בחירה לא בריחה !!!
נכתב על ידי DL2000, 28/8/2013
בס"ד
אני טובה בלייעץ לאחרים, אבל
מה קורה כשאני בתמונה? למה
אז משתנה המנגינה? למה כשאני
מתבוססת בבוץ הטובעני הזה
קשה לי למצוא מרגוע לנפש?
כשאומרים את המילים "ובחרת בחיים", האם זה ציווי, בקשה, המלצה או ברירת מחדל?
האם אני בוחרת לעצמי את החיים שלי? האם החיים שלי הם בחירה בכלל? האם אני מודעת לבחירה הזו או שותפה לה?
המילה בחירה בשינוי סדר האותיות היא בריחה. שנים שאני בורחת... מעצמי, מחיי מרגשותיי, רצונותיי ופחדיי. פשוט בורחת כדי לשרוד, בורחת כדי לחיות, בורחת כדי לא להיות ולא לחוות! לא, כבר לא מסוגלת להרגיש.
ממשיכה את החיים על אוטומט - מסודרת, עובדת, בעלת משפחה, הכל כאילו רגיל. מחייכת, אך בפנים בכי רע!
ויום אחד הכל מתפוצץ בפנים ובפנים. רעידת אדמה שמתחילה בעוצמה נמוכה מטפסת גבוה בסולם. הכל מתמוטט, קורס ונעלם. המסכות הרבות נושרות, החומות נסדקות והגדרות נופלות.
משהו זז! משהו קורה! משהו נשבר.
העולם בו חייתי, המציאות בה התעטפתי מתמוטטת ומתפוגגת, מסך הערפל סר מעיניי ואני מוצאת את עצמי חשופה, שקופה וחסרת הגנה. תוהה ומבולבלת.
מצחיק, כי אני טובה בלייעץ לאחרים, אבל מה קורה כשאני בתמונה? למה אז משתנה המנגינה? למה כשאני מתבוססת בבוץ הטובעני הזה קשה לי למצוא מרגוע לנפש?
למה הגאולה הפרטית יותר קשה מהכללית? למה יותר קל לחכות לגואל מאשר לעבוד עם עצמי ולהיגאל? למה הפחד כל כך גדול ומאיים, משתק אותי, ואני מוכנה לעזוב הכל ולסיים?
את החיים שלי אני לא בוחרת, הכל כבר נכתב למעלה. אני רק זאת שאספר את הסיפור איך ולמרות הכל לא ויתרתי, ואפילו שרציתי עלילה אחרת הייתי גיבורה!
איך מתוך ברירת המחדל הזו בחרתי להתחבר לחיים, להיותחברה שלהם, לאהוב ולהשקיע, לא להירתע. להעיז, להיפצע ולהזיע.
איך אספתי את השברים וניגבתי את הדמעות. איך שרדתי גלים וסערות. איך טיפסתי על הרים וירדתי לבקעות.
בשביל לשקוע צריך רק להרים ידיים, לוותר להתייאש. בשביל לשרוד צריך לקחת נשימה עמוקה (או כמה) לכוון למטרה ולהתחיל לחתור במרץ, להניע רגליים וידיים ללא הפסקה ולהיאבק...
ללמוד לחבק!
להעניק לעצמי את מה שלא קיבלתי ואין מי שייתן לי.
לרצות דברים, ולא בשביל לרצות!
לחייך למרות שרע לי ,עצוב וחסר.
להאמין בעצמי, לאהוב ולנסות להתחבר.
לבחור מתוך רצון ומודעות, ולא מתוך לחץ או חוסר אפשרות. מתוך הרגשת מסוגלות, ולא מתוך סבל וגלות.
לתת לעצמי מקום, תקווה וערך בלי סיבה, סתם כי אני בת של מלך!
להפוך כל דמעה לשיר, כל ניסיון לפזמון, כל קושי לכלי ניצחון.
לגדול, לנצח ולטפח, ובעיקר, לשמוח בחלקי!
מה קורה כשאני בתמונה? למה
אז משתנה המנגינה? למה כשאני
מתבוססת בבוץ הטובעני הזה
קשה לי למצוא מרגוע לנפש?
כשאומרים את המילים "ובחרת בחיים", האם זה ציווי, בקשה, המלצה או ברירת מחדל?
האם אני בוחרת לעצמי את החיים שלי? האם החיים שלי הם בחירה בכלל? האם אני מודעת לבחירה הזו או שותפה לה?
המילה בחירה בשינוי סדר האותיות היא בריחה. שנים שאני בורחת... מעצמי, מחיי מרגשותיי, רצונותיי ופחדיי. פשוט בורחת כדי לשרוד, בורחת כדי לחיות, בורחת כדי לא להיות ולא לחוות! לא, כבר לא מסוגלת להרגיש.
ממשיכה את החיים על אוטומט - מסודרת, עובדת, בעלת משפחה, הכל כאילו רגיל. מחייכת, אך בפנים בכי רע!
ויום אחד הכל מתפוצץ בפנים ובפנים. רעידת אדמה שמתחילה בעוצמה נמוכה מטפסת גבוה בסולם. הכל מתמוטט, קורס ונעלם. המסכות הרבות נושרות, החומות נסדקות והגדרות נופלות.
משהו זז! משהו קורה! משהו נשבר.
העולם בו חייתי, המציאות בה התעטפתי מתמוטטת ומתפוגגת, מסך הערפל סר מעיניי ואני מוצאת את עצמי חשופה, שקופה וחסרת הגנה. תוהה ומבולבלת.
מצחיק, כי אני טובה בלייעץ לאחרים, אבל מה קורה כשאני בתמונה? למה אז משתנה המנגינה? למה כשאני מתבוססת בבוץ הטובעני הזה קשה לי למצוא מרגוע לנפש?
למה הגאולה הפרטית יותר קשה מהכללית? למה יותר קל לחכות לגואל מאשר לעבוד עם עצמי ולהיגאל? למה הפחד כל כך גדול ומאיים, משתק אותי, ואני מוכנה לעזוב הכל ולסיים?
את החיים שלי אני לא בוחרת, הכל כבר נכתב למעלה. אני רק זאת שאספר את הסיפור איך ולמרות הכל לא ויתרתי, ואפילו שרציתי עלילה אחרת הייתי גיבורה!
איך מתוך ברירת המחדל הזו בחרתי להתחבר לחיים, להיותחברה שלהם, לאהוב ולהשקיע, לא להירתע. להעיז, להיפצע ולהזיע.
איך אספתי את השברים וניגבתי את הדמעות. איך שרדתי גלים וסערות. איך טיפסתי על הרים וירדתי לבקעות.
בשביל לשקוע צריך רק להרים ידיים, לוותר להתייאש. בשביל לשרוד צריך לקחת נשימה עמוקה (או כמה) לכוון למטרה ולהתחיל לחתור במרץ, להניע רגליים וידיים ללא הפסקה ולהיאבק...
ללמוד לחבק!
להעניק לעצמי את מה שלא קיבלתי ואין מי שייתן לי.
לרצות דברים, ולא בשביל לרצות!
לחייך למרות שרע לי ,עצוב וחסר.
להאמין בעצמי, לאהוב ולנסות להתחבר.
לבחור מתוך רצון ומודעות, ולא מתוך לחץ או חוסר אפשרות. מתוך הרגשת מסוגלות, ולא מתוך סבל וגלות.
לתת לעצמי מקום, תקווה וערך בלי סיבה, סתם כי אני בת של מלך!
להפוך כל דמעה לשיר, כל ניסיון לפזמון, כל קושי לכלי ניצחון.
לגדול, לנצח ולטפח, ובעיקר, לשמוח בחלקי!
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
