ישנן סגולות רבות שבגינן זוכה אדם לישועה
ולאריכות ימים. אך ישנה גם סגולה אחת מופלאה
שעליה המליץ ופסק הגאון רבי משה פיינשטיין
שכוחה עצום ונשגב. התרצו לדעת מהי סגולה זו? על
כך תקראו בסיפור שלפניכם.
בארצות הברית התגורר רופא יהודי מפורסם, ששמו
הטוב והאמין הלך לפניו. רופא זה חזר בתשובה במהלך
חייו. היו שסברו שהסיבה שבגללה חזר בתשובה היא
שבתור רופא נתקל בנסים רפואיים כה רבים ומתוך כך
הכיר את יוצרו, היו שסברו שפלאי הבורא העצומים
הנגלים בגופו של האדם הם שעוררהו לשוב אל ריבונו
של עולם. אך לא היה אחד שידע להצביע על הנקודה
שחוללה בו את המהפך הגדול.
והנה, ביום מן הימים ערך אחד מבניו של הרופא
מסיבה לרגל יום-הולדתו השבעים וחמש, ובעיצומה
של מסיבה זו העלה הבן את השאלה שסקרנה את אחיו
כולם, הוא שאל את אביו מדוע חזר בתשובה ואביו ענה:
"אספר לכם: על אף שהדבר לא קרה ביום אחד, הייתה
נקודה בחיי שגרמה לי לתפנית הרצינית שעשיתי; לפני
כשלושים שנה הגיע אליי לטיפול חולה אנוש, מצבו
היה בכי רע, והוא סבל סבל בל יתואר. ביקש ממני
החולה שאערוך לו בדיקות, ואקבע את מצבו. הבדיקות
לא היו מרנינות כלל וכלל, והן הראו שקצו קרוב, אלא
אם כן יערוך ניתוח קשה ומסובך שיאריך את חייו
בחצי שנה בלבד. כששמע היהודי את הנתונים, עגמו
פניו, הוא נראה אבוד וכואב. דמעה עלתה בזוית עינו
כשהגיב לרופא: "וכי מוסמך אני להכריע בשאלה הרת
גורל שכזו? האם אני יכול לפסוק האם עליי לסבול סבל
בל יתואר בשביל חיי שעה? השאלה מורכבת וגדולה
מכוחותיי וידיעותיי. אנא ממך, גש לרבי ומורי, הגאון
רבי משה פיינשטיין ושאל אותו לעצתו. ולפי פסיקתו
אנהג!"
הבטתי בפליאה במטופל שלי: "אתה רוצה לשלוח
אותי אל רבך הגדול? מעולם לא שמעתי מחולה שעבר
תחת ידי בקשה מסוג שכזה. אתה משוכנע שאני הוא
האדם המתאים ביותר ללכת אליו?"
"כן", השיב החולה נחרצות, "בידך מונחים הפרטים
הרפואיים המדויקים ביותר, ואתה הוא זה שתיטיב
להסביר לרב את המצב הסבוך לאשורו". נעניתי
לבקשתו החריגה הן מתוך התחשבות במצבו והן
מתוך רחמים. החולה הודה לי מקרב לבו, ואני
התכוננתי לנסיעה.
הצטיידתי בכיפה ונסעתי ל'איסט
סייד' במנהטן, אל ביתו של הרב
הגדול. חיכיתי עם עוד עשרות יהודים שציפו לשמוע
את מוצא פיו של הרב. אחד הממתינים, היה מטופל
שלי בעבר והוא דיבר עם באי ביתו של הרב שאוכל
לקצר את תהליך ההמתנה ולהיכנס בהקדם, וכך היה.
כששמע הרב את שאלתי, פרץ בבכי נוגע ללב. הוא
הסביר לי שקרוב לעשרים שנה לא שמע מתלמידו זה
וכעת הוא שומע שמצבו כה חמור והדבר מייסר אותו
מאוד. משך דקות ארוכות בכה רבי משה פיינשטיין,
ממאן להינחם, לבסוף הרים
עיניו ואמר שכיון שמדובר
בשאלה מורכבת וסבוכה,
מבקש הוא שהות של יום כדי
לעיין בדבר בכובד ראש.
