ה"יאוֹר" מול האמונה בה'

שנאה תהומית רחש פרעה הרשע מלך מצרים אל בני-ישראל, הוא לא הסתפק במירור חייהם בעבודת פרך קשות, הוא גם נהג כלפיהם באכזריות וחוסר אנושיות מזעזעת, בגזירתו להמית את ילדיהם, מעשה מחריד מאין-כמוהו לרצוח תינוקים רכים חפים מפשע. גזירה רעה זו נמשכה שלוש וחצי שנים, והומתו באכזריות כשישים רבוא, שש מאות אלף נפש איבדו חייהם!

התורה אינה מסתפקת בסיפור כללי על גזירתו האיומה לזרוע מוות בנסיון לחסל את עם-ישראל, היא גם מפרטת את צורת ההרג - הטבעה במי היאור, "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו"! כי פרט זה מסביר את הסיבה האמיתית לגזירתו הנוראית:

היהודי סימל את האמונה בהקב"ה "אלוקי השמים", ואילו המצריים ופרעה לא האמינו בא-ל אחד והם סגדו לנילוס. במצרים לא ירדו גשמים וכל חייהם ופרנסתם היו תלויים במי-הנילוס, לכן הם עבדו עבודה-זרה לנילוס בחושבם שהטבע הוא האלוקים, בלשון המדרש (לקח טוב, וארא, ז,יג): "הואיל וזה משקה שדותינו וכרמנו ואנו ניזונים ממנו, ודאי הוא אלוקה"!

בגזירתו לזרוק את ילדי ישראל ליאור, רצה פרעה לגרום לישראל להאמין בעוצמתו של היאור ואלוקיותו וחלילה להפסיק להאמין בא-ל אחד. יש לנו מאבק קשה בין כוחות טומאה והרע לכוחות הקדושה והטוב, וכוחות הטומאה מנסים לפגוע הן בגוף היהודי, בהטבעתו ביאור והן בנפשו באמונה באליל היאור.

מדוע משה הונח ביאור בידי אמו

לפי זה נבין מדוע יוכבד, אם משה, הניחה אותו בתיבה על שפת היאור: שלכאורה במעשה זה סיכנה את חיי ילדה במו ידיה, היה עדיף לה להשאירו בבית ולצפות לרחמי שמים ולא לבצע בעצמה מעשה המסכן בצורה מוחשית את בנה האהוב?

ואפילו אם נאמר שסכנת החיים ביאור היתה יותר קלושה יחסית לסכנה שהיתה בהשארתו בבית הוריו, הרי היאור הוא מקום עבודה-זרה ולפי ההלכה אסור להציל חיים על-ידי עבודת אלילים, כדברי הרמב"ם (יסודי התורה, ה,ה-ו): אסור לעבוד עבודה זרה כדי להציל חיים, "אפילו במקום סכנה אין מתרפאים .. בעבודת-כוכבים", ומפורש בשולחן ערוך (יו"ד, קנז) יש-אומרים שבשעת הגזירה אסור למי שנתחייב מיתה לברוח לבית עבודת-כוכבים ולהציל עצמו - אם-כן מדוע יוכבד אם משה הניחה אותו ביאור?

זאת ועוד, אמו של משה החביאה אותו בשלושת החודשים הראשונים לחייו ("ותצפינהו שלושה ירחים") במערה תת קרקעית (פרקדר"א), ולכאורה היה עליה להמשיך להחביאו במקומות מסתור ומדוע היניחהו ביאור?

הסבר המדרש על הנחת התיבה ביאור

אלא, סיבה עמוקה טמונה במעשה זו של יוכבד להניח את משה בשפת היאור, שעל-ידי זה בוטלה הגזירה הרעה והוחלשה טומאת מצרים:

המדרש מספר שהמניע לגזירת פרעה להמית במי-היאור נבע מדבר האסטרולוגים שאמרו לפרעה שעוד מעט יוולד בישראל תינוק שיכה את מצרים, ימית את פרעה ויושיע את ישראל, אך הם רואים בכוכבים שאותו יהודי "יהיה נידון במים", הוא ייענש וימות במים, כלומר שהיכולת להכניע אותו היא רק על-ידי המים; לכן גזר פרעה להשליך את כל תינוקי ישראל במים, כדי שביניהם יהיה גם התינוק "המסוכן" שבכוחו לפגוע במצרים ולהמית את פרעה.

לכן יוכבד הניחה את משה הקטן במי היאור, כדי שהאסטרולגים יראו בחזיונותיהם שהתינוק כבר הושלך למים, ואכן כך היה שמיד כשהונח ביאור ביטלה הגזירה, כדברי המדרש "כיון שהושלך משה למים, אמרו (האסטרולוגים לפרעה) כבר מושלך מושיען במים - מיד ביטל גזירתו להשליך את התינוקים ליאור".

