עזרי מעם ה' / הרב ארוש
נכתב על ידי DL2000, 10/1/2014
אנחנו, כיהודים מאמינים בני מאמינים,
יודעים היטב שכל הבריאה כולה מושגחת
ומנוהלת בידיו של בורא עולם והכול בידי
שמים, אך עם כל זאת, ישנה לכל אחד ואחד מלחמה
גדולה ויומיומית על האמונה הקדושה, מלמחמת
עמלק, המנסה להסתיר את הניסים הגדולים
והעצומים ביותר ולקרר את הלב מהאמונה הפשוטה
מהבורא שמחיה ומנשים אותנו ועושה איתנו אינספור
ניסים מופלאים בכל רגע ורגע. אך עיקר ההתמודדות
של כל אחד בכל יום ויום היא בנושאים העיקריים
בחיי האדם שהם הזיווג והפרנסה ולכן שם עיקר
המלחמה. בפרט היום שצרת בני ישראל ובנות ישראל
המשוועים למציאת הזיווג מגיעה למימדים מבהילים,
וקשיי הפרנסה הרבים, שהם אחד הניסיונות הקשים
שבעקבתא דמשיחא, לא פוסחים על רוב עם ישראל.
חז"ל הקדושים מלמדים אותנו בגמרא שקשין
מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף וקשה זיווגו של
אדם כקריעת ים סוף. מהו המסר שחכמינו הקדושים
רוצים ללמד אותנו בכך? חכמינו מלמדים אותנו
שצריכים ללמוד היטב את הפרשה שלנו ולקחת
ממנה עצות לחיים של כל אחד ואחד. אנו צריכים
להתבונן בפרשת השבוע ולהבין היטב מהו הניסיון של
בני ישראל על שפת ים סוף. מלפניהם הים מאחריהם
המצרים הזועמים ומשני צידיהם מדבר וחיות טרף.
אמנם היו לבני ישראל רעיונות אולי לחזור אולי
להילחם במצרים ועוד, אך הרעיונות האלה היו בלתי
מעשיים, ובוודאי לא היה בכוחם להושיע את עם
ישראל מהצרה הגדולה. למעשה הם היו חסרי עצות
וחסרי אונים לחלוטין, הברירה היחידה הייתה להרים
עיניים רק לה' לצעוק אליו בכל הכוח. כמו שכתוב
בפרשה: ויצעקו בני ישראל אל ה'. וחז"ל מלמדים
אותנו שגם הפרנסה והזיווג באים לאדם באותו אופן.
בעניין הפרנסה אומר רבנו הקדוש שהפרנסה מגיעה
ממקום גבוה מאוד מחלל הפנוי ששם אין שום שכל,
וזה לא הולך לא לפי הכישרון של האדם ולא לפי
החכמה שלו, אדרבא, אנשים חכמים ומצליחנים
רבים נקלעו לחובות כאלה, שגם אם יעבדו יומם
ולילה מאה שנה לא יוכלו לפרוע אותם, ולעומת זאת
אנשים שבקושי יודעים קרוא וכתוב נעשו עשירים
כקורח. אתה לא יכול לומר 'יש לי מקצוע טוב', יש גם
רופאים וגם עורכי דין שאין להם כסף ובעלי מקצועות
פשוטים שרואים ברכת ה' בכל מעשה ידיהם ופורצים
לרוב. כמו שאומרת המשנה, לא עשירות מן האומנות
ולא עניות מן האומנות. הפרנסה היא כמו קריעת ים
סוף היא לא בידיים שלך בכלל ואין לך מה להשלות
את עצמך או לרדוף את עצמך במה שאתה עושה,
אתה רק צריך את הכלי היחיד לקבל את הפרנסה.
מהו הכלי לקבל את השפע ואת הפרנסה? הכלי הוא
הביטחון שבא מתוך הידיעה שאין לי שום דרך לפרנס
את עצמי, וזה בכלל לא התפקיד שלי אלא התפקיד
של בורא עולם שהוא לבדו זן ומפרנס ומכלכל. אדם
צריך שיהיה כל בטחונו רק על ה' יתברך כמו שאומר
רבנו הקדוש בתורה ע"ו: "וזהו בחינת מעלת הביטחון.