למחרת שבתי לרבי משה,
הפעם כבר זיהה אותי הגבאי
ונתן לי להיכנס ישירות אל
חדרו של הרב. משהבחין בי
הרב אמר מיד: "צריך לנתח!!
אנחנו נתפלל בעבורו ונתחנן
לרחמי שמיים, ובעזרת ה'
הוא עוד יזכה להאריך ימים!"
למראה פני התמהות חייך
הרב והסביר לי: "גם אם
יחיה החולה חצי שנה נוספת
בלבד, הרי במהלך חודשים
אלו בוודאי יזכה הוא לומר
אלפי אמנים על כל הברכות
שישמע. וכך, מלבד המצוות
הרבות שיתווספו לזכותו, הרי
מקובלנו מחז"ל שמכל אמן
נברא מלאך מליץ יושר, ועם
חומת הגנה הנפלאה שייצרו
אלפי המלאכים הללו, בטוחני
שיזכה החולה לאריכות ימים
ולבריאות איתנה".
הביטחון שבו אמר הרב את
דבריו, העוצמה וההתלהבות,
אלו חלחלו בתוכי וגרמו לי
לערוך את חשבון נפשי. אמנם
אינני יהודי שומר תורה ומצוות,
חשבתי לעצמי, אך מדוע שלא
אתחיל לומר 'אמן'? וכי לי לא
חסרה חומת ההגנה עליה דיבר
הרב! כך התחלתי לומר "אמן"
על ברכות של מטופלים שברכו סביבי. מ'אמן' עברתי
לברכות בעצמן, מהברכות לתפילות ומשם בהדרגה
עברתי לקיים את מצוות התורה כולה". הרופא סיים
דבריו והתיישב, נותן לאנשים שסביבו לעכל את דבריו.
מספר שניות עברו והוא הוסיף: " את חיי חב אני למילה
אחת, מילה בת שלוש אותיות, בוראת מלאכים ויוצרת
שמירה והגנה מופלאה, למילה אחת ושמה - "אמן".
[נוטרי אמן ח"ב עמוד רפא]
ולאריכות ימים. אך ישנה גם סגולה אחת מופלאה
שעליה המליץ ופסק הגאון רבי משה פיינשטיין
שכוחה עצום ונשגב. התרצו לדעת מהי סגולה זו? על
כך תקראו בסיפור שלפניכם.
בארצות הברית התגורר רופא יהודי מפורסם, ששמו
הטוב והאמין הלך לפניו. רופא זה חזר בתשובה במהלך
חייו. היו שסברו שהסיבה שבגללה חזר בתשובה היא
שבתור רופא נתקל בנסים רפואיים כה רבים ומתוך כך
הכיר את יוצרו, היו שסברו שפלאי הבורא העצומים
הנגלים בגופו של האדם הם שעוררהו לשוב אל ריבונו
של עולם. אך לא היה אחד שידע להצביע על הנקודה
שחוללה בו את המהפך הגדול.
והנה, ביום מן הימים ערך אחד מבניו של הרופא
מסיבה לרגל יום-הולדתו השבעים וחמש, ובעיצומה
של מסיבה זו העלה הבן את השאלה שסקרנה את אחיו
כולם, הוא שאל את אביו מדוע חזר בתשובה ואביו ענה:
"אספר לכם: על אף שהדבר לא קרה ביום אחד, הייתה
נקודה בחיי שגרמה לי לתפנית הרצינית שעשיתי; לפני
כשלושים שנה הגיע אליי לטיפול חולה אנוש, מצבו
היה בכי רע, והוא סבל סבל בל יתואר. ביקש ממני
החולה שאערוך לו בדיקות, ואקבע את מצבו. הבדיקות
לא היו מרנינות כלל וכלל, והן הראו שקצו קרוב, אלא
אם כן יערוך ניתוח קשה ומסובך שיאריך את חייו
בחצי שנה בלבד. כששמע היהודי את הנתונים, עגמו
פניו, הוא נראה אבוד וכואב. דמעה עלתה בזוית עינו
כשהגיב לרופא: "וכי מוסמך אני להכריע בשאלה הרת
גורל שכזו? האם אני יכול לפסוק האם עליי לסבול סבל
בל יתואר בשביל חיי שעה? השאלה מורכבת וגדולה
מכוחותיי וידיעותיי. אנא ממך, גש לרבי ומורי, הגאון
רבי משה פיינשטיין ושאל אותו לעצתו. ולפי פסיקתו
אנהג!"
