"לדורון, לתפילה ולמלחמה"...

חיסון הינו חלק מתחום הרפואה המונעת. בישראל מומלץ כיום על חיסונים הניתנים כשיגרה בעיקר לתינוקות וילדים, ולעתים גם עבור כלל האוכלוסייה (כגון שפעת), הגיל המבוגר, נשים בהריון, פגים, וכן מטיילים. מפעם לפעם מתעדכן סל החיסונים, בהתאם למציאות העולמית ולהמלצות המחלקה האפידמיולוגית. כך החיסון נגד אבעבועות שחורות שפסק כבר לפני למעלה משלושים שנה, ומאידך נוספו חיסונים חדשים כגון צהבת A וצהבת B, אבעבועות רוח ועוד.

ככלל, החיסונים בישראל אינם חובה אך בבחינת "המלצה מחייבת". כיום יש קבוצות המטילות ספק בתועלת החיסונים, ביניהם אנשי רפואה הטוענים שאסור להתעלם מהסיכון שבחיסון ומהנזק שעלול לגרום למערכת החיסונית של הגוף לטווח ארוך. אולם, משרד הבריאות בראיה מערכתית אינו יכול לקחת סיכונים של התפרצות מחלות, ומאידך מאפשר למיעוט להימנע. במצב כזה גם הנמנעים מלחסן חשופים הרבה פחות לסכנה בשל הרוב המחסן ומזעור שכיחותה.

מבחינה הלכתית נראה, שכל עוד סוברים רובם שיתרון החיסון מרובה על חסרונו, הרי אין להימנע מכך שהרי בפיקוח נפש אין הולכים אחר הרוב אלא חוששים אף למיעוט. ואין לטעון שהואיל ויש צדדים לכאן ולכאן, הרי "שב ואל תעשה עדיף" משום "תמים תהיה", כי כאשר הדבר מקובל רשמית במדינה ובכל העולם -אין הדבר נוגד את חובת התמימות, אדרבה, הפורש הוא הנדרש להסביר מדוע יפרוש. יתכן אפוא לקבל יחידים הטוענים: "קים לי" שהחיסון מזיק, כי יש להם על מה שיסמוכו, אבל לא כהנחיה כוללת. וכפי שארע לאחרונה במחלת הפוליו שאיימה להתפרץ, והוכיחה שיש להיזהר משינוי מדיניות בלתי שקול.

לאחרונה הוכנסו חיסונים חדשים שנחיצותן קשורה ונובעת מהרגלים של "אינשי דלא מעלי" כגון סמים ופריצות. בכגון אלה יש לשקול היטב תוך התייעצות עם גדולי פוסקי זמננו, ואשר יורונו נעשה!