אין אדם בעולם שאיננו מחפש את נוסחת האושר.

מי איננו רוצה להיות מאושר, שמח וטוב לב? מי איננו רוצה לראות ולחוש את העולם בוורוד, באור בהיר ובעונג רוחני שאין לו סוף? כן, כל יהודי מצווה להתענג על הבריאה, לעלוז על השולחן הערוך (של הבריאה) הפרוש לפניו מכל טוב. ים תכלת עצום ושופע מסתורין במצולותיו, מדבריות ענק עטויים דיונות, מצוקים ומתלולים, ערבות ובקעות, נהרות ומעיינות יוצאים בבקעה ובהר, בעלי חיים ועופות במגוון ובשפע צורות וצבעים, מאכלים באינספור טעמים, ירקות ופירות אנינים ובשרניים.

הכל, הכל מן השפע הטוב שמיטיב עלינו הקב"ה ותובע מאיתנו, מכל יהודי – "היה מאושר ושמח בעולמי, שיהיה לך טוב ונעים מיום לידתך ועד צאתך מן העולם הזה בשיבה טובה, דשנים ורעננים תהיו".

יהודי ייתבע לעת"ל על פרי טעים שלא אכל, על נוף שלא הביט בו וספג ממנו את קסמם של פלאי הבריאה.

מדוע? כי הקב"ה רוצה שנתענג על עולם שברא למעננו. כי הוא אבא וכל אב שואף שבניו יהיו מאושרים, שפניהם יאירו בשלווה, שהייסורים יהיו מהם והלאה. אף אב אינו מאחל לבניו מחלות ופציעות, צלקות או שריטות. כל הורה נהנה ומדושן כשילדיו חיים בינם לבין עצמם באהבה אחווה שלום ורעות, כשהם בריאים ב- 100%, עם ידיים ורגליים, עם עיניים ואוזניים, עם שלל האיברים הפנימיים הפועלים בהרמוניה נשגבה ועלומה.

אין בכך כל חדש, ואין הדברים הללו נועדו להאיר דבר שלא ידענו ושלא הכרנו. ידענו והכרנו, וספרי המוסר חדשים וקדמונים הם כקילורין לעיניים, מאירים לנו פינות חשוכות, מתריעים על מכשולים ומהמורות, זועקים על סכנות ושדות מוקשים. ספרי המוסר ללא יוצא מן הכלל מנסים להצילנו מבאר שחת, מבור התחתית של המידות הרעות והתאוות האסורות, הגורמים לנו את הסבל, השכול והעיצבון. פחיתות המידות השפלות והרוע, רודים בנו במקל חובלים מיצרים את צעדינו וחיינו, בעידודו הבלתי נלאה של היצר הרע – הוא מלאך המוות – אשר נשלח להכשילנו.

זה לא סוד, הקנאה התאווה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם, והופכים את חייו לגיהנום בעולם הזה.

למי יש את כוחות הנפש שלא לקנא באנשים מוצלחים, חכמים, עשירים, יפים? להביט בחיוניותם ופריחתם, אל מול עליבותנו והישגינו הדלים.

ולא לקנא? אוי אוי, כמה קשה.

למי יש תעצומות נפש פנימיות לנצח את התאוות האסורות ולהעלימן מסדר יומנו? לאכול פחות, לנטרל את התאווה להתעשר, לפוגג את חמדת הממון והמותרות, ולא–תתורו–אחרי–לבבכם–ואחרי–עיניכם. מלחמה עולמית-פנימית ממש, צונאמי אדיר מימדים המתחולל בחביוני נפשנו, ומאיים לטרוף אותנו חיים שדודים ומנוצחים לרגשת התאוות.

למי יש את השכל הישר והבהיר להתייחס לרדיפת הכבוד כאל נבילה סרוחה, כאל שטר פרוע ועלה נידף ברוח?

כן, ברמה התיאורטית כולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו יודעים טוב מאד שיש לתקן מידות, לא לקנא ולא לרדוף כבוד, והנה לנו המפתח האדיר והקסום להצלחה, ולכניסה לשער המפואר לקראת אורח חיים מאושר יותר.

אבל מדוע ריבונו של עולם קשה להעביר את הידע התיאורטי הזה לעולם המעשה?

כן, ישנם חסמים עלומים ועצומים, והרבה היסח הדעת אשר מפורר וסודק את השלב הכה קריטי, הוא המעבר בין הידע התיאורטי לביצוע המעשי.

לומדים מוסר, משננים פרקי אבות ו"מסילת ישרים", אך היישום בשטח בזמן הניסיון, כמעט בלתי אפשרי. לדאבון הלב עולמנו מלא באנשים שחושבים על עצמם שהם כשלונות, לא יוצלחים, מקולקלים, והנורא מכל – פסימיים, רואי שחורות כאילו לא ניתן לצאת מן המבוך.

להתייאש? חלילה. אין יאוש בעולם כלל, יאוש הוא כלי נשקו הקטלני של היצר הרע.

* * *

אין כותב השורות מתיימר לחרוט עלי נייר שיטה חדשה, או המצאה יומרנית כדי להפוך אנשים עצובים לשמחים, ומדוכאים לשמחים. "אין כל חדש תחת השמש", אמר שלמה המלך, אם כי מעל השמש יש חדש ועוד איך יש.

כל יהודי קיבל מהקב"ה מקום רוחני להתגדר בו, כל אחד זוכה לנקודה של איכות אלוקית שאין לאף אדם בעולם, וממנה הוא יכול להתרומם כמו נשר הפורש אברותיו והמחדש נוצותיו, ולהיות מאושר, כפי שאבינו שבשמים מבקש מעמנו. והאיכות הייחודית הזו היא פרטית, אישית, אך איננה שייכת בלעדית לזוכה בה, אלא שהוא חייב ללטש אותה להפכה ליהלום נוצץ כדי לשבצו על כתרם של אחיו בני ישראל, על מנת להאיר להם את הדרך ילכו בה, ולא ייכשלו חלילה.

לאור הנ"ל, אנסה בסדרת המאמרים להביא בפניכם נוסחה בדוקה ומנוסה, אשר מצליחה ללטש את הטוב שבנו מחד, ולפורר את הטבעים הרעים שבנו מאידך, וליצור לנו שביל זהב ומואר לקראת חיים שיש בם שמחה, אורה, תורה וכל מידי דמיטב שתעלו על דעתכם.

* * *

לפני שנים רבות שמעתי שיחה מוסרית מפיו של אחד מגדולי הדור זצ"ל וכך אמר: "בחורים יקרים, אתם עומדים בפני הקמת בית בישראל בשעה טובה ומוצלחת. ידוע לכם שאדם בלי אשה, שרוי בלא תורה בלא ברכה בלא שמחה. יוצא אם כן שהבית שתקימו חופן בחובו את התורה שהיא מעמידה העולם כולו, וכן את האושר הפרטי שלכם, שהוא הפרנסה, הבריאות ושמחת החיים היומיומית.

"אני יהודי זקן אבל ברצוני לתת לכם נוסחה מופלאה המורכבת משלוש מילים בלבד, שיש בה את הסוד המופלא לשמור על שלום ביתכם והעיקר להקים משפחה עם אשה ובעל וכמובן ילדים מאושרים בריאים בנפשם ובגופם".

אני זוכר היטב את הגבות שהורמו, את העיניים התמהות לנוכח היומרה להוריד לעולם הנבוך משהו, את נוסחת האושר בשלוש מילים בלבד, האומנם? זעק האוויר בדממה רוגשת.

"שלוש מילים אמרתי, זו הנוסחה ומילה אחת לא יותר.

המילה הראשונה – לוותר.

המילה השנייה – לוותר, והמילה השלישית, כמובן – לוותר, זו הנוסחה לשלום הבית והאושר לוותר, לוותר, לוותר".

שלפתי פנקס מכיסי ורשמתי את עיקרי הדברים, וכה הוסיף ואמר "בחורים יקרים, הוויתור הוא דגל הניצחון של היהודי המאמין שאין אדם נוקף אצבעו מלמטה, אלא אם כן הכריזו על כך מלמעלה. על הכל ניתן וצריך לוותר, על ה-כ-ל!!! חוץ מדבר אחד, והדבר הזה הוא ייהרג ואל יעבור "כבוד שמים". על חילול ה´, על פגיעה בקדשי ישראל ובמצוות, כאן הקו-האדום. אך האמינו לי, אני איש זקן ובעל ניסיון, מי שיוותר על עקרונות כל ענייני העולם הזה, לאשתו, להוריו, לאחיו ואחיותיו, לשכניו ולכל יהודי בעולם, יגלה שהקב"ה לא יצריך אותו לעמוד מול ניסיון של חילול ה´, ואם כן יעמוד מול ניסיון כזה, הוא יעמוד ניצב וזקוף גיבור כארי רץ כצבי עז כנמר וקל כנשר לעשות רצון אביו שבשמים".

* * *

לוותר. מילה קטנה – מעשה גדול. לוותר על הכל? זה אפשרי?

זוג מתחתן, היכן נגור? ויכוח. שבת ראשונה ושנייה, למי הולכים? ויכוח. להורים שלי, להורים שלך.

פרסומת

אין כסף. הדוחק מעיק! קונים לאשה בגד חדש או תכשיט כן או לא? לוותר? איך אפשר?

קשה לוותר, אבל שכר הוויתור – אין לו קץ ואין לו קצבה.