הלכות יום טוב, שרשם מרן הגאון גדול הדור שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א. מתוך ‫ "קובץ פסקי הלכות צבא ודינים לחייל" משנת תשכ"א.

הלכות יום טוב

א. אוכל נפש.

(1) כל מלאכה האסורה בשבת מדאורייתא או מדרבנן, אסורה גם ביום-טוב. לבד ממלאכת הכנת אוכל-נפש, ומכשירי אוכל-נפש שאי אפשר היה להכינם מערב יום-טוב, ולבד מהוצאה לרשות הרבים, לכרמלית, או מרשות לרשות כל חפץ שיש לו קצת צורך בהוצאתו. ולבד מהבערת אש שמותרת, לפי המבואר להלן בסעיף ג-1.

(2) מלאכת הכנת אוכל-נפש כיצד? מותר לבשל ולאפות לצורך החג ולהכין כי מיני מאכלים אבל לא הותרו מלאכות אוכל-נפש אלא מלישה ואילך בפת, ומשחיטה ואילך בבהמות ועופות, וכיוצא בהם בשאר גידולי קרקע ומצרכים אחרים. אבל קצירה, בצירה, טחינה, סחיטת פירות וצידה, אף על פי שהם מלאכות אוכל-נפש, אסורות.

(3) איסור צידה כולל צידת דגים (אף מן הברכות), חיה ועוף הגדלים בשדה, גם אם קננו מעצמם בחורי הבית. אבל אווזים, תרנגולים, יונים הגדלים בבית ורגילים לבוא לכלובם בערב, מותר לצודם אפילו בחוץ.

ב. מוקצה.

(1) כל דבר שהוא מוקצה בשבת מחמת יחוד הכלי לדבר איסור, אם אותו דבר אסור גם ביום-טוב, גם הכלי מוקצה לטלטול ביום-טוב. וכן דבר שנולד ביום-טוב, או שהוקצה בידים לדבר אסור, אסור בטלטול כמו בשבת.

מלאכות אסורות

(2) אסור לבשל, או לאפות או לשחוט מיום-טוב לצורך מחר, אפילו כשחל יום-טוב בערב שבת אסור לבשל מיום-טוב לשבת (בלי עירוב תבשילין), או בשני ימי ראש השנה מיום ראשון לשני, אבל מותר לבשל קדירה מלאה אוכל, אף על פי שאינו זקוק אלא לכזית. ומותר לחמם קומקום מלא מים, אף על פי שאינו מיועד לחג, כשהקדירה או הקומקום כבר על האש. אבל המבשל בשר, מותר לו להוסיף גם כשהקדירה כבר על האש.

(3) לא אסרו טחינה ביום-טוב אלא בתבואה וכיוצא בה. אבל תבלין נדוכים כדרכם במדוכה ביום-טוב.

(4) חליבה אסורה ביום-טוב, ואם חולב לתוך אוכלין, לתקנם או להבליע בהםן מותר.

(5) כל דברי מקח וממכר אסורים ביום-טוב, וגם בהלוואה אסור להזכיר סכום מעות. כגון לומר לו: תן בכך וכך כסף. אבל דבר שמחירו ידוע, ומזכיר לו סכום רק כדי לדעת את הכמות הנדרשת, -מותר. אסור לשקול או למדוד בכלי מדידה ביום-טוב, אפילו אם אינו שוקל במשקלות. וכן לא ימדוד קמח ללוש ולאפות.

(6) אין מרקדין את הקמח בתחילה, מאחר שזוהי מלאכה לפני הלישה.

(7) הלש עיסה ביום-טוב מותר להפריש ממנה חלה, מאחר שבחג נתחייבה העיסה בחלה. אבל לא ישרוף את החלה ביום-טוב, אלא מניחה עד הערב וישרפנה. כלי חמום שנתקלקל בחג, ואי-אפשר להשתמש בו, -אין לתקנו בחג לצורך בשול או חמום.

(8) אף על פי שהותרה הוצאה בחג, לא ישא משאות כבדים כדרך שהוא עושה בחול, אלא ישנה מדרך הוצאתו בחול.

(9) מותר לחמם מים בחג, לרחיצת פניו, ידיו ורגליו, אבל לא לכל גופו.

(10) אסור לבשל, לאפות, ולעשות כל מלאכה האסורה בשבת לצורך בהמות, -ביום-טוב .

(11) כל גידולי הארץ שהיו במחובר עם כניסת החג, אם נתלשו בחג באיסור, או על ידי גוי, אסורים באכילה ובטלטול בחג, וכן בהמה, חיה, עוף ודגים המחוסרים צידה עם כניסת החג- אסורים. וכן עצים שנשרו בחג, אין להסיקן בחג.

(12) אסור לצאת מחוץ לתחום ביום-טוב כדרך שאסור בשבת. וכן מצרכים שהובאו מחוץ לתחום בחג, אסורים למי שהובאו בשבילו לחג, ולערב צריך להמתין מי שהובאו בשבילו כדי זמן שיספיק להביאם בערב.

(13) יושבי המשלטים המרוחקים שהביאו להם בחג אוכל מחוץ לתחום, -מותרים בטלטול בכל מקום ובאכילה גם לאלו שהובאו בשבילם.

(14) כבר נתבאר שאין איסור הוצאה ביום-טוב, לפיכך מותר לטלטל במחנות, במשלטים, במוצבים ובשדות בלתי מגודרים.

(15) אסור לנסוע במכונה ולרכב על בהמה בחג.

(16) אין להשתמש בסולמות גדולים, ולא לטלטלם בחג.

(17) מכתבים צבאיים שהגיעו בחג מותר לפתחם, ויש אוסרים. ואם הם בעניני בטחון מותר. ויזהר שלא לקרוע במקום אותיות, משום מוחק.

(18) אין עולין על אילן ואין נתלין בו, ואין משתמשים בכל צמח המחובר לקרקע, הגבוה למעלה מעשרים וארבע ס"מ.

ג. הבערה.

(1) מותר להבעיר אש לצורך אוכל-נפש או להאיר בחג. במה דברים אמורים במדליק מאש אחרת, שאינו מוליד בזה אש חדשה. בגפרור, בברזל, או באיזה חומר אחר,- אסור, מפני שהוא מוליד דבר חדש בחג.

אין להדליק נר ביום כשאין לו בו צורך. אבל להרבות אור בלילה מותר. וכן נרות שבבתי-הכנסת מותר להדליקם מפני שהם לכבוד המקום.

(2) הדלקת חשמל בחג, נחלקו בה גדולי התורה ונהגו לאסור.

(3) מותר להגיע גפרור בסיגריה בוערת, אבל אסור להגיעו לברזל מלובן כדי שידלק.

(4) אף על פי שהותרה הבערה ביום-טוב, לא הותר כיבוי ביום-טוב, ועל כן יש להמנע מלשים כמות גדולה של חמרי דלק במכשירי החמום בחג, מאחר שלא יוכל לכבותם.

(5) גם הורדת האש, או הפחת חמרי דלק, נחשבת ככבוי ואסורות. וכן אסור להוציא את הפתילה מן הנפט בזמן שהיא דולקת. אבל אש העולה תוך כדי הדלקה או אחריה ומעשנת עד כדי כך שאי אפשר יהא לבשל עליה מותר להורידה.

(6) כלי שנטרף במטבח צבאי בחג עצמו, מותר להגעילו ביום-טוב. אבל אם נטרף לפני החג אסור להגעילו ביום-טוב.

(7) מותר לבקוע עצים לצורך בישול בחג, אם אי אפשר להסיק בלי ביקוע. אבל אין מבקעין, לא בקרדום ולא במשור, כי אם בסכין או ביד דרך שנוי.

(8) מותר למלוח בשר ביום-טוב אף על פי שהיה אפשר למלוח מערב יום-טוב.

ד. עירוב תבשילין.

(1) כל סמל דת, וכל חיילאו חיילת האחראי לכשרות במטבח הצבאי, אשר יש בדעתו (או שיש בדעת הטבחים) לבשל או לאפות או להדליק נר מיום טוב לשבת; וכן, אם בדעת חיילי היחידה להדליק מיום טוב לשבת- חייב להניח עירוב תבשילין בערב החג.

(2) עירוב תבשילין צריך שיהא עשוי מפת ותבשיל.

(3) יש להדר אחרי פת שלמה. ואם אי אפשר - די להניח כזית לחם, היינו- פרוסה שמשקלה אינו פחות מאשר 53.8 גרם.

(4) התבשיל צריך להיות מאכל מבושל או מטוגן או צלוי.

(5) התבשיל צריך להיות ראוי ללפת בו את הפת. כגון: ביצה, בשר, דג וכו'. להוציא דייסה, שאין מערבים בה עירוב תבשילין.

סדר הנחת העירוב.  

(6) האחראי לכשרות המטבח לוקח את הפת והתבשיל ומגביהם טפח ממקומם, ומזכה אותם לכל הטבחים ולכל מי שבדעתו לבשל או לאפות או להדליק אש ביום טוב לצורך שבת.

(7) אחר כך מברך: "ברוך אתה ה', אלקינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וצונו על מצות עירוב". ומוסיף ואומר: "בעירוב זה יהא מותר לנו לאפות ולבשל ולהטמין ולהדליק נר ולעשות כל צרכינו מיום טוב לשבת, לנו- החיילים והטבחים במחנה זה- ולכל חיילי צבא הגנה לישראל השוכנים במחנות, בבסיסים, במשלטים ובאניות, ובכל מקום צבאי אחר".

(8) יש לשמור את העירוב עד צאת החג.

(9) אבד העירוב, נאכל או נשרף בחג קודם שגמרו לאפות, לבשל, או להדליק לצורך שבת - דינו מכאן ואילך כדין מי שלא הניח עירוב תבשילין. (עיין להלן).

(10) חייל האחראי לכשרות במחנה, ששכח להניח עירוב תבשילין לפני החג- יכול לסמוך על מניחי העירוב במחנות האחרים, ומותר לאפות, לבשל ולהדליק מיום טוב לשבת לכל עובדי המטבח ולכל חיילי המחנה.

(11) אפילו אם המחנה, הבסיס או המשלט שהניחו עירוב תבשילין מרוחק מן המקום ששכחו ולא הניחו בו עירוב יותר מתחום שבת (קילומטר אחד)- מותר בדיעבד לסמוך על העירוב של אותו מקום, בתנאי שאינו מרוחק יותר מ-18 קילומטר.

(12) בערב החג, ספק אינה חשיכה- מותר להניח עירוב תבשילין. בתנאי - שעדיין לא התפלל תפילת ערבית של יום טוב.