התבוננות "מדוע דווקא" לפרשת וישלח

[1]  לב,יב: והכני אם על בנים: ש: מדוע דווקא 'והכני אם על בנים' ולא 'והכה את משפחתי'? ת: יעקב מסביר מהי המכה שהוא עלול לקבל מעשו, והיא הריגת בניו ואמותיהם (שהן כמובן נשותיו), שהרי הוא עצמו שמור ("ושמרתיך בכל אשר תלך"; כח,טו) ואינו חושש לעצמו, אך חושש הוא לזרעו, ולכן מיד בפסוק הבא מתלונן לה': וְאַתָּה אָמַרְתָּ, הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ; וְשַׂמְתִּי אֶת-זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם (פסוק י,ג). החשש הוא להכאת זרעו, ולא לכלל משפחתו ורכושו.

[1]  לג,ה: אשר חנן אלוהים את עבדך: ש: מדוע דווקא 'חנן' ולא 'נתן'? ת: יעקב רואה שעשו מתפעל מן הנשים והילדים, ומסביר את מקור החן של ילדיו, הכול ישירות מאת ה', ולאו דווקא מברכת יצחק, וזאת כדי להפחית את התרעומת של עשו על גניבת ברכתו. גם לגבי הרכוש משתמש יעקב באותו לשון: " כִּי-חַנַּנִי אֱלֹהִים וְכִי יֶשׁ-לִי-כֹל" (פסוק י"א), כלומר ה' נתן לי, לא יצחק.

[1]  לו,טו: אלה אלופי בני עשו: ש: מדוע דווקא 'אלופי' ולא סתם 'אלה בני עשו'? ת: 'אלוף' הכוונה למפקד, ראש וגדול בצבא או ראש משפחה ענפה, ללמדנו שבני עשו היו כולם גיבורים ואנשי צבא ופיקוד, לפי ברכת יצחק: וְעַל-חַרְבְּךָ תִחְיֶה (כז,מ).