הניצוצות שנגאלו
נכתב על ידי DL2000, 13/1/2014
בס"ד
הניצוצות שנגאלו
בזמנו של הבעל שם טוב הקדוש זיע"א, חי בגרמניה יהודי למדן
וירא שמים שהיה בנוסף לכך גם עשיר גדול, לאיש היו שמונה עשר
בנים וכולם מוכשרים ומחוננים במידות טובות. ויהי היום והאיש קרא
אליו את בניו המבוגרים ואמר להם: בני היקרים הגיע הזמן שתקיימו
את מה שאמרו חכמינו "הוי גולה למקום תורה", בזה אני נותן לכם
את הסכמתי לעזוב את הבית וללכת ללמוד תורה, אם יזדמן לכם
שידוך הגון אני מרשה לכם שתתחתנו בשעה טובה ומוצלחת, ותקימו
בתים יהודיים מיוסדים על אדני התורה והמצווה, דבר אחד אני
מבקש מכם: כעבור שלוש שנים תשובו הביתה כדי שנוכל לבלות זמן
מה בצוותא, ולשאוב נחת איש מחברת רעהו. האיש נתן לכל אחד
מבניו סכום כסף, ברך אותם ושילחם לדרכם.
אחד הבנים בשם יחיאל מיכל נסע לפולין, שם שמע רבות על
הבעש"ט הקדוש שנתגלה בעיר מעזיבוז והנהיג שם דרך חדשה
בעבודת השם. בא איפוא יחיאל מיכל למעזיבוז ונהיה תלמידו של
הבעש"ט, הבחור החדש שבא מגרמניה הצטיין בהתמדתו בלימודים,
יראת שמים ומידות טובות, והבעש"ט נתן לו את בתו היחידה אדל
לאשה, כאשר הגיע הזמן מקץ שלש שנים שיחיאל מיכל היה צריך
לקיים את הבטחתו לאביו ולחזור הביתה, הוא בקש מהבעש"ט רשות
לעשות זאת, חותנו ברכו שיסע לשלום ויחזור לשלום, ומאחר שזה
היה מיד לאחר חג השבועות, ביקש רבי יחיאל מיכל מחותנו ברכה
שיצליח לחזור למעזיבוז לימים הנוראים, אולם על בקשה זו לא השיב
הבעש"ט דבר, וחתנו הבין שכנראה נגזר עליו שבראש השנה יהיה
במקום אחר.
בבואו אל בית אביו כבר מצא שם ר' יחיאל מיכל את שאר האחים,
האבא עשה לכבוד בניו סעודה גדולה והזמין את למדני העיר, בשעת
הסעודה ביקש את הבנים לפי גודלם לאמר דברי תורה, ואכן כל אחד
מהם אמר פלפול עמוק וכמובן שאביהם שבע נחת, וגם את האורחים
הפליאה חריפותם ובקיאותם של הבנים, רק ר' יחיאל מיכל לא הראה
כל סימני התפעלות, והמשיך לאכול במשך כל זמן השמעת הדרשות,
כאשר הגיע תורו, נתבקש גם ר' יחיאל מיכל לאמר פלפול ולהראות
את כוחו, אולם ר' יחיאל מיכל השיב כי אין לו מה לאמר, אלא זאת
שהמאכלים היו טעימים מאוד. לאחר הסעודה קרא אותו אביו לחדרו
ושאלו כשדמעות מנצנצות בעיניו, מה ראה לביישו כל כך לעיני כל
האורחים הנכבדים, "לא די שאנשים יחשבו שהנך בור ועם הארץ
אלא עוד יחשבו שאתה זולל וסובא שאינו מתעניין בדבר זולת
מאכלים טעימים". ר' יחיאל מיכל השיב לאביו שחס ושלום הוא לא
התכוון לפגוע באף אחד, ואם אביו רוצה דווקא הוא מוכן לנסות
להסיר את הרושם המוטעה שנוצר, כללו של דבר הוא מוכן להשמיע