נמצא אפוא שחייו של משה היו בסכנה ממשית כדי להציל תינוקות אחרים ממוות ביאור!

ביאור תורת הקבלה והחסידות להנחה

כאמור המאבק של פרעה בישראל לא היה רק בגופם אלא גם בנשמתם, פרעה רצה לפגוע באמונה היהודית בה', בגזירת ההשלכה ליאור היתה הכוונה להמית את הגוף והנשמה היהודית, וביטול הגזירה היא הצלה וחיים הן לגוף והן לנשמה. לפי תורת הנסתר ביטול גזירת פרעה מסמלת גם כניעה מסויימת של כוחות הטומאה בניסיונותיהם לפגוע באמונת היהודי בה'.

התורה מספרת שאחרי שמשה הונח ביאור "ותלך בת פרעה לרחוץ על היאור", חז"ל מסבירים שרחיצה ענינה טבילה, כלומר שבתיה (בתו של פרעה) לא הלכה להתרחץ כדי להיות נקיה בגוף, אלא בנשמה - להיטהר מטואמת מצרים, "הלכה ליאור כדי לטבול ולהתגייר":

בת פרעה גדלה בשיא הטומאה, בארמון המלוכה המצרי המתועב, היא הגיעה ל"שיא" קודקד הטומאה והרע, אבל הימצאות משה ביאור גרמה להשפעה רוחנית עצומה בכל ארץ מצרים וטומאותיה והכנעה מסויימת בעבודה-זרה שבמצרים, עד כדי כך שבתו של ראש הטומאה - בתיה בת פרעה - הבינה שאמונות ודעות אביה הם הבל וכזב, והיא החלה להאמין בקב"ה, עד שהלכה לרחוץ ולטבול במי המקווה כדי להתגייר!!!

בימים ההם להיות יהודי היה דבר מאוד מסוכן ולא כדאי, שכן פרעה גזר עליהם גזירות קשות ואיומות, ולמרות זאת בתיה מתגיירת והופכת יהודיה ולבה מתקומם נגד הזוועה והתועבה של אביה בילדי העבריים, והיא מחליטה כ"תשובה" להביא אל ארמונו ילד עברי ולגדלו כבן!

אם כן פעולתו האדירה של משה רבינו, "ראש בני הדור", אינה רק בכך שהוא מלמד תורה לעם ישראל, מדריך מכוון, מברך וכו' וכו', אלא גם עצם הימצאותו בעולם פועלת קדושה וטהרה והכנעת כוחות הרע: עצם הכנסת משה ליאור פעלה מידת-מה של הכנעה בטומאת העבודה זרה. עד שבתיה הבניה את הפשעים שבמצרים והחליטה להצטרף לעם ישראל המדוכה והמושפל!

מכאן למדים על גדולת משה רבינו "ראש בני ישראל" שגם בהיותו תינוק בן שלושה ירחים כוחו עצום ואדיר לבטל גזירות רעות.

תיבה על שפת היאור או ביאור עצמו

הפסוק אומר שיוכבד הניחה את משה בתיבה "בסוף על שפת היאור", התרגום אונקלוס מפרש ששפת היאור זה היבשה שעל-יד היאור, כלומר שיוכבד לא הניחה את התיבה ביאור עצמו אלא לידו [ומה שכתוב "ותקרא שמו משה כי מן המים משיתיהו", הרי א) שפת המים נחשבתה כמים, ב) לאחר מכן התיבה גלשה ונכנסה לשפת המים].

אבל רש"י מפרש "ותשם בסוף - באגם", כלומר בתוך האגם עצמו, והרי זו שליחות רוחנית עצומה ומדהימה:

משה רבינו בהיותו פעוט בן שלושה חודשים כבר הוכנס לשליחות למקום טמא ביותר, למקום עבודת אלילים, ולא רק שלא הושפע ונפגע מהטומאה, אלא עוד זאת הוא פעל ביטול והכנעה לטומאה, בגיורה של בתיה ובהצלת ילדי ישראל לחיים.

כמו בימים ההם כך גם בזמן הזה, משה רבינו שבדורינו, הלא הוא הרבי עומד ומצווה עלינו להיכנס למי היאור כדי להציל את עם ישראל מנפילה למצולות היאור ושקיעה במים הזידונים של העולם.

הרבי מצווה על כל אחד ואחת מבני דורינו להחלץ חושים ולצאת למלחמת קודש, מלחמת תנופה להפצת היהדות והפצת המעינות חוצה, וכך לשבור את הסכר המונע את זרימת מי הגאולה, שתהיה, במהרה בימינו בקרוב ממש.