"כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן השְּׂנוּאָה יַכִּיר"

ידוע דין "יכיר" לפיהו התורה מעניקה לאב נאמנות לגבי זיהוי בנו, לחיוב ולשלילה. לעיתים מתעורר ספק או מחלוקת סביב יחוסו של אדם ויש לכך משמעויות הלכתיות כבדות משקל. הדיון ההלכתי צבר תאוצה למעלה מעשור, לאחר אסון מגדלי התאומים.

בדיקות DNA בזמננו מאד משוכללות. רמת הדיוק בהן גבוהה ביותר והסיכוי לטעות בהם הינו אחד למיליונים! אמינות גבוהה זו הביאה לכך שטכניקה זו החליפה את כל קודמותיה לבדיקת הורות.

לפיכך, נוטים פוסקי דורנו להתייחס אל הבדיקות הללו כסימן מובהק ולהסתמך עליהן מבחינה הלכתית, אולם בתנאי שהבדיקה בוצעה במלוא הדיוק וההיקף, במעבדה קפדנית שאינה נוקטת ב"קיצורי דרך" (הגרי"ש אלישיב) . יש שביקשו להשוות בין בדיקת DNA להכרת אדם ע"פ זיהוי פניו. שכשם שאין לחשוש לבלבול למרות שיש אנשים דומים, כך מקל-וחומר אין לחשוש לטעות בסיכוי כה אפסי (הגרז"נ גולדברג,תחומין כ"ג).

להסתמך, אך לא תמיד! כאשר מדובר על שאלות קלות יחסית, מקובל להתחשב בDNA , כגון: אבילות, קבורה, תביעת ירושה. וכן במקרים בהם יש ספק ומחלוקת על יחוסו של אדם. אולם הפוסקים הסתייגו מלקבוע ממזרות ולפסול חזקת כשרות על סמך בדיקה שבכל זאת אינה כעדות גמורה (הגרשז"א). והרב ווזנר סבר שגם אין להוציא ממון מהמוחזק בו על סמך זה (נשמת אברהם,אה"ע,ד).

כאשר עולה חשד לתינוקות שהוחלפו בביה"ח יש אפשרות להסתמך על בדיקה זו (שאגב, אינה אפשרית ללא צו של בית משפט) אולם הסיכוי שתופעה כזו תתרחש בזמננו מאד רחוקה, כי משתמשים בהרבה טכניקות כדי למנוע זאת. נמצא שרק במקרים בהם שני זוגות הורים חושדים שהליפו ביניהם ומבקשים –יש מקום לבצע את הבדיקה. ובכל שאלה בעניין זה יש להתייעץ עם פוסקים בכירים ומובהקים.