דבר תורה בהזדמנות הראשונה, אביו עשה מיד סעודה נוספת אליה
הזמין את אותם האורחים עצמם, שוב בקש את בניו לאמר פלפול,
ושוב ישב ר' יחיאל מיכל ואכל כל הזמן כאילו המאכלים הערבים היו
מעניינים אותו יותר מדברי הפלפול המעמיקים של אחיו, אולם יחד
עם זאת כאשר כל אחד מהאחים סיים את פלפולו, הציג ר' יחיאל
מיכל כאילו כלאחר יד, מספר שאלות שהרסו את כל המבנה המפואר
של הפלפול, לא האחים ולא הלמדנים שבין האורחים יכלו לתרץ את
הקושיות, והם ישבו מתפלאים ואובדי עשתונות, כאשר הגיע תורו של
ר' יחיאל מיכל, הוא החל לספר לנאספים על הבעש"ט ועל דרכו
החדשה בעבודת השם, הוא חזר באזני המסובים על אחדות מתורותיו
ורעיונותיו העמוקים של הבעש"ט, אותם למד במשך הזמן מחותנו,
הוא הסביר כי יהודי צריך לעבוד את השם לא רק בשעה שהוא לומד
תורה או עושה מצווה, אלא בכל פרטי חייו היום יומיים הגשמיים,
ואפילו באכילה וכו', תוך כדי כך הוא הסביר לשומעיו כי "ערבות"
המאכלים נובעת מכך, כי בכל דבר יש ניצוץ אלוקי, נקודה קדושה
המחייה את הדבר והיא היא שמפרנסת ומזינה את האנשים, כדי
שיוכלו לעבוד את השם, וכמו שכתוב "כי לא על הלחם לבדו יחיה
האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם".
דבריו של ר' יחיאל מיכל פתחו עולמות חדשים מפני אביו, אחיו
והקרואים שלא יכלו לשבוע מדבריו, ר' יחיאל מיכל לא רצה
להשתהות זמן רב אצל אביו, כי הוא עדיין קיווה שיעלה בידיו לחזור
אל חותנו הבעש"ט לימים הנוראים, בדרכו חזרה עבר ר' יחיאל מיכל
דרך יער ולפתע פתאום התנפלו עליו שודדים ולקחו ממנו את כל
אשר היה בידיו, בהותירם בידו רק את הטלית והתפילין והשופר
שהוא נטל מבית אביו, לאחר ששדדוהו מכרו אותו השודדים לסוחרי
עבדים, אלה לקחוהו עמם בספינה שהפליגה בים, ימים ושבועות
נסעה הספינה בים, עד שביום אחד פרצה סערה שטלטלה את
הספינה לעבר צוקים שהזדקרו מהים, ליד אחד האיים הקטנים
הספינה נשברה לרסיסים ונטבעה, וסוחרי העבדים טבעו יחד עמה, ר'
יחיאל מיכל הצליח להינצל כל עוד נשמתו בו, וכשהוא נאחז בקרש
עלה בידו להגיע ליבשה, ולעלות על אחד האיים, הוא בנה לעצמו
סוכה מענפי עצים על חוף הים, פירות ואגוזים מצא בשפע על העצים
הסמוכים, כך שלא היו לו "דאגות פרנסה"', כל יום טבל בים, התפלל
ולמד בהתמדה גדולה, כך חלפו להם הימים, והימים הנוראים הגיעו,
בליל ראש השנה התפלל ר' יחיאל מיכל בכוונה גדולה, ולמחרת
בבקר הוא עמו להתפלל מתוך אימת הדין כאילו היה בבית מדרשו,
בתום תפילת שחרית הוא נטל את השופר ותקע שלושים קולות,
כשהוא מכוון את כל הכוונות שלמד מחותנו הבעש"ט, לאחר מכן
הוא התפלל מוסף, ושוב תקע עד שהשלים את כל מאה הקולות.
