מדוע דווקא – פרשת משפטים, אי"ם

[1]  כא,א: ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם: ש: מדוע דווקא 'תשים' ולא 'תצווה'? ת: נראה שהמשפטים והחוקים שמשה עומד להודיע לעם אינם חוקים נוקשים ומחייבים לנצח, אלא כעין הצעה והמלצה אשר מניחים ושָׂמים לפניהם על השולחן. אלה חוקים אשר ניתנים ליישום בתקופת נתינתם (כגון דיני עבדים, חפירת בורות, מכשפות), ואשר גם ניתנים לשינוי בפרטי החוק (לא במהות) בעתיד לפי צורך התקופה, לכן דווקא 'תשים' ולא 'תצווה'. 

[1]  כא,ג: אם בגפו יבוא בגפו יצא: ש: מדוע דווקא 'בגפו' ולא 'לבדו'? ת: 'בגפו' מורה על צד אחד שלו, אגף אחד מגופו. אילו היה נשוי היה לו "אגף" נוסף בגופו, היא אשתו אשר משלימה בגופו צד נוסף, ולא היה יותר בעל צד אחד, בגפו.

[1] כא,י: שארה כסותה ועונתה לא יגרע: ש: מדוע דווקא 'שארה' ולא 'מזונה'? ת: הכוונה למזון בשפע ובנדיבות, עם שארית, ולא רק כדי לצאת ידי חובה. עיקרון זה של שפע ונדיבות חל גם על כסותה (לבוש משובח) ועונתה (כראוי לה), לכן ה'שאֵר' מוזכר ראשון.

[1]  כא,טו: ומכה אביו ואמו מות יומת: ש: מדוע דווקא 'מות יומת' (בכפילות) ולא 'יומת'? ת: בכל מקום בו התורה מכפילה את הפועל יש בו עניין מיוחד המצריך כפילות, והוא להסרת ספק. אם היה רק 'יומת' אפשר היה להסיק שיומת בידי שמים או בעתיד רחוק ולא מוגדר, ובאה התורה לציין שבמקרה של הכאת הורים אין כל דחייה ואין הקלה, אלא יש לבצע העונש מיד, כאילו הוסיפה התורה הדגשת יתר 'אכן יומת'. וכן ביתר המקומות בתורה שיש בהם כפילות, הכוונה להוציא מדי ספק ולהדגיש שאכן כך המצב. בפרשתנו יש כפילויות רבות, כגון: רפוא ירפא (כא,יט), נקום ינקם (כא,כ), ענוש יענש (כא,כב), שלם ישלם (כא,לו), גנוב יגנב (כב,יא), ענה תענה וצעוק יצעק (כב,כב), שמוע תשמע (כג,כב), ועוד.

[1]  כב,ח: אשר ירשיעון אלוהים: ש: מדוע דווקא 'אלוהים' ולא 'שופטים'? ת: כאשר יש צורך לערב את ה' במשפט, כגון לשבועה בשם ה', הרי שהשופטים מכונים 'אלוהים'. מכאן ניתן ללמוד שהנאמר בפסוק ז': וְנִקְרַב בַּעַל-הַבַּיִת אֶל-הָאֱלֹהִים, הכוונה לחייב את בעל הבית בשבועה, וכל שבועה היא בשם ה', שנאמר אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ תִּירָא, וְאֹתוֹ תַעֲבֹד; וּבִשְׁמוֹ, תִּשָּׁבֵעַ (דברים ו,יג). וכן מוזכר בפירוש שיש להשבע בשם ה' בפסוק י': שְׁבֻעַת יְהוָה, תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם. כאשר מדובר על משפטים המצריכים רק את הכרעת השופטים, בלי שבועה, הרי השופטים מכונים 'שופטים', כגון בדברים טז,יח; יז,ט; יז,יב. שם מדובר בשופט, המושווה במעמדו לכהן המשרת את ה', והוא שומע את הצדדים ופוסק לפי הבנתו בלבד, בלי לערב את ה', שנאמר: וְעַל-הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר-יֹאמְרוּ לְךָ--תַּעֲשֶׂה: לֹא תָסוּר, מִן-הַדָּבָר אֲשֶׁר-יַגִּידוּ לְךָ--יָמִין וּשְׂמֹאל (דברים יז,יא).