התבוננות שאלה ופשטה לאי"ם – פרשת ואתחנן

[1]  ג,כז: עלה ראש הפסגה ושא עיניך ימה וצפונה ותימנה ומזרחה: ש: מדוע מבקש ה' את משה להסתכל גם למזרח, הרי משה עומד ממזרח לארץ ישראל ומבקש לראות את הארץ? ת: ה' הבטיח לאבות שארץ ישראל תשתרע עד הפרת במזרח (לְזַרְעֲךָ, נָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, מִנְּהַר מִצְרַיִם, עַד-הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר-פְּרָת; בראשית טו,יח). נהר פרת מסתיים באזור העיר בצרה בעיראק, במפגש עם נהר חידקל. העיר בצרה היא בקו מזרחי (לא מדויק) מהפסגה בה עמד משה וצפה בארץ ישראל.

[1]  ד,ב: לא תוסיפו על הדבר אשר אנוכי מצוה אתכם ולא תגרעו ממנו: ש: האם מותר להוסיף מצוות ודינים וסייגים שאינם כתובים בתורה, או לבטל מצוות? ת: נראה לי שמשה הבהיר את עצמו בצורה שאינה משתמעת לשני פנים בציינו את המילה 'אנוכי', המבטאת 'אני ולא אחר', לא חכם כלשהו בהווה ובעתיד, ולא אף אחד זולת 'אנוכי'. צריך להבין שכל מצווה שמקורה אצל חכמים, ושאינה כתובה בתורת משה, היא בתור "התנדבות" לעבוד את ה' לפי המלצות של חכמים, ואינה חובת ה'. ודאי חל איסור לגרוע מצווה, כגון שופר באחד לחודש השביעי (תשרי, הוא "ראש השנה") שחל בשבת, או אי-לקיחת ארבעה מינים ביום ראשון של סוכות שחל בשבת.

[1] ד,ל: בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלוהיך ושמעת בקולו: ש: האם התשובה שבאחרית הימים תלויה בחזרת כלל העם בתשובה או בתשובה אישית של הפרט? ת: נראה שהתשובה תלויה בכל פרט ופרט. ניכר בבירור שהתורה עוברת מלשון רבים בפירוט החטא והגלות (פסוקים כ"ה – כ"ט, בחלקו הראשון של הפסוק) ללשון יחיד בפירוט התשובה והשיבה לארץ מן הגלות (פסוקים כ"ט בחלקו השני – מ'). הפרט לא צריך לחכות שכל הקהילה תחזור לקיים את מצוות ה', הפרט הוא ריבון לעצמו ואחראי יחידי על מעשיו, בהיותו בעל צלם אלוהים ובעל בחירה חופשית.

[1]  ה,ד: פנים בפנים דיבר ה' עמכם בהר מתוך האש: ש: כיצד דיבר ה' עם הנמצאים עם משה בסוף ארבעים השנים, הרי כל דור המדבר מת? ת:  הכוונה של משה להבהיר שכל אדם מישראל החי בתקופתו  או שייוולד בעתיד, ייחשב מחויב לברית שכרת ה' בחורב, כי כל אב מצווה להעביר לבניו את תיאור מעמד הר סיני ואת מצוות ה' (יוֹם, אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב, בֶּאֱמֹר יְהוָה אֵלַי הַקְהֶל-לִי אֶת-הָעָם, וְאַשְׁמִעֵם אֶת-דְּבָרָי:  אֲשֶׁר יִלְמְדוּן לְיִרְאָה אֹתִי, כָּל-הַיָּמִים אֲשֶׁר הֵם חַיִּים עַל-הָאֲדָמָה, וְאֶת-בְּנֵיהֶם, יְלַמֵּדוּן; ד,י). אב שאינו מלמד את בנו חוטא וגורם לאבדן נשמת בנו בתור חלק מכלל ישראל. מכאן שכל אדם המשייך עצמו לכלל ישראל (דהיינו רואה עצמו כ"יהודי") הוא מחויב לברית שכרת ה' במעמד הר סיני ולמצוות התורה, וחייב להנחיל זאת לבניו.       

[1]  ו,כה: וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת: ש: מדוע שמירת המצוות נחשבת לצדקה? ת: קיום המצוות מובא בהקשר של השכר הצפוי – ירושת הארץ (ואי קיום המצוות – כסיבה לגלות מהארץ). ברור שדור המדבר אינם צפויים לרשת את הארץ, ולכן קיום מצוות נחשב להם לצדקה, כי אינם צפויים לתגמול.