כי הביטחון הוא בחינת הסתכלות, שמסתכל וצופה
בעיניו לה' יתברך לבד, ובוטח בו, בבחינת: "עיני כל
אליך ישברו". כי על ידי ההסתכלות בביטחון גם
כן עושה כלי, דהיינו גבול וזמן. כי ההשפעה יורדת
מלמעלה תמיד, אך שהיא בלא זמן. כי לפעמים
דבר שצריך לו עכשיו, יבוא בשתים או שלש שנים.
אך על ידי הסתכלות בביטחון, עושה לההשפעה
גבול וזמן, שתבוא השפע בעת וזמן שהוא צריך. וזה
פרוש הפסוק: "עיני כל אליך ישברו", על ידי זה, "נותן
להם את אכלם בעיתו". פירוש: בהסתכלותו בעיניו
להשם יתברך, דהיינו בחינות ביטחון, בחינת: "עיני כל
אליך ישברו", על ידי זה: "אתה נותן להם את אכלם
בעיתו". 'בעיתו' דייקא, דהינו בעת וזמן שהוא צריך.
כי הביטחון שהוא בחינת הסתכלות, עושה כלי וגבול
וזמן כנ"ל".
מהו ביטחון? הביטחון הוא ביטחון בקב"ה שהוא
בוודאי יעשה את התפקיד שלו וכל מה שעלי לעשות
זה רק את התפקיד שלי. וזה עיקר הכלי לקבל פרנסה,
ולכן עם ישראל במדבר היו צריכים לעבור ארבעים
שנה מרוכזות של עבודה על מידת הביטחון, ארבעים
שנה שבה אין בדרך הטבע שום אפשרות להתפרנס.
אי אפשר לגדל כלום במדבר, אין חנויות ואין
סופרמרקט, מה תעשה? עד שבן אדם יגיע למקום
הכי קרוב הוא ימות ברעב ובצמא. וה' לבדו דאג
להם ללחם מן השמים כדי שילמדו שאת הפרנסה
מקבלים רק על ידי שמרימים עיניים לשמיים, ויעבירו
את זה לבניהם ולבני בניהם. ולכן פרשת המן היא
סגולה לפרנסה, כי היא מלמדת אותנו את מידת
הביטחון שהוא הכלי לקבל את כל ההשפעות, אבל זה
רק אם אדם קורא ושומע באמת את מה שהוא קורא,
ולומד ומבין את מידת הביטחון, ובגלל שזו מלחמה
יום יום חז"ל דאגו להזכיר לנו את זה שלוש פעמים
ביום באשרי יושבי ביתך ועוד.
ואמרו חכמים לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן, כי אי
אפשר לזכות לתורה אלא על ידי מידת הביטחון, וככל
שיש יותר קשיים זה רק סימן ואות להגביר את מידת
הביטחון ולא חלילה לעזוב את כותלי בית המדרש. רק
אם אדם מבין שזו לא התפקיד שלו להביא פרנסה,
זה התפקיד של ה', וה' עושה את שלו בוודאי על הצד
הטוב ביותר, רק אז הוא יכול לפנות לה' ולומר לו: רבונו
של עולם, הפרנסה היא לא תפקיד שלי, התפקיד שלי
הוא רק ללמוד תורה ולעבוד אותך, אני מבקש ממך,
שגם אם אני לא עושה את התפקיד שלי בשלמות,
אתה תכלכל אותי כי אתה מכלכל חיים בחסד, תעזור
לי לעשות את התפקיד שלי. אני מכיר אנשים שעזבו
את הישיבה בשביל פרנסה ולבסוף במקום להתפרנס
בכבוד, נכנסו לחובות עצומים. על זה צריכים להתחנן
לפני ה' יתברך ולטעון: רבונו של עולם אם בישיבה
שלנו, במקום חיותינו, אנו כל כך מתייראים לא ליפול
מבחינה רוחנית, ובקושי מחזיקים מעמד, איך נצא
החוצה? איך אפשר לחפש את הפרנסה בחוץ ולאבד
את כל היהדות בשביל כיכר לחם? ואת זה לומדים
בפרשת השבוע מקריעת ים סוף ומפרשת המן.
וכן בעניין הזיווג, אדם חייב להבין היטב שהזיווג
שלו לא בידיים שלו בכלל ולא תלוי בשום השתדלות
ובשום כוחי ועוצם ידי. הרבה אנשים מרגישים שהם
יודעים להסתדר בחיים ויודעים בדיוק מה הם רוצים
ואיך הם משיגים את מה שהם רוצים, אבל המציאות
הקשה של הזיווגים והפרנסה באה וטופחת על
פניהם, ומלמדת אותנו היטב 'וזכרת את ה' אלוקיך
כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל', רק עם ה' אפשר
להסתדר. כי כל אחד פותח את העיניים ורואה סביבו
אנשים מוצלחים, בחורים כלילי המעלות שאתה
אומר לעצמך, בטח יחטפו אותם, רואים בחורות שלא
חסר להם כלום במידות טובות, במראה, במקצוע טוב
ביד ובמשפחה מכובדת, ואף על פי כן משהו לא הולך.
אתה שומע הצעות שעל פניו אין שום סיכוי בעולם
שמישהו יגיד להן לא, ואתה רואה שזה לא כל כך חלק
כמו שחשבת. גם אם תיקח את הבחור הטוב ביותר
בעולם ואת הבחורה הטובה ביותר בעולם, הם לא
רוצים אחד את השני. מה קורה כאן?
אלא שזיווגים לא הולכים בכלל לפי הנתונים של האדם
ולא לפי שום
סטטיסטיקות או חישובי התאמה כאלה ואחרים. הזיווג ה
של האדם זה חיבור בין שתי נשמות זה אך ורק בידיים של
בורא עולם, כמו שמספרים לנו חז"ל על מטרוניתא אחת
ששאלה את רבי עקיבא: "מה עושה אלוקיכם מיום שברא
את העולם ועד היום?" השיב רבי עקיבא: "מזווג זיווגים".
ענתה לו: "מה הבעיה? גם אני יכולה לזווג זיווגים!" אמר
לה רבי עקיבא: בבקשה, את מוזמנת לנסות. הלכה אותה
מטרוניתא, והשיאה בערב אחד אלף עבדים ושפחות.
למחרת, חזרו לביתה האחד מוכה, והאחר פצוע וחבול,
מלאים תלונות וטענות, חזרה לרבי עקיבא ואמרה לו: "אין
כא-לוקיכם!"
ההתחלה של מציאת הזיווג מגיעה מההבנה שהזיווג בכלל
לא בידיים שלי, ואין לי שום מושג איך זה יגיע אלי, כמו
שבני ישראל על ים סוף לא היו מעלים על דעתם שכך ה'
יפתור את הבעיה – על ידי שייקרע הים. כל אחד חייב
לדעת: אשא עיני אל ההרים, מאין יבוא עזרי? עזרי מעם
ה'! כל השתדלות בעניין הזיווג היא רק אשליה, ה' יתברך
עושה הכול לבד וגורם לנו לחשוב שזה בא ומתגלגל כביכול
דרך ההשתדלות ודרך הנתונים וכו' נראה לך שאתה בוחר,
אבל באמת זה לא שייך לאדם כלל, זו התאמה בין שתי
נשמות שרק בורא העולם יכול להשגיח בהשגחה מופלאה
ולהפגיש ביניהם ולזווגן.
לכן התפילה של כל אחד צריכה להיות, שיטען לה' יתברך:
רבונו של עולם הזיווג הוא לא בידיים שלי בכלל. אני רוצה
לקיים מצוות עשה דאורייתא לישא אישה ומצוות עשה
דאורייתא של פרו ורבו, לזכות לילדים אבל זה לא בידיים
שלי, ואני יודע ומאמין שאני לא יכול לעזור לעצמי, עזרי רק
מעם ה', אנא בורא עולם תרחם עלי ותזמין לי את זיווגי.
וכשאדם מתבונן בעניין קריעת ים סוף, ומבין שהישועה
של בני ישראל הייתה רק מכיוון שלא הייתה להם שום עצה
בדך הטבע, ורק מתוך כך הצעקה שלהם פעלה ישועות, על
ידי זה האדם מבין מהי הגישה הנכונה לתפילות על זיווגים:
שיידע שאין לו שום עצה ושום אפשרות ושום השתדלות
ורק על ידי זה יזכה להמשיך זיווג הגון ואמיתי משורש
נשמתו.
יהי רצון שה' יחזק את כולנו באמונה ובביטחון שלם בה'
יתברך, וה' ישלח לכל עם ישראל זיווגים טובים ופרנסה
בשפע מתוך בריאות והרחבה.
בברכת שבת שלום ומבורך
לכל בית ישראל
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
