"עוּבָּרו֗ת ומניקות מתענות ומשלימות ביוה"כ" (שו"ע,תרי"ז,א)

הלכה זו לא השתנתה, ולכן אין פטור גורף. רופאים רבים ממליצים לכל אישה הרה שלא תצום ולא תיכנס להרפתקאות כביכול. מחד אין להתעלם מדברי הרופא, אך מאידך יש לבחון אם זו חוות דעת אינדיבידואלית או גורפת, מה שאומר שאין לסמוך עליה, ויתכן שהיא נובעת מ"אימת הדין" (תביעות משפטיות...). כאשר יש סיבה רפואית ספציפית לאותה אישה –יש לשמוע לדברי הרופא. בזמננו אכן שכיחים מקרי הסיכון, כגון: הריון בשבועות הראשונים שאחרי טיפולי פוריות, נטיה להפלות (סכנת הפלה פוטרת, גם אם אינה מסכנת את האם!) חולשה, אנמיה, בחילות והקאות, סחרחורות משמעותיות, סוכרת הריונית. גם ללא אמירה רפואית, אם האישה מרגישה בעצמה שהצום מסכן את ההיריון ועלול לגרום להפלה או לידה מוקדמת –אין להתענות.

במרבית המקרים, ניתן להסתפק בשתייה בלבד וגם לעשות זאת "לשיעורין". שיעורין הינה כמות אינדיבידואלית: פחות ממחצית נפח נוזל הממלא את כל חלל הפה. במבנה גופו בינוני מדובר בד"כ ב 35-40 סמ"ק, אך ניתן לבדוק זאת מראש באופן אישי. הפרש הזמן לכתחילה: 9 דקות. ניתן ועדיף לצרוך שתייה מזינה כגון מיצי פירות או כל משקה עתיר פחמימות אחר. יש מצבים המזקיקים אף אכילה, ו"שיעורו" כחצי ביסקוויט סטנדרטי. כאשר האישה הגיע להגדרת יולדת, כבר משלב הצירים הראשונים, עליה לאכול ולשתות כפי צורכה ללא הגבלת שיעורין, וכן במידה ויש צורך רפואי אחר לכך.

במצבים רבים ההנחיה למעוברת שתתחיל לצום, ובהתאם להרגשתה במהלך היום תוכל להתחיל בשתיה/אכילה לשיעורין. במצב זה עליה להישאר בבית ממוזגן (השנה צפוי שרב...) ולא לצאת לבית הכנסת, עם כל הקושי הנפשי שבדבר. ואם תרגיש שיכולה-תצא רק לנעילה.

אין לקדש לפני אכילה או שתיה, גם השנה שחל בשבת, שהרי יוה"כ דוחה את המצוות החיוביות של שבת. אבל ברכת הנהנין יש לברך.