ליל התקדש חג הסוכות בעיר קאזאן, כיום בירת רפובליקת טטרסטן. הרחובות ריקים מאדם, אולם ליד בית אחד נשמעים מפעם לפעם צעדים חרישיים. אט-אט מתאסף קהל נכבד של יהודים. הם מצטופפים בחצר האחורית, בתוך סוכה שהוקמה במרפסת הצמודה לבית.

הילד משה, בנו של בעל הבית, עובר בין האורחים, מסייע בהגשת הכיבוד, ועוקב בהתעניינות אחר מעשי אביו. בקול שקט אך בלב נרגש פותח אביו באמירת הקידוש, וקריאת 'אמן' נרגשת ושקטה בוקעת מפי כל הנוכחים. גם השנה זכו לקיים את מצוות סוכה כהלכתה, על-אף הפחד מפני השלטון הקומוניסטי.

המעמד המיוחד נחרת בלב הילד. הוא גדל בימים הקשים של רדיפת הדת מצד שלטונות ברית-המועצות. פעילות דתית אסורה, ובמיוחד גדולה הסכנה בהתקבצות בני-אדם רבים לפעילות דתית. באווירה זו אין שואלים יותר מדיי שאלות. הילד לא ידע הרבה מהי סוכה. הוא רק נצר עמוק בליבו כל מה שראה או שמע בבית אביו.

המחזה הזה חזר ונשנה מדי שנה בשנה במשך שנים רבות. יהודי העיר היו באים תמיד אל הסוכה היחידה שעמדה בעיר, בבית אביו, ובה קיימו את מצוות החג. באותם רגעים הבטיח משה לעצמו כי כאשר יגדל אף הוא יבנה סוכה בביתו, אלא שהסוכה שלו תהיה גדולה ומפוארת פי כמה וכמה.

אביו של משה, נחום-אליהו איידינוב, היה סופר סת"ם בקאזאן שלפני המהפכה הקומוניסטית. גם לאחר המהפכה הוסיף לשמור מצוות, אולם הסתיר זאת ככל יכולתו. את ילדיו נאלץ לשלוח לבית הספר הממשלתי, ומשם המשיכו ללימודים באוניברסיטה.

האב חשש שהפגנת זהותם היהודית תפגע ביכולתם של ילדיו להתקדם בלימודים ובעבודה, ולכן לימדם תמיד כי "בבית אתם יהודים אבל ברחוב אתם רוסים". כך גדלו הילדים על ברכי מסורת יהודית בסיסית, בלי ידע ממשי.

חלפו שנים. נחום-אליהו נפטר בשנת תשכ"ה (1965). הנער משה כבר היה רופא שיניים מצליח ובעל משפחה. לאחר פטירת אביו ירש את ביתו. עכשיו באה העת להגשים את ההבטחה שהבטיח לעצמו בילדותו.

בכל פעם שהיה עומד לצד אביו בסוכה הקטנה היה מביט בעצב בסכך, העשוי מענפי עצים. בליבו חשב כי ככל הנראה מצבו הכלכלי הדחוק של אביו אינו מאפשר לו לבנות גג נאה יותר.

עתה החליט משה להרחיב את הסוכה, והעיקר – את הסכך שעליה יעשה מחומר חזק, יפה ועמיד. למשה היה ידיד, בעליו של מפעל לאלומיניום. הוא ביקש ממנו לייצר בעבורו גג יפה לסוכה מפסי אלומיניום...

גם משה, כאביו, ישב במשך כשלושים שנה בחג הסוכות בסוכתו המיוחדת, המסוככת ב'סכך' אלומיניום. באותה התלהבות של מצווה וניצוץ שמחה היה מקדש על היין, והנוכחים ענו 'אמן' והיו שותפים לשמחתו-שמחתם, על האפשרות לקיים את המסורת היהודית כמיטב יכולתם.

חלפו השנים. השלטון הקומוניסטי קרס וברית-המועצות התפרקה. השערים נפתחו וליהודים ניתנה האפשרות לחזור ולהתחיל לחיות מחדש כיהודים, אחרי שבעים שנות נתק מיהדות חיה ופעילה.

בקאזאן החלה להתחולל תחייה יהודית. זוג צעיר של שליחי חב"ד קבע את מגוריו בעיר, הרב יצחק גורליק ורעייתו. בני הזוג החלו את פעילותם בעיר בקיץ תשנ"ז (1997), השיבו את בית-הכנסת לידי יהודים והחלו להחיות את חיי הקהילה.

בחג הסוכות הראשון שלאחר בוא הרב גורליק לקאזאן הוא הקים סוכת ענק ליד בית-הכנסת, כדי לאפשר לכל יהודי המקום לחוש את טעם החג ולקיים את מצוות ישיבה בסוכה. ליד השולחנות הערוכים ניצבו האורחים לבושי חג, ועל פניהם ניכרת ההתרגשות הגדולה. גם משה איידינוב היה בין הבאים.

שקט השתרר, ולאחר כמה מילות הקדמה החל הרב גורליק באמירת הקידוש. מבטו של משה  נתקל בסכך הסוכה, והנה אף הוא עשוי ענפי עצים, כמו בסוכה של אביו...

לאחר הקידוש החליף כמה מילים עם השליח הצעיר ושאל בזהירות מדוע הגג עשוי מענפים פשוטים. הרב גורליק השיב בפשטות שהסכך צריך להיות מן הצומח, וכי רק סכך כזה כשר לקיום מצוות סוכה. משה קלט פתאום כי הסוכה עם 'סכך' האלומיניום שעליה הייתה גאוותו במשך כשלושים שנה הייתה למעשה פסולה!

הוא לא היה יכול לעצור בעד דמעותיו. רגשותיו גאו, והוא פרץ בבכי מתמשך. הרב גורליק לא הבין את פשר ההתרגשות הגדולה. הוא הניח לאיש להירגע, ולאחר מכן שאל בעדינות מה מסעיר אותו כל-כך. האיש סיפר, ועכשיו עלו דמעות בעיניו של הרב גורליק.

הרב ביקש ממשה לספר את סיפורו לפני כל האורחים. בסיום דבריו קם הרב גורליק ואמר: "דע, כי אביך ראה מן השמים את סוכתך וחיוך של נחת נח על שפתיו. עשית זאת בתום ליבך, מתוך כוונה טהורה לפאר את הסוכה. לא יכולת לדעת את דיני הסוכה, כי השלטונות מנעו ממך לקבל חינוך יהודי.

"אני בטוח בלי ספק, כי גם הקב"ה קיבל ברצון ובאהבה את סוכתך, שנעשתה מתוך כוונה טובה וטהורה, והוא הרעיף עליך ועל כל הנוכחים בסוכתך את שפע ברכותיו"...