ר' יחיאל מיכל שהיה שקוע בתפילה לא ידע כי קול השופר
שנשמע למרחקים, משך אליו אנשים סקרניים, הללו הביטו ממרחק
בטוח על האדם הבלתי ידוע העטוף במין סדין לבן מצויד בחוטים,
אדם שהתנועע ועשה תנועות בידיו, צעק בקולי קולות ותקע בקרן,
כשהם מלאים פחד רצו האנשים אל המלך שלהם, וסיפרו לו על
האדם הזר והתנהגותו המוזרה, אין זאת אמרו לו כי אם משוגע
האיש, או איזו רוח נכנסה בו
למחרת בבוקר בא המלך בחשאי אל שפת הים מלווה ע"י
מספר קטן של שומרי ראש, כדי להתחקות על צעדיו של הזר,
הוא עמד מרחוק והביט בר' יחיאל מיכל ובמעשיו, כאשר הוא
סיים את תנועותיו והשמעת הקולות המוזרים, ונראה היה שהוא
כבר "נרגע", שלח אליו המלך את עבדיו ובקשו לבוא אליו,
בבואו אל המלך נשאל ר' יחיאל מיכל מאין הוא ומה מעשיו, ר'
יחיאל מיכל סיפר למלך כי הוא יהודי וכל כל אשר קרה לו עד
שהגיע לאי זה, הוא גם הסביר למלך' מה זה יהודי, וכן הבהיר
את פשר התנהגותו אתמול והיום שהם שני ימי ראש השנה,
לבסוף בקש ר' יחיאל מיכל מהמלך שיעזור לו לחזור הביתה אל
אשתו ואל חותנו, דברי ר' יחיאל מיכל עשו על המלך רושם
חזק, הוא צווה על אנשיו לא לנגוע לרעה באורח שהינו אדם
קדוש. לר' יחיאל מיכל אמר המלך, כי פעם בשנה עוצרת
ספינה ליד האי כדי לסחור עם תושבי המקום, וכי בשבועות
הקרובים ואולי כבר בימים הקרובים, עומדת ספינה זו להגיע,
בדברו עם ר' יחיאל מיכל ארוכות, נוכח המלך לדעת כי האורח
הבלתי קרוא הינו אדם פיקח וממולח שבקיא בהוויות העולם,
תחילה הוא בקש את ר' יחיאל מיכל להישאר באי ולעזור למלך
בניהול הענינים, כאשר ר' יחיאל מיכל הסביר לו מדוע הוא לא
יכול להיענות לבקשה זו, ביקש אותו המלך שכאשר יחזור
לארצו ישלח משם שלש מאות יהודים שיתיישבו באי, שוב
השיב ר' יחיאל מיכל בשלילה, באומרו למלך כי אין כל
אפשרות למלא את בקשתו, ראשית אמר אין אני אדון על
היהודים ואיני יכול לצוות עליהם או להביא אותם בכוח, שנית
אם הבורא היה רוצה שיהודים ישבו על האי הזה, הם היו
מוכרחים לבוא לכאן בעל כורחם אפילו אסורים בנחושתיים.
תשובתו מצאה מאוד חן בעיני המלך, הוא הזמין את ר' יחיאל
מיכל להיות אורחו עד שהספינה תגיע, וכאשר ר' יחיאל מיכל
הפליג ליווה אותו המלך בכבוד גדול ונתן לו מתנות יקרות.
כאשר הגיע ר' יחיאל מיכל הביתה ונכנס אל חותנו, קיבל
אותו הבעש"ט בחיבה רבה ואמר: תשובה ניצחת השבת למלך,
תדע לך כי במקום ההוא אליו הביאה אותך ההשגחה העליונה,
לא היו מעולם יהודים עד שרגליך דרכו שם, מאז שהשי"ת ברא
את העולם ועד היום, נפלו שם כמו במקומות אחרים ניצוצות
קדושים של אלוקות שלא מצאו את תיקונם, והם היו שם
כביכול בגלות, אתה בתפילותיך ובתקיעות השופר שלך גאלת
ניצוצות אלה ועזרת להם לחזור אל מקורם ולהתאחד עם
האלוקות, אילו לא היית אתה שם, היו יהודים צריכים להגיע
לשם אסורים בנחושתיים, כי היהודים נפוצו בכל העולם כדי
להפיץ אלוקות ולגאול את הניצוצות האלוקיים המצפים
לתפילות ישראל, עכשיו שהיית שם לא יצטרכו כבר יהודים
ללכת לשם עד ביאת המשיח, כי אתה כבר מלאת שם את
השליחות האלוקית, וכשהיהודים ימלאו את השליחות האלוקית
המוטלת עליהם יבוא משיח צדקנו וכל היהודים ייגאלו
מהגלות".
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