הבטתי בפליאה במטופל שלי: "אתה רוצה לשלוח
אותי אל רבך הגדול? מעולם לא שמעתי מחולה שעבר
תחת ידי בקשה מסוג שכזה. אתה משוכנע שאני הוא
האדם המתאים ביותר ללכת אליו?"
"כן", השיב החולה נחרצות, "בידך מונחים הפרטים
הרפואיים המדויקים ביותר, ואתה הוא זה שתיטיב
להסביר לרב את המצב הסבוך לאשורו". נעניתי
לבקשתו החריגה הן מתוך התחשבות במצבו והן
מתוך רחמים. החולה הודה לי מקרב לבו, ואני
התכוננתי לנסיעה.
הצטיידתי בכיפה ונסעתי ל'איסט
סייד' במנהטן, אל ביתו של הרב
הגדול. חיכיתי עם עוד עשרות יהודים שציפו לשמוע
את מוצא פיו של הרב. אחד הממתינים, היה מטופל
שלי בעבר והוא דיבר עם באי ביתו של הרב שאוכל
לקצר את תהליך ההמתנה ולהיכנס בהקדם, וכך היה.
כששמע הרב את שאלתי, פרץ בבכי נוגע ללב. הוא
הסביר לי שקרוב לעשרים שנה לא שמע מתלמידו זה
וכעת הוא שומע שמצבו כה חמור והדבר מייסר אותו
מאוד. משך דקות ארוכות בכה רבי משה פיינשטיין,
ממאן להינחם, לבסוף הרים
עיניו ואמר שכיון שמדובר
בשאלה מורכבת וסבוכה,
מבקש הוא שהות של יום כדי
לעיין בדבר בכובד ראש.
למחרת שבתי לרבי משה,
הפעם כבר זיהה אותי הגבאי
ונתן לי להיכנס ישירות אל
חדרו של הרב. משהבחין בי
הרב אמר מיד: "צריך לנתח!!
אנחנו נתפלל בעבורו ונתחנן
לרחמי שמיים, ובעזרת ה'
הוא עוד יזכה להאריך ימים!"
למראה פני התמהות חייך
הרב והסביר לי: "גם אם
יחיה החולה חצי שנה נוספת
בלבד, הרי במהלך חודשים
אלו בוודאי יזכה הוא לומר
אלפי אמנים על כל הברכות
שישמע. וכך, מלבד המצוות
הרבות שיתווספו לזכותו, הרי
מקובלנו מחז"ל שמכל אמן
נברא מלאך מליץ יושר, ועם
חומת הגנה הנפלאה שייצרו
אלפי המלאכים הללו, בטוחני
שיזכה החולה לאריכות ימים
ולבריאות איתנה".
הביטחון שבו אמר הרב את
דבריו, העוצמה וההתלהבות,
אלו חלחלו בתוכי וגרמו לי
לערוך את חשבון נפשי. אמנם
אינני יהודי שומר תורה ומצוות,
חשבתי לעצמי, אך מדוע שלא
אתחיל לומר 'אמן'? וכי לי לא
חסרה חומת ההגנה עליה דיבר
הרב! כך התחלתי לומר "אמן"
על ברכות של מטופלים שברכו סביבי. מ'אמן' עברתי
לברכות בעצמן, מהברכות לתפילות ומשם בהדרגה
עברתי לקיים את מצוות התורה כולה". הרופא סיים
דבריו והתיישב, נותן לאנשים שסביבו לעכל את דבריו.
מספר שניות עברו והוא הוסיף: " את חיי חב אני למילה
אחת, מילה בת שלוש אותיות, בוראת מלאכים ויוצרת
שמירה והגנה מופלאה, למילה אחת ושמה - "אמן".
[נוטרי אמן ח"ב עמוד רפא]
