כשזעק לה', למרות שהעמיד פסל בקודש הקודשים והיה הרשע הכי גדול בדורו (מלכים ב' כ"א ט'). כשהוא צעק לה' - ה' שמע צעקתו.

    אחרי שהבנו כהוגן את חומרת ציעור הזולת, וגם עיכלנו את הידיעה 'שמי שנמנע מלסייע לזולת - נקרא 'מענה את חברו', זה הזמן להעמיק בנקודה בסיסית ועסיסית שיצר הרע נלחם בכל כוחו למען סילופה, אך בעזרת מלך המלכים נשיב לו מלחמה שָׁעְרַה ונגלה ברבים את האמת שהיצר מסתיר, ואת הנושא נבעיר ונבהיר ונעביר לכל דיכפין.

   מה כוונת החזן הדרשן והפייטן? על מה הרעש הקצף וכל הבלגן?

   ובכן, כל נער וישיש וזקן וקשיש שמע על מצות 'צדקה', מצוה יקרה שכל מי שמקיים אותה כראוי - זו ראָיה חותכת שיש לו את שלושת סימני היהדות: 'ביישנים, רחמנים, גומלי חסדים' (יבמות ע"ט ע"א).

   אלא שבדורנו הדל יצר הרע הרים ראשו בנושא יקר וקדוש זה, עד שרבים ונכבדים ומתוקים וחמודים כהה חושם - והם לא מתביישים להכריז בכל עיתון ומיקרופון את מושגיהם המסולפים, כדלהלן:

   עזרה לזולת = 'נִיצוּל'... מקבלי צדקה = 'אוכלי חינם'... קצבאות ילדים = 'דבר מיותר'... מלגות לאברכים = 'פשע מוסרי'... אנשים אלו נלחמים בכל מה שקשור לצדקה ועזרה ותמיכה והחזקת מסכנים ודלים, ואין להם ספק שצדקה פירושה 'הוצאות' ולא 'הכנסות'.

   בעזרת ה' היום נעשה סדר בבלגאן ונציג את עמדת הבורא בעניין מתוך מקורות חכמנו ז"ל, ונפתח את הנושא בשאלה הבאה:

   ידוע שהנהגת ה' מדויקת ומדוקדקת, ואין פעולה שה' עושה בעולם לחינם. אם כן מה ההסבר לכך שלחלק מהאנשים בורא עולם נותן 'כסף מיותר' - כסף שאינו נצרך למחייתם ותחזוקת ביתם?

   על שאלה זו עונים מפרשי התורה ומגלים לנו שמטרת אותו כסף מיותר 'להלוותו לנזקקים' (אבן עזרא אור החיים ועוד, שמות כ"ב כ"ד).

   ואם ישאל איזה חמוד: מדוע הבורא לא נותן את הכסף ישירות לעני? למה אלוקים חפץ שהכסף יעבור באמצעות פלמוני - לדלפוני?

   שאלה זו כבר הועלתה בתלמוד (ב"ב י' ע"א) ודנו בה בהרחבה בספרות חז"ל, והתשובה עליה היא התגלית הבאה.

   מתברר שכו...ל....ם עוברים מסלול של עניות ומסלול של עשירות, א) כדי שְׁהֶרְגֵל 'הנתינה לחינם' יעורר את כולם לראות את נתינת החינם של הבורא לכל העולם, ב) על ידי הצדקה יזכו כולם לגן עדן ללא שום צער ועונש על עוונותיהם, (בתנאי שהעבירות שלהם נעשות בשוגג ולא במזיד, שהרי המורד במלך במזיד - אין לך פשע ורשע גדול מזה, ושום סגולה וכתומה לא תגן עליו למעלה).

   זו גם התשובה לשאלה הליצנית למה אלוקים עשה את מושיקו עשיר ואותי עני? מדוע הוא לא החליף בינינו?

   התשובה היא 'טעות גדולה'! כו...לם עניים, כו...לם עשירים, זה מסלול שכולם עוברים, אין כאן שום הפְלַיוֹת וחוסר צדק. פשוט כרגע אתה משחק בתפקיד 'העני', אך בעבר או בעתיד - בגלגול הזה או בקודם - שיחקת בתפקיד 'העשיר', וחברך היה בתפקיד 'העני'. ומה לך כי תלין? מדוע זאת לא תבין?

   להשלמת העניין נביא את דברי הזוהר הקדוש על עניין הצדקה, שכותב כך:

   הזוהר הקדוש מגלה לנו שכאשר נזדמן לנו עני - זה בגלל שבאותו רגע בורא עולם אוהב אותנו, והעני זו 'המתנה' שהוא שולח לנו. כן כן, מצות צדקה זו נשיקה וחיבוק שמקבלים מהבורא האוהב, זה קמיע והגנה עבורנו ממחבלים ומזיקים, וכלל לא מדובר בעונש או הטרדה חלילה. נכון שזה מתוק ונפלא?

   האמת היא שאין ספק שמי שמעמיק בדברים הללו נפשו מתקדשת ודעתו מזדככת, ויש לו רצון עצום לתת צדקה 'בשפע ובעקביות'. אלא שמבחינה פיזית, לא תמיד זה בר ביצוע. שהרי לפעמים האדם בדיוק נמצא בתפקיד 'העני'! אם כן כיצד יתן צדקה 'בשפע ובעקביות'? מהיכן ישאב כספים? וכי יש איזה פטנט שניתן באמצעותו לשנות את מצב הארנק, ממצב 'מצומק' למצב 'רחב וענק'?

   אל דאגה, חכמי התורה השאירו לנו 'פטנט רשום' שבאמצעותו ניתן להתעשר.

   אם רואה אדם שמזונותיו מצומצמים - יעשה מהן צדקה כדי שיתברך ממונו ויתרבה, והגמרא מדגישה שזו סגולה גדולה לצאת מהעניות (גיטין ז' ע"א - ע"ב)!

   זו אומנם סגולה נגד השכל. אלא שיש עליה חותמת תלמודית - וברור שיש לכך כיסוי מלא, ואין רשות להרהר ולערער על כך. ומה הסבר הדבר?

   'רב נחמן' בתלמוד מגלה לנו שהנהגת העולם נמשלה 'לגלגל שעל הבאר שקשור אליו דלי' ודולים בדלי מים מהבאר, וכשהדלי מתמלא - מרוקנים את המים לכלי אחר, וכשהדלי מתרוקן - ממלאים אותו שוב מים מהבאר.

   זהו המשל, וכך גם מתנהל העולם. מי שמרוקן את עצמו לטובת אחרים, הבורא ממלא אותו ונותן לו עוד ועוד, אך מי שלא מרוקן את עצמו למען אחרים - לא ממלאים בו עוד (ויקרא רבה בהר פרשה לד), ולא רק זה, אלא גם מרוקנים את מה שיש לו ומעבירים את ממונו למי שאין לו (תמורה ט"ז ע"א).

   בנוסף לכך מי שמעלים עינו מהצדקה נקרא עובד עבודה זרה (ב"ב י' ע"א) והוא נענש בעשרים וארבע קללות ויקרא רבה בהר לד  י"א), ואין לו זכות קיום בעולם הזה - והוא לא יחיה בעולם הבא (זוהר וירא ק"ט ע"א) רח"ל.

   ומדוע כל כך חמור הנושא הזה של 'התעלמות מנתינת צדקה'? חכמנו מגלים לנו את עומק העניין:

   על פי זה מובנים דברי המדרש שאמר שאדם המלווה לעני אינו מלווה לו - אלא לה', ומי שנמנע מלהלוות - הוא נמנע מלהלוות לה', וזו הסיבה שמי שפותח ליבו וארנקו לנזקק - הבורא נותן לו שכרו, ומי שאוטם ליבו ונועל דלתו הבורא נפרע ממנו (ויקרא רבה בהר לד).

   זה ממש כך. ההלוואה והצדקה הם לה', וההתעלמות מהעני זה בעצם התעלמות מהבורא חלילה.

   כאן תם המאמר. אך נחתום אותו בסיפור קדמון עם מסר עליון, שמלמדנו כיצד יש להביט על הצדקה. האם 'כמינוס' או 'בונוס'.

   מעשה במונבז המלך שבזבז אוצרותיו ואוצרות אבותיו עבור צדקה ועזרה לנזקקים, וכעסו עליו אחיו ובית אביו ואמרו לו: אבותיך גנזו והוסיפו על של אבותם, ואתה מבזבז את שלך ושלהם? אמר להם: אבותי גנזו למטה [לזמן מועט] ואני גנזתי למעלה [שכרי לנצח]. אבותי גנזו במקום שהיד שולטת בו [כספות גשמיות], ואני גנזתי במקום שאין היד שולטת בו [שכרי רוחני]. אבותי גנזו דבר שאין עושה פירות [כספם לא שווה יותר ממה שהוא], ואני גנזתי דבר שעושה פירות [בעולם הזה אני נהנה מפירות המצוה והקרן שמורה לי לעולם הבא], אבותי גנזו ממון [מטבעות דוממות], ואני גנזתי אוצרות נפשות [הצלתי את העולם מרעב], אבותי גנזו לאחרים [במיתתם לא לקחו כלום], ואני גנזתי לעצמי [שכרי שמור לי לנצח], אבותי גנזו לעולם הזה [להבלי עולם], ואני גנזתי לעולם הבא [לעבודת ה'] (ב"ב י"א א').

   שימו לב כמה מונבז המלך האריך לנתח את כדאיות הצדקה, וגודל מעלתה בזה ובבא.

   מי חושב אחרת ממנו?