יחדיו גדלו, יחדיו למדו בהתמדה ושקידה 

ויחדיו טיפסו ועלו במעלות התורה והיראה. 

את רב שעותיהם בילו יחדיו, חברות זאת הייתה 

ליעילות רבה בהתקדמותם בעבודת ה'. עד לאותו יום...

השטן, שלא ראה בעין טובה את הידידות היפה 

והנפלאה הזאת, נכנס ביניהם כדי להדיחם מדרך הישר. 

שני רעים, חברים בלב ונפש העובדים יחדיו את ה', היה 

זה בעיניו לצנינים.

משימתו הוכתרה בהצלחה. אט אט החלו השניים לזלזל 

בהלכות ומנהגי ישראל. פה ושם אף הרשו לעצמם 

לבטל מתלמודם ולהציץ בספרים פסולים שאינם 

כשרים. וכשנפגם החוט המקשר ביניהם, דהיינו לימוד 

התורה ועבודת ה', דעכה גם החברות.

ליבם של מכיריהם נחמץ בכאב נוכח ההידרדרות 

הרוחנית שחלה בשני החברים הטובים. לא חלף זמן רב 

ודרכיהם של השניים נפרדו לגמרי. הם נטשו את דרך 

התורה והמצוות. האחד הלך לרכוש השכלה וחברו השני 

שלח יד בעסקים וראה בהם הצלחה. הוא נשא אישה 

לא יהודיה, בנה בית מפואר והתבולל לגמרי בסביבתו 

החדשה. כך חלפו שנים...

uuu

באחד מימי הקיץ הלוהטים יצא המשכיל עם כלבו 

לרחוץ במימי הנהר הצוננים, ולפתע רץ הכלב קדימה 

ופרץ בנביחות קולניות. כשהגיע זה אל הכלב, ראה אותו 

גוהר מעל גופת אדם שזה עתה נרצח. הנרצח היה יהודי, 

כך העידה עליו חזותו.

"ודאי נרצח בידי איזה גוי אכזר", הרהר האיש בליבו 

ברוב צער וגל של רחמים הציפו אותו. הוא הזעיק את 

משרתיו והורה להם להעמיס את הגופה על עגלה 

ולהביאה אל בית הקברות היהודי.לאחר שסיים את 

שליחותו, פנה ליעדו המקורי – לרחצה בנהר.

אך מראה גופת היהודי הנרצח, לא הרפה ממנו. מצוות 

גמילות חסד של אמת שקיים, לא נתנה לו מנוח. לפתע, 

החל ליבו נקפו על שהתרחק כל כך מיהדותו. הימים 

הבאים עברו עליו מתוך התייסרות פנימית קשה.

באישון לילה התייצב האיש בביתו של הרב. הרב הביט 

בהשתאות באיש, שנראה כפריץ לכל דבר, והשתומם 

עוד יותר שהאיש פתח ואמר: "יהודי אני וברצוני לחזור 

בתשובה".

בתחילה חשש הרב שמדובר במלכודת, או בהיתול. 

אולם בהמשך השיחה נוכח הרב לראות כי כוונות האיש 

רציניות, וכולו מלא רצון לחזור בתשובה אמיתית. "הכן 

לך צרור כסף, ארוז את חפציך האישיים וחזור אלי בעוד 

כמה ימים", הורה לו הרב.

uuu

לאחר ימים אחדים הופיע האיש בבית הרב ובידו צרור 

כסף. הרב מסר לו כתובת של אחד מידידיו, רב בעיר 

מרוחקת, וציידו במכתב המלצה קצר. וכך, בלילה אחד, 

נטש האיש את משפחתו ואת עושרו וגלה אל העיר 

המרוחקת כשבמשך כל הדרך הוא עוסק בהרהורי 

תשובה.

כשהגיע לביתו של הרב, גולל לפניו את סיפור חייו וביקש 

דרך תשובה. הוא השיל מעליו את בגדי הגויים, והחל 

לחזור בתשובה שלמה בהדרכת הרב. ומכיוון שהתורה 

הייתה גרסת ינקותו, ראה ברכה רבה בתלמודו.

בתוך זמן קצר השתלב יפה בחיי הקהילה המקומית. 

בזכות למדנותו אף קנה לעצמו מעמד של כבוד בין 

הלמדנים, רב הקהילה גם הוא קרבו מאוד. עד שעלה 

והתעלה בתורה קדושה ועבודת ה'.

uuu

השנים נקפו וימיו של הרב קרבו למות. הוא זימן אליו 

את ראשי הקהלה, ובסיום דבריו אמר: "מבקש אני כי 

פלוני מקרבי, שהוא תלמיד חכם עצום וירא שמים, 

ימלא את מקומי אחרי". ראשי הקהילה הסכימו פה 

אחד לבקשת הרב הגוסס, וכעבור זמן נתמנה בעל 

התשובה לרב העיר, כצוואת הרב המקומי הקודם.

באחד הימים הופיע בעיר אדם שרוחו נטרפה עליו. 

הביאו את האיש אל הרב כדי שיבקש עליו רחמים 

וירפאהו. "וכי מחולל נפלאות אני?", תמה הרב, "הבה 

נתאסף בבית הכנסת, נתפלל כולנו בעבורו, ובזכות 

תפילת הרבים ישלח לו ה' רפואה שלמה".

בערב התאספו יהודי העיר, ובראשם רב העיר, בבית 

הכנסת. בתחילה עורר הרב את הבאים לתפילה 

ותשובה. לאחר מכן פתחו הכול באמירת כל ספר 

התהילים בהתעוררות גדולה. אחר ניגש הרב אל 

החולה ונשא תפילה לריבון העולמים שירפא את 

האיש ממחלת הנפש שלקה בה.

דממה מתוחה השתררה בבית הכנסת. לפתע פתח 

המטורף את פיו וקרא: "מה לך כי תדבר גבוהה 

גבוהה! הלוא רשע אתה בדיוק כמותי. בבית מדרש 

אחד למדנו, יחדו חטאנו ויחדו סרנו מדרך הישר, עד 

אשר יצאנו לגמרי מכלל ישראל!"...

למשמע הדברים החמורים, אחזו תדהמה ופחד את 

כל הנוכחים. איש מהם לא העז לשאת עיניו אל הרב. 

הם בושו כולם לשמוע את בזיונו של רבם. אולם הרב 

לא הרכין ראשו. לאחר ששמע את בזיונו, הוא הישיר 

מבט אל הקהל ואמר:

"אחי ורעי, מה ששמעתם כאן, אמת ויציב. אכן 

מתוודה אני על חטאי הרבים. אולם לא ניתנה 

התשובה אלא בשביל עוברי עברה, וה' הבוחן כליות 

ולב יודע כי בכל ליבי שבתי אליו".

הרב עשה אתנחתא קלה, ואחר כך המשיך: "נראה 

מהדברים, כי חברי לא הספיק לחזור בתשובה 

ובינתיים אחזה בו המחלה. לכן, בכוח תפילת הרבים 

ובכוח התשובה גוזר אני כי חברי זה יחלים וישוב 

לאיתנו. 'והוא רחום יכפר עוון ולא ישחית והרבה 

להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו'".

לפתע שקטה נפשו הסוערת של האיש המטורף, והוא 

צנח תשוש על מקומו, כאילו יצאה ממנו הרוח רעה. 

אט אט גם הוא זכה לחזור לדרך הישר..

uuu

את הספור הזה סיפר המגיד מקוז'ניץ באזני תלמידיו.

כשסיים המגיד מקוז'ניץ את סיפורו, אמר לתלמידיו: 

"התדעו למה הביא הקדוש ברוך הוא לכך שאותו 

רב בעל תשובה יתבייש לפני כל בני עדתו? – משום 

שבתשובתו היה פגם אחד. חטאיו נעשו בגלוי ואילו 

תשובתו נעשתה בסתר, מלבד שני הרבנים, לא ידע 

איש כי בעל תשובה הוא. משמים גרמו שקלונו יודע 

ברבים, כדי שתשובתו אכן תהיה שלמה ומלאה, בדרך 

שבה הוא חטא כך הוא שב, "כבולעו כך פולטו" ובזה 

כופר עוונו בשלמות"