רגע לפני שנכנס אל יום הדין הגדול אשר 

בו ידונו כל מעשה, דיבור ומחשבה שחשב 

האדם בשנה האחרונה, ברצוננו לחשוף 

'קלף סודי', מעין 'דלת צדדית', אשר גם 

אדם שמצבו אינו בכי טוב מבחינת 

המשפט יוכל לזכות להבטחה לשנה 

מבורכת ללא שום נזק או צער ח"ו.

'קלף סודי' זה אמרו רבים מגדולי הדור 

לכל אדם שרצה להיחלץ ממצבים קשים 

בחייו, והוא דברי רבותינו הקדושים:

"כל המקבל על עצמו עול תורה –

מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך 

ארץ", אם מקבל האדם על עצמו 

להתמסר ללימוד התורה כמה שיכול –

מובטח לו שאפילו נגזר עליו חלילה סבל 

וטרדות משאר הדברים בעולם – הרי 

שמעבירים אותם ממנו לגמרי, בכוחה של 

התורה הקדושה.

כי התורה היא מעל הטבע וביכולתה 

לפרוק את האדם מכל צרה.

וכדברי 'נפש החיים': "אם ראית שייסורים 

באין עליך – רוץ לחדרי תורה ומיד הם 

מסתלקים ממך".

לפנינו מעשה מדהים שסיפר הרב משה 

קפלן שליט"א, אשר היה נוכח בו בעצמו: 

"ישנו בעל – תשובה בארץ, ירא שמיים 

ואוהב תורה, שלאחר שסיים את השירות 

הצבאי, החליט לעבור ללמוד בישיבה. 

הוא הצליח בישיבה וזכה להקים בית עם 

אשת חייל, והמשיך ללמוד כאברך.

באחד הימים, קיבל הוא קריאה דחופה 

לעשיית מילואים. 

הוא הגיע למילואים ואז פנה אליו מפקדו 

וציווה עליו להיות הנהג ברכב 'קומנדקר'. 

רכב צבאי זה הינו גדול מימדים, המשמש 

להסעת חיילים בשדה הקרב אשר רק 

אדם המומחה ברכב זה יכול לנהוג בו.

האברך לא ידע כיצד נוהגים ברכב זה, אך 

המפקדים הורו לצאת מיד לפעילות

מבצעית, ולצערנו, הגרוע מכל אירע...

האברך המסכן עשה תאונה שגרמה למותו 

של אחד ממפקדיו וקיבל זימון לעמוד לדין.

חבריו המליצו לו לשכור עורך דין מקצועי 

ומומחה על מנת שבדרך נס 'יזכה' הוא לקבל 

את העונש הקל ביותר – והוא 5 שנות מאסר. 

האברך לא ידע את נפשו. "אני", מספר הרב 

משה קפלן, "נכנסתי עמו אל מרן הסטייפלר 

זצ"ל וסיפרנו לו על המעשה. 

כששמע הסטייפלר שמדובר באברך רציני 

המוסר ממש את חייו לתורה וליראה, אמר לו 

הרב: 'אין לך צורך לשכור עורך דין מקצועי.

תוכל להסתפק בעורך דין שמעמיד הצבא 

לכל חייל העומד למשפט'.

יום המפשט התקרב והאברך נוכח לדעת

שהשופט שידון אותו הינו מחמיר ומדקדק 

גדול בדיני המשפט, ויותר מכל, מחמיר הוא 

עם לומדי תורה, מפני שנאתו הרבה אליהם.

"חוששני מאד", אמר לו העורך דין הצבאי, 

"ששופט זה יחמיר מאד בדין שלך ויגזור 

עליך הרבה יותר מ-5 שנים". האברך נבהל 

עד מאד, והלך שוב אל מרן הסטייפלר זצ"ל. 

הסטייפלר שמע שוב את הסיפור ושאל: 

"כמה זמן יכול להיות שתשב בכלא?...".

"5 שנים", השיב האברך בפחד. "אם כך", 

אמר הסטייפלר, "תקבל על עצמך ללמוד 5

שנים בקבלת עול תורה אמיתית, ואז

מובטח לך ש'המקבל על עצמו עול תורה –

מעבירין מעליו עול מלכות ועול דרך 

ארץ". האברך מיד קיבל זאת על עצמו.

והנה, הגיע יום המשפט הגורלי. האברך הגיע 

עם העורך דין הצבאי והם עשו את דרכם אל 

אולם המשפט. בדרכם הם ראו אנשים רבים 

שנשפטו אצל אותו שופט אשר יצאו בפנים 

נפולות כשחייהם נהרסו לחלוטין. 

הם נכנסים לאולם, עד שלפתע אירע דבר 

משונה ומוזר...

"נדמה לי שאירע לך נס גדול משמיים. 

משהו בלתי צפוי אירע", הודיע העורך דין 

לאברך, "בדיוק כעת, ממש ברגע זה 

שנכנסו לאולם, הודיעו לשופט 'המאיים' 

שחמותו מאושפזת בבית החולים והוא חייב 

להגיע בדחיפות. לכן, בית המשפט החליט 

שבמשפט שלך ידון שופט אחר". 

האברך שמח עד הגג אך עדיין לא ידע יחרץ 

בדינו אצל השופט החדש.

השופט החדש התיישב והמשפט החל. 

השופט קרא את כתב האישום, ובאורח 

מפתיע, במקום להאשים את האברך, הוא 

פנה אל התובע הצבאי וגער בו: "אמור נא 

לי, כיצד יתכן שנותנים לחייל שלא נהג 

מעודו בקומנדקר, לנהוג בו בפעילות 

מבצעית – הרי אתם אשמים בכל מה 

שקרה!", חרץ השופט. המשפט הסתיים:

הצבא אשם ברשלנות, והאברך חף מפשע, 

אך נגזל ממנו רישיונו לשנה.

הצבא רצה להחזיר את החייל לשירות 

מילואים, אך מכיוון שנשלל ממנו הרישיון, 

לא יכול לשמש כנהג ולכן הוא קיבל שחרור 

גמור משירות מילואים, וחזר לשרת בבית 

ה', בקודש הקודשים ברצינות ובהתמדה 

לפחות 5 שנים כהבטחתו הקדושה.

"דעו רבותיי, כי אדם המוסר נפשו למען 

לימוד התורה הקדושה, הקב"ה מסיר מעליו 

את כל צרות וייסורי העולם הזה, ואם רואה 

האדם שעדיין יש עליו עול של העולם הזה –

סימן שעדיין לא קיבל עול תורה לגמרי!".