הדבר? ומהי ההוכחה הנוראה שקיבל הדיין מווילנה שריש לקיש היה זה שדיבר 

אליו?

שח האדמו"ר מסלונים בעל 'ברכת אברהם' זצ"ל:

בווילנה התגורר יהודי צדיק, רבי שמעון שמו, שהיה ידוע כאדם קדוש שיראתו 

קודמת לחכמתו, הוא כיהן כדיין בבית הדין של העיר, ומנהג היה לו, ללכת בכל 

יום לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ולהזהיר את העם על ענית 'אמן'.

פעם אחת נזדמן לווילנה אחד מגדולי הדור. שאל האורח את הצדיק רבי שמעון: 

"מה ראית על ככה, שאתה משוטט בבתי הכנסיות יום-יום להזהיר על עניית 

'אמן'?"

פתח רבי שמעון ואמר: "מעשה שהיה כך היה. פעם אחת, יומא דפגרא היה, 

ובית הדין היה סגור. יושב הייתי בביתי, ספון על התורה ועל העבודה, ולפניי 

מסכת שבת. כך ישבתי שעות רבות, גורס ושונה בתורתם של תנאים ואמוראים.

לפתע פתאום תקפה אותי תרדמה וראשי נשמט על דף הגמרא. והנה בחלומי 

נראה לפניי איש הדור פנים שפניו מפיקים זוהר עליון. האיש הלך וקרב אליי, 

עד שנגע בראשי, ולאחר מכן שאלני: 'מדוע אין אתה זהיר בדבריי?'

הזדעזעתי מן המראה, ובשארית כוחותיי שאלתיו: "מי אתה ומה הם 

דבריך?"

במקום להשיב על שאלתי, אמר לי האיש: "מבקש אני ממך, שמהיום והלאה 

תלך ותזהיר בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, שיהיו זהירים בדברי ריש לקיש, שכל 

העונה אמן בכל כוחו פותחין לו שערי גן עדן, ובזה תינצלו מכל הגזרות הנוראות 

המתרגשות עליכם ותזכו לברכת שמים ממרומים".

אך כילה האיש לדבר - פרח ונעלם.

לאחר מכן התעוררתי ונפעמתי מאוד. לא ידעתי את נפשי מגדל החיזיון הנורא 

הזה. לא ידעתי אם אמת הוא או אך חלום. עמדתי בתפילה לה' וביקשתי 

מלפניו שייתן בידי אות וסימן, למען אדע אם אמת הדבר או אך חלום הוא ככל 

החלומות, אשר שווא ידברון.

כל עת שהתפללתי הייתה אצבע ידי מונחת על דף הגמרא, וכשסיימתי ובקשתי 

להתחיל בלימודי, הבחנתי לתדהמתי כי אצבעי מורה על דברי ריש לקיש: "כל 

העונה אמן בכל כוחו פותחין לו שערי גן עדן" )שבת קיט ב(. היה זה עבורי אות 

מן השמים שהדבר שראיתי אמת הוא ולא חלום שווא.

סגרתי את הגמרא, נשקתי לה והחזרתיה למקומה, והלכתי בשליחותו של 

מקום לקרוע גזר דינם של ישראל, להריק עליהם שפע ברכה ממרומים ולקיים 

צוואתו של רבי שמעון בן לקיש - להיזהר ולהזהיר את עם הקודש, שיהיו 

זהירים בעניית 'אמן', ששכרה בצדה, שכל העונה אמן בכל כוחו 

פותחין לפניו שערי גן עדן". 

'שירו למלך'