בעירו של רבי שמואל אליעזר אידלס גר איש שהתפרנס ממכירת משקאות קלים ודברי מאפה. במשך היום היה יושב בחנותו הקטנה הממוקמת בפרשת דרכים, והיה מוכר למחייתו.

בשעת הצהרים, כאשר היה הולך לביתו לאכל ולנוח קמעה, הייתה בתו היחידה מחליפה אותו, ויושבת בחנות, עד אשר היה שב. כך היה המנהג מדי יום ביומו.

והנה באחד הימים, כאשר חזר העשיר מביתו לאחר הפסקת הצהרים, נדהם לראות את דלת חנותו פתוחה לרווחה, ובתו לא נמצאת.

הוא קרא בשמה בקול רם, הסתובב באזור לחפשה. כרדוף סער הסתובב בין בתי השכנים, עצר עוברים ושבים, התעניין, חקר ושאל ודרש, אך כל שביב של מידע אודות בתו לא עלה בידו להציל: בתו נעלמה.

שבור ורצוץ נעל את חנותו ובמהירות הודיע לשלטונות על ההיעלמות המסתורית של בתו, והללו עזרו לו בחיפושים.

אך ללא הועיל. לא היה אפילו קצה חוט של מידע, שיובילם למקום המצאה של הבת.

לאחר מספר ימי שוטטות באזור המגורים ללא הצלחה, החליט האיש שיצא מעירו, יכתת רגליו וינדוד, עד אשר ימצאנה, או ידע מה עלה בגורלה.

אשתו וידידיו ניסו להניאו מצעד זה. ידידיו אף יעצו לו, כי בטרם ייצא וישקיע את כספו וכוחותיו בחיפושים, כדאי לו להתייעץ עם רב העיר, המהרש"א - הרב הקדוש רבי שמואל אליעזר אידלס, עוד הוסיפו, כי הוא צדיק ובעל מופת, וברכתו בוודאי תועיל לו.

אך האב המיוסר צחק צחוק מר, ולא האמין בכוחו של הצדיק. הוא בז לרעיון, ואמר כי אין הוא מוצא כל טעם בברכת הרב, "וכי נביא הוא?", הוסיף בלעג.

***

שלוש שנים תמימות עברו עליו בנדודיו, עד אשר כספו אזל, גופו כחש, ובכבדות שרך רגליו לעבר עירו, וחזר שבור, רצוץ, עני וחסר תקווה אל ביתו. חבריו, ידידיו ובני משפחתו באו לבקרו, וכשראו את מצבו האומלל, לא הרפו ממנו בהפצרותיהם שייגש למהרש"א: "וכי מה תפסיד?" הפצירו בו.

לאחר הפצרות ואילוצים כשהוא מיואש ושבור, ישב האב האומלל בחדר ההמתנה של הרבי, וחיכה לתורו.

כשנכנס לחדר, ראה לפניו את הרב, כשהוא יושב ליד השולחן, לפניו ספר פתוח ועל ידו ערמת ספרים עבי כרס.

בלב כבד ספר האב את פרשייתו העגומה, והרב הקדוש מאזין ואינו משיב דבר. חצי שעה ארכה השתיקה, והאב ישב, והשתיקה הקפיצה אותו והרתיחה את דמו: "מדוע הוא שותק?!", חשב בלבו.

לפתע קם הרב ממקומו, עמד והביט על אורחו מכף רגל ועד ראש, מבטו חדר לעמקי לבו של האב והחריד אותו מאד.

לאחר מכן לקח הרב פיסת נייר, הניחה על גבי צלחת ושרפה כליל.

או אז פתח את פיו ואמר: "לך עתה לביתך, בלילה תגיע בתך!"

יצא האב מחדר הרבי, כשכולו בוז ושאט נפש: "זה הרבי בעל המופת?", שאל, "חצי שעה שתק, אחר כך שרף חלקיק ניר. ואמר שבתי תחזור בלילה הוא שמני ללעג ולקלס ממש. היזהרו לבל תוסיפו לדבר אליי דבר בנושא זה!", הזהיר את חבריו שבאו עמו.

חבריו נרעדו לשמע הקיתונות, ובתוככי לבם ידעו, שאם הבטיח הרבי שהבת תשוב, הרי שהבטחה זו תתממש. על כן שתקו וחכו בקצר רוח לשעות הלילה.

בלילה התכנסו כולם לביתו של העשיר והמתח ניכר על פניהם. והנה בחצות הלילה נשמעו דפיקות חזקות על הדלת, וקולה של בתם נשמע: "אמא, אבא, פתחו לי!".

שערותיהם של הנוכחים סמרו מתדהמה ומהתרגשות. האב והאם רצו אל הדלת ונפלו לתוך זרועות בתם הבוכייה, השבה הביתה.

בעיניים דומעות משמחה סיפרה הבת להוריה היכן הייתה במשך כל השנים מאז היעלמותה. היא סיפרה, כי ביום המר ההוא הגיע לחנותם מפקד צבא עם חייליו, כדי לקנות משקה. הוא ציווה עליה להביא את המשקה אל הרכב, והיא בתמימותה נכנסה אל הרכב להגיש לו את מבוקשו. כשהייתה בתוך הרכב, פקד המפקד על הנהג לנסוע, והיא לא הספיקה לרדת.

כל בכיותיה ותחנוניה לא הועילו, ובחלוף הימים והשבועות דבר על לבה שתינשא לו, וכך הצליח ללכדה ברשתו, עד שהייתה לאשתו, ואף נולדו להם ילדים.

"והיום", ספרה הבת, "הגיע אליי רב זקן, ואמר לי: ´בתי, עלייך לשוב לבית אביך. יהודייה את ואסורה להתחתן עם אדם שאינו יהודי´.

לא ידעתי מיהו, ולא הבנתי כיצד הוא יביאני לבית הורי, אבל רציתי לחזור, כיון שמאד התגעגעתי.

ברגעים אלו יצאתי מן הבית, כדי לקנות דבר מה, ובדרך הבחנתי, כי הרב הולך בעקבותיי. כשהגעתי לשוק, אמר לי הרב לעלות לעגלתו ולנסוע.

בפחד נכנסתי לעגלה, וכולי מטושטשת. והנה מאחוריי ענן אש. הבטתי וראיתי, כי אש אחזה בביתי. בעלי, ילדי וכל הרכוש נשרפו כליל.

הזדעזעתי עד 

פרסומת

עמקי נשמתי ופרצתי בבכי מר, והרב מעודדני כל הדרך, שהנה אני חוזרת לבית הוריי להיות יהודייה כשרה, והנה עיניכם רואות, הגעתי הנה ועדיין כלי נרגשת".

הנאספים מחו דמעות מעיניהם. הכל ראו מה רב כוחו של רבם, רבי שמואל אליעזר אידלס...