בס"ד                                                        ערש"ק                                                            ה'   באב    התשע"ג

                                   אשא ראשי ליוצרי להתחיל ולסיים ספר חמישי

                   אור - לי - בפרשה – דברים – שבת חזון

"אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל  וְלָבָן וַחֲצֵרֹת  וְדִי זָהָב"(א, א)

 לקראת סוף ארבעים שנה בצאת ישראל ממצרים – בא' לחודש שבט, היינו כחודש ושבוע לפני הסתלקותו של משה רבינו ע"ה הוא מתחיל לבאר להם היטב את התורה בשבעים לשון כמובא במדרש(תנחומא א). והדבר קצת תמוהה, למה חיכה עד עכשיו? ואפשר לומר אולי שהמתין לדור הצעיר שהיה פחות מבן עשרים שנה שלא היה בכלל הגזרה של המרגלים. כי לקראת סוף ארבעים שנה יכלו מתי מדבר והדור הנכנס יזדקק לכל הידע הנדרש בחינת פירוש התורה בשבעים לשון, ומיד שייכנסו לארץ ישראל יבוא לכלל ביצוע - הלכה למעשה, ועל-ידי כך התורה נטמעת בצורה המושלמת ביותר כי לא המדרש עיקר אלא המעשה.

ולכן ספר דברים נקרא - משנה תורה כפי שמביא הרמב"ן ז"ל בהקדמתו. ואפשר לומר אולי ב' טעמים לדבר: האחד - שמשנה אותיות משה ו נ'(=50) היינו רמז לכך שהתורה היא בחינת משה רבינו ע"ה כמו שכתוב(מלאכי ג): "זכרו תורת משה עבדי" וגו'. ועוד ש"אלה הדברים" לא נאמרו מפי הגבורה אל משה אמרם כמו שדרשו חז"ל: הפה שאמר: "לא איש דברים אנכי", אמר: "אלה הדברים"(תנחומא, ב). והאות נ'(=50) רומזת לכך שלא היה ולא יהיה זולת משה שהצליח להשיג גדולתו ובנבואתו את הבנת התורה, כמו שאמרו חז"ל(נדרים לח): חמשים שערי בינה נבראו  בעולם, וכולם ניתנו למשה חסר אחת, שנאמר: "ותחסרהו מעט מאלקים"(תהילים ח). וכך הצליח להעביר לעם ישראל באר היטב את התורה. ואם תקשה ותאמר בכל זאת חסר שער אחד בשביל לנ' הרי כותב רבנו האר"י ז"ל(ליקוטי תורה פרשת ואתחנן): קודם שחטאו ישראל היה משה בתכלית השלימות, והיה משיג שער ה-נ' של נ' שערי בינה הגדול מכולם. וכשחטאו ישראל בעגל נאבד ממנו וכו', עכד"ק. וידוע, שלעתיