מאמר זה יעסוק ביחס הנכון לבעלי חיים, למעשה כבר בתנ"ך אנו מוצאים יחס חיובי, כגון בדברי הפסוק  "אדם ובהמה תושיע ה'", מסופר על בור ועם הארץ שניגש לבית הכנסת בשבת, והגבאי הושיבו על יד הרב, העם הארץ חיפש במהלך התפילה הזדמנות לשאול את רב בית הכנסת שאלה, כאשר הגיעו לפסוקי צדקתך, למילים "אדם ובהמה תושיע ה'", פנה העם הארץ אל הרב ושאלו "למה אנו מסמיכים בהמות לבי אדם, הרי מדובר בשתי מהויות שונות", ענה לו הרב  "את השאלה הזו צריך לשאול את הגבאי",  לגופו של עניין, אנו רואים שהתורה שבכתב והתורה שבעל פה מתחשבים בצרכי בעלי החיים, כך למשל בהלכה שמותר ליתן תרופות לפני בעלי חיים- וכיום ישנם סוגים שונים של תרופות המותאמות לצרכי החיות- ואין חשש של שחיקת סממנים, דבר שאסור באדם חולה.

כידוע אין בשקצים  ורמשים איסור צער בעלי חיים, ונראה שהטעם  הוא משום שהן חיות ירודות יותר מבהמה חיה ועוף, (באשר לדגים-יש מחלוקת אם האיסור נוהג בהם) וכפי שניתן לראות בהתנהגות שלהם-הזבוב ירוד עד כדי כך שהוא מתענג על הפסולת של בני אדם, החתול (מלשון חיתול-שכן החתול חיה המתנהגת בצניעות ומכסה עצמה) "שומר על כבודו" באופן יחסי ו "רק" נמצא בזבל ובפחי אשפה, אגב, בספרות הנסתר מובא שתענוגות בני האדם בעולם הזה הם הפסולת של המלאכים, וכמו שאנו לא מבינים את התענוגות של הזבוב-המלאכים לא מבינים איך אנחנו יכולים להתענג בתענוגות העולם הזה.

מקובל לומר שבבריאה יש מדרגות-דומם, צומח, חי, מדבר, ישראל, לפי דברינו נראה שגם בתוך המדרגות הללו ישנה חלוקת מדרגות פנימית-ובתוך מדרגת החי נמצאים הבהמה החיה והעוף במדרגה יותר גבוהה מהדג, משום שלגביהם קיים איסור צבע"ח ומצוות שחיטה,  והדג במדרגה יותר גבוהה משקצים ורמשים, משום שלגביו אין אמנם מצוות שחיטה אך לגבי איסור צבע"ח זו מחלוקת.

ובאמת ניתן למצוא בספרות חז"ל שרוב הסיפורים אודות בעלי חיים "גדולים" (אם מתאים להשתמש בביטוי זה) הם על בהמות וחיות ולא על שקצים ורמשים, כמו הגמרא בחולין ז. האומרת שבהמתם של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידם, והדוגמא שמביאה שם הגמרא היא של חמורו של רבי פינחס בן יאיר.

אמנם קצת קשה לי על מה שאמרנו, היות שבסיפור הידוע על יסוריו של רבי יהודה הנשיא שבאו לו בגלל עבירה של צער בעלי חיים -רבי יהודה הנשיא זכה להתרפא בעקבות רחמיו על החולדות, שלגביהם אין איסור צער בעלי חיים, ואולי היא הנותנת-רבי יהודה הנשיא התרפא ממחלתו דווקא בזכות שהקפיד על איסור צער בעלי חיים אפילו בחיה שמעיקר הדין אין איסור צער בעלי חיים נוהג בה.

מי שלא אוכל בשר בגלל צער בעלי חיים-קרוב לודאי שעובר על בל תוסיף, התורה צוותה על השחיטה משמע שאין בזה צער בעלי חיים, אולם אפשר שלא לאכול בשר בגלל שמבחינה נפשית הנפש קצה מכל מה שנעשה לבעל החיים החל מצידתו ושחיטתו ועד להעאלתו על השולחן.