"ועשית את הקרשים למשכן עצי שטים עמדים" (כו,טו) 'אמר רבי חמא ברבי חנינא מאי דכתיב "עצי שטים עומדים"?-שעומדים דרך גדילתן' (יומא עב,א) 'אמר חזקיה א"ר ירמיה משום רשב"י כל המצות כולן אין אדם יוצא בהן אלא דרך גדילתן שנאמר "עצי שטים עומדים” וכו' (סוכה מה,ב) מיילא שלומדים על עצי המשכן שהם צריכים להיות דרך גדילתם זה מובן, אבל מניין שאף שאר המצוות כך?- וכניראה שלמדו מהפס' “בעבותים עד קרנות המזבח" לחבר בין 4 המינים ("עבותים")לעניין המזבח והמשכן, ולכן כמו שכאן דרך גדילתו כך גם כאן. אולם מה העניין שיהיה דרך גדילתו?- ניראה שזה בא כדי לומר שהמשכן הוא כמו המשך העולם, שה' ברא את העולם עד נקודה מסויימת ומשם והלאה אנו ממשיכים כביכול את הבריאה ע”י המשכן שמסמל את לעתיד לבא שכל העולם יהיה מתוקן, וזה חל גם ע”י המצוות שאנו מתקנים את העולם (בדרגה פחות מהמשכן אבל גם בו יש את השלמת העולם) ובפרט זה בא לידי ביטוי ב-4 המינים שהם מהטבע שאנו משתמשים בטבע להעלותו לה'. ולכן גם דורשים 'ד"א עומדים שמא תאמר אבד סברן ובטל סכויין ת"ל עומדים שעומדין לעולם ולעולמים' (יומא שם) שאין כיליון לישראל כיון שתפקידנו לתקן את העולם, להביאו לתיקונו לעתיד לבא, וגם בגלות שניראה שאבדנו זה זמני ולא כליון, שאולי לכן זה מופיע בגמ' לאחר 'רבי יוסי בר' חנינא רמי כתיב "בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו" וכתיב "והובא את בדיו בטבעות" הא כיצד? מתפרקין ואין נשמטין' שהבדים זזים אבל לא יוצאים, כך גם כשבנ”י (שנידמים בבדים שבהם הלוים סוחבים) ניראים כמו זזים מהשגחת ה', בכ”ז הם אינם יוצאים שתמיד חל בהם השגחת ה'. וזה ההמשך בגמ' '(אמר) חמא בר חנינא מאי דכתיב "את בגדי השרד לשרת בקודש" אלמלא בגדי כהונה לא נשתייר משונאיהן של ישראל שריד ופליט' שדברי המשכן מראים את שרידותם של ישראל. וזה גם קשור להמשך בסוכה 'ואמר חזקיה א"ר ירמיה משום רשב"י יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין..' וכו'. וניראה שזהו כדרך גדילתו כעין המשך הטבע, ש'הטבע' בגימטריה 'אלקים' (ראה בדברי מרן שר התורה הרה”ג שלמה גורן זצוק”ל זיע”א “תורת המקרא” “בראשית” ב') ואנו ממשיכים בשם זה שהוא דין, כיון שבטבע יש יצה”ר והסתר ולכן עולה מדת הדין, ואנו ע”י המצוות מעלים את מדת הרחמים, וזהו שרשב”י אמר שיכול לפטור את כל העולם מן הדין.. וזה במיוחד חל ע”י המשכן שמכפר על החטאים, כמו שמביא רש”י (ביומא) על בגדי הכהונה 'אלמלא בגדי כהונה- שעל ידיהן מקריבין הקרבנות המכפרין על ישראל'. ניראה שלכן את הבגדים היו עושים 'רבי שמואל בר נחמני אמר דבי ר"ש תנא בגדים שגורדין אותן כברייתן מכליהן ומשרדין מהן כלום, מאי היא? ריש לקיש אמר אלו מעשה מחט.. כדתניא בית יד של בגדי כהונה נארגת בפני עצמה ונדבקת עם הבגד ומגעת עד פיסת היד' (יומא עב,ב) שהבגד היה נעשה ארוג באריגה בצורת בגד, שזה כעין לומר שנעשה כך מטבעו, ואילו היד נארגת כולה אבל בניפרד מהגוף ואח"כ מחברים בתפירה, ניראה שבא לרמז שהבגד מכפר כחלק מהמקדש ונותן לבנ"י לשרוד, אולם מה נעשה כשאין ביהמ"ק?- נאמר באבות דר"נ 'פעם אחת היה רבן יוחנן בן זכאי יוצא מירושלים, והיה רבי יהושע הולך אחריו וראה בית המקדש חרב. אמר רבי יהושע:אוי לנו על זה שהוא חרב, מקום שמכפרים בו עונותיהם של ישראל. אמר לו:בני, אל ירע לך, יש לנו כפרה אחת שהיא כמותה. ואיזה? זה גמילות חסדים. שנאמר: "כי חסד חפצתי ולא זבח" (פרק ד' סימן ה') לכן היד מרמז על תחליף למקדש בזמן גלותינו ע"י החסד, ואולי רמזו לזה בגמ' שאמרו 'ומגעת עד פס היד' שלכאורה זה ברור לשם מה הדגישו זאת?- אולי כדי לרמז על הנתינה שביד ולכן מדגישים את היד. והחסד עולה ומתחבר למעלת המקדש, ולכן ניתפר שבכך מתחבר יחד. ואולי רמז באבות דר"נ שמתחיל 'על גמילות חסדים כיצד? הרי הוא אומר:"כי חסד חפצתי ולא זבח". העולם מתחלה לא נברא אלא בחסד, שנאמר:"כי אמרתי עולם חסד יבנה שמים תכין אמונתך בהם".' שמביא פס' שרוצה חסד ולא זבח, כך כעין שאומר שתוכן הזבח הוא חסד (ולכן הוא תחילף למקדש בגלות) [ולכן המקדש נחרב בעוונות שבין אדם לחברו], ומוסיף שהעולם ניברא בחסד, כך שכעין אומר שבחסד קשורים לבריאת העולם, ומימלא כמו שאמרנו שבמשכן (ובמצוות) ובחסד בוראים את העולם, כעין ממשיכים את בריאתו. ואולי לכן היד מרמזת על זמן הגלות, שבה הטבע כביכול שולט ומכסה את ההשגחה, ולכן ב'יד' כרמז ל'דאמר ר"ל מאי דכתיב "אני א-ל ש-די"? אני הוא שאמרתי לעולם די' (חגיגה יב,א) שה'די' הוא המציאות העכשווית הניסתרת (וזהו במיוחד בגלות), ואנו ממשיכים את בריאת העולם מאותה נקודה שנעצרה. (וניראה שזהב במשכן רומז לחסד, שזה יותר מכסף שככה משקיעים יותר בחסד).