"ותהר עוד ותלד בן, ותאמר הפעם אודה את ה', על כן קראה שמו יהודה ותעמוד מלדת". אומר המדרש במקום: 

"מאז בריאת העולם לא היה אדם שהודה לקב"ה עד שבאה לאה והודתה לו כשילדה את יהודה". 

משבח המדרש את לאה, שגם לאחר שנפקדה בבן רביעי, לא שכחה את ה', אלא הודתה לו: "תודה לך ה' שנתת 

לי להתחתן עם יעקב ולא עם עשו... תודה שנתת לי בן רביעי". 

רבים מאיתנו מבקשים מהקב"ה בקשות ומשאלות, אך לעיתים לאחר שהאדם מקבל את אשר השתוקק וחפץ, 

שוכח הוא לומר תודה לה', ולהראות בכך שהוא זה שנתן לו והעניק לו את הדבר. 

וכתב בעל 'חובת הלבבות': 'וכפי אשר יודה האדם לבוראו על אשר העניק לו, כך יוסיף ה' לתת לו' – אדם 

שלא שוכח את ה' גם לאחר שקיבל את בקשתו – הקב"ה מוסיף לתת לו עוד ועוד. 

מספר הרב זילברשטיין שליט"א מעשה מדהים: כולם מכירים את הרב אלימלך פירר שליט"א, 

יו"ר 'עזרה למרפא' העוזר לאנשים רבים בכל סוגי חולאים ומחלות ל"ע. 

יום אחד, הגיע לבית 'עזרה למרפא' בבני ברק נדיב גדול, 

ולאחר פגישתו עם הרב פירר, החליטו שניהם לנסוע 

לכותל המערבי ולהתפלל. הם הגיעו לכותל אחרי חצות 

לילה, והנה הם שומעים קולות בכי העולים מרחבת הכותל. 

הם מתקרבים אל הקול ורואים אדם כבן 55 הנשען על 

אבני הכותל ובוכה ללא הרף. כל מי שהיה במקום הזדעזע. 

הרב פירר פנה אל הנדיב ואמר: 'לא לחינם זימן אותנו ה' 

לכאן, אלא כדי שנסייע ליהודי זה במצוקתו. 

בו נעשה עסקה – אני אגש אליו, אציג את עצמי, ואז: 

אם אשמע שהוא זקוק לייעוץ רפואי – אסייע לו. 

אך אם הוא יאמר שיש לו בעיה כלכלית - תיכנס אתה 

לתמונה ותציע את עזרתך הכספית. 

הרב פירר והנדיב הבטיחו זה לזה שהם ניגשים ל'עסקה'... הרב פירר ניגש אל האיש, הקיש קלות על כתפו, הציג 

את עצמו ושאל האם זקוק לייעוץ רפואי. 'לא, לא', ננער היהודי, 'איני צריך סיוע. הכל ברוך השם בסדר'. 

'עכשיו הגיע תורך להיכנס לתמונה', אמר הרב פירר לנדיב, שניגש אל היהודי ושאלו האם זקוק לתמיכה כספית. 

התשובה גם הפעם היתה שלילית בהחלט: "הקב"ה נתן לי כל מה שאני צריך ואין אני זקוק למאומה", השיב. 

הרב פירר עמד במבוכה, "אז מדוע הינך בוכה כל כך ומרעיד את כל האנשים שברחבת הכותל?", שאל הרב. 

"אומר לך במשפט אחד מדוע אני בוכה", הפתיע שוב אותו יהודי, "אתמול בלילה, חיתנתי את בני יקירי, 

האחרון מ-21 הילדים שחנן אותי הקב"ה, ובאתי להודות לו, לבורא עולם, על החסדים הגדולים שעשה איתי 

במשך כל כך הרבה שנים, עד שזכיתי להכניס לחופה את ילדי האחרון". 

אותו יהודי תיאר את ההרגשה שקיננה בליבו, שכשם שהתמיד לבוא במשך השנים אל הכותל ולהתחנן לפני ה' 

יתברך שיזכהו להשיא את ילדיו – כך עתה, לאחר שכל תפילותיו התקבלו באהבה לפני אדון הכל, ואמש זכה 

להשיא את אחרון ילדיו, לא יתכן שלא יבוא במיוחד אל הכותל, ולהודות על כך! וכי האם רק שצריכים לישועה 

באים, ואחר כך שוכחים?!?! 

סיים היהודי את דבריו: "וכי בבואי להודות ולהלל על חסדים כה גדולים, אפשר שלא לפרוץ בבכי?!".... )ברכי נפשי( 

כותב הרב שלום הרוש שליט"א,: למה באים לאדם ייסורים ובעיות? כי הוא לא אומר תודה לה' יתברך! היה לך 

יום מוצלח בעבודה? תגיד לו: 'תודה רבונו של עולם שנתת לי יום כזה!' וכך בכל דבר. 

כשהקב"ה רואה שהאדם חושב שהטובות שיש לו זה דבר מובן מאיליו ושוכח שזה חסד גדול מה' יתברך שמצליח 

דרכו ועוזר לו, אזי, שולח לו הקב"ה ייסורים לעוררו. 

'וכפי אשר יודה האדם לבוראו על אשר העניק לו, כך יוסיף ה' לתת לו', וכך זכתה לאה לעוד ילדים נוספים!.