בס"ד

וברך פרי בטנך 
את הסיפור דלהלן העיד הרב נחום כהן ששמעוֹ מפי הרב שמעון-אליהו שלזינגר זצ"ל, 
שהתלווה יום אחד אל הצדיק רבי שלומק'ה מזוויעהל, והנה ניגש אליו לפתע יהודי 
ומספר לו, בבכי, שהוא חשוך-ילדים מזה זמן רב.
"אשתי הגיעה למצב כזה שהורתה לי לבקש ברכה מהרבי, ואמרה שאין לי מה לבוא 
הביתה בלי הבטחה מהרבי שיוולדו לנו ילדים. אני מבקש שהרבי ירחם עליי, ויבטיח לי 
זרע של קיימא", בכה היהודי.
הרבי הרהר לעצמו כמה דקות, ואחר כך אמר: "תראה, אתה מבקש ממני שאבטיח לך. 
אני מוכן, אבל בתנאי שגם אתה תבטיח לי כמה דברים". כמובן שהיהודי נתן את 
הסכמתו לעיסקה, ועוד בטרם שמע מה הן דרישותיו של הרבי, אמר 'הן'. ואז אמר לו 
הרבי:
שמעתי עליך שהינך 'ראש המדברים' במקווה, וסביבך מתרכזים רוב הדיבורים שם. אני 
רוצה לבקש ממך שבהיותך במקווה, אל תדבר. ושנית, שמעתי שהדיבורים שלך אינם 
מסתיימים במקווה, אלא גם כאשר אתה מגיע להתפלל בבית הכנסת, אינך מהשומרים 
על שתיקה מוחלטת, אלא נחשב כאחד הדַ בָ רים הראשיים.
אם תבטיח לי שתפסיק לדבר במקווה ובבית הכנסת, אני מבטיח לך בן זכר.
מידה כנגד מידה
כמובן שהיהודי קיבל על עצמו את הדבר, ואלה שנפגשו עימו במקומות הנ"ל לא ידעו 
מה קרה לו... הם התרגלו לראותו מדבר ומדבר, והנה לפתע הוא שותק כדג.
אבל מה לא עושים בשביל לזכות בזרע של קיימא? לכן, למרות שהסתכלו עליו כעל מי 
שירד מדעתו, המשיך היהודי לשתוק.
ויהי לתקופת השנה התקיימה הבטחתו של הרבי ונולד לו בן זכר. הרבי מזוויעהל 
התכבד בסנדקאות, ולאחר מכן שאל האב-המאושר את הרבי איזו 'מידה כנגד מידה' 
יש בשתיקה ולידת בן זכר?
והרבי השיב בדברים מחודשים: מובא בשם רבי פנחס מקוריץ שהקב"ה קוצב לכל אחד 
את מידת ההנאות שייהנה כאן בעולם הזה.
בזמן שהינך מדבר במקווה ובבית הכנסת את דיבורי החול, הינך ממלא את קצבת 
ההנאה שהקב"ה הקציב לך, ולא נשאֶרֶת לך יותר זכות ליהנות מההנאה שבלידת ילד.
כאשר הפסקת לדבר, ואז לא נהנית יותר מכך, אפשר היה לספק לך את הנאת הלידה.
(ברכי נפשי)