ימי בין הזמנים. אני קובע עיתים לתורה, משתדל 

לשמור על זמני תפילה, אך בכל זאת אני יוצא קצת 

לטייל )כמובן מקומות כשרים(, ישנם גם הרבה עיתות 

פנאי בהם אני משועמם בחוסר מעש, כך שאני מרגיש 

מתנתק מהשי“ת בבין הזמנים.

תשובה:

לא נדון במסגרת זו על עצם עניין ’בין הזמנים‘. יש דור־

שים לשבח ויש דורשים לגנאי. והאמת שתלוי כל אחד 

לפי עניינו. יש מי שלא טוב בשבילו. ויש מי שנחוץ לו 

מאוד איזה פסק זמן, בכדי להתחדש בעבודת ה‘, ללמוד 

נושאים אותם לא יכל ללמוד בסדרי הישיבה, וכן להוסיף 

בעבודת ה‘ מה שאינו יכול בסדרי הישיבה, כמו חצות 

והתבודדות וכו‘. יש אשר צריך סתם ’נייחא‘ לפקח את 

הדעת, ויש אשר חשוב לו נסיעה למקומות הק‘, ויש 

אשר צריך לצאת לאויר ההרים וכדו‘.

אך הכלל והעיקר שלא תתייאש כלל מהשי“ת!

שמא תאמר, מה קשר, בין שאלת הבין הזמנים לבין 

ייאוש? נכון, הרבה אומרים שאינם מיואשים, אך בפועל, 

הם מתנהגים לא כמו שיהודי צריך להתנהג – וזה נקרא 

יאוש! כי יאוש הוא דבר שחודר ללב בלא משים לב. יאוש 

הינה תחושה קטנה החודרת עמוק בלב ואומרת: הנה 

אינך קשור לעבודת ה‘, אולי בעצם כן, אך לא במצב שלך 

עכשיו. זהו יאוש. יאוש הוא לאו דווקא שאדם מתייאש 

מחייו, אלא מתייאש מהקשר שלו עם ה‘, ולא מרגיש 

שייך לעבודת ה‘.

ועל זה זעק רביז“ל בקול גדול: גיוואלד! אל תתייאשו, 

יאוש אינו בעולם כלל. בכל מקום אפשר להיות קשור 

לה‘. ”כי אפילו מי שהוא איש פשוט ואינו יכול ללמוד כלל, 

או שהוא במקום פשיטותו צריך להחזיק עצמו ביראת ה‘ וב־

עבודה פשוטה לפי בחינתו“ )ליקו“מ תנינא סי‘ ע“ח(

ולכן בכל מקום בו הנך נמצא בבין הזמנים, לא משנה 

מה אתה עושה או לא עושה מרוב שעמום, העיקר 

אל תתייאש לחשוב שבמקומך אי אפשר להתחבר 

לה‘. תעשה מה שאתה יכול, תחטוף עוד איזה לי־

מוד קטן, תברך בכוונה ]גם בדרכים[, תאכל ביראת 

שמיים, תתנהג בדרך ארץ, תקדש שם שמים 

בכל מקום הילוכך, תעשה איזה מעשה חסד, 

תזכיר דיבור אמונה. תחשוב מחשבות 

של גדולת ה‘ ונפלאותיו וכדו‘.

כי ה‘ נמצא בכל מקום 

והוא תמיד מסתכל ומצפה לאיזה מעשה טוב שלנו.

שאלה:

אני מפחד לחשוב מהקשר שלי להשם כאשר איני 

לומד, כי אז המצפון ירדוף אותי, למה אתה בטיול, מדוע 

אינך לומד כעת.

תשובה:

ומהו אם כן הפתרון, להתכחש לאמת שה‘ נמצא בכל 

מקום?! בוודאי שלא. 

אכן טוב מאוד, שהנך יודע שעיקר החיות הוא התורה, כי 

הם חיינו ואורך ימינו. אך שים לב שידיעה זו בעצמה מר־

חיקה אותך לגמרי מה‘, בזמן שאינך לומד. כי אם הרגשה 

זו של ריחוק היתה דוחפת אותך ללמוד אזי מה טוב, אבל 

אתה רואה שבפועל אינך לומד עכשיו, אז לכן גם לנתק 

את המחשבה לגמרי מהשם????

סיבת הנפילה בבין הזמנים ח“ו היא מחמת שנדמה שאם 

לא לומדים אז אין להשי“ת נחת רוח מדברים אחרים, 

כאילו אין מי שמחייה את העולם ח“ו...

שאלה:

אם אחשוב כך, אז אתקרר לגמרי מהלימוד, ואאבד את 

הדחף ללמוד.

תשובה:

אם תהיה רציני בזה להמשיך חיות מעצם זה שאתה 

קרוב לה‘, לא בשביל למצוא פטור מלימוד, אלא באמת 

בכדי להיות שמח ומלא תקווה וקשור לה‘. אז מובטח 

שתמצא את עצמך חוטף הרבה יותר לימוד. אדרבא, 

מעתה תראה שהלימוד יהיה גם בחיות חדש, למצוא 

יותר ויותר אור ה‘ הנמצא באותיות התורה.

רק תהיה חזק בזה, לבלי להתבלבל, כי צריך לדעת, שה־

חיות האמיתי נמצא בתורה, אך יש גם חיות נעלמת בכל 

מקום בעולם, ולכן תמיד תהיה חזק לחפש איזה קשר 

לה‘, גם אם אינך לומד, תחבר עצמך איך שהוא להשי“ת.

אך כדי שיהיה לך הכח בנפש לחפש תמיד אור ה‘, לזה 

צריך שתעסוק בספרי הצדיקים שעסקו כל ימיהם למ־

צוא את ה‘ בכל מקום בעולם. הם ממשיכים את החיות 

המושפע מהאוצר מתנת חינם, כך יתעורר לבך בהשתו־

קקות נמרץ, לחפש באמת את השי“ת תמיד, גם בדרכים, 

ובכל מקום. ]עיין באריכות ליקו“מ תנינא ע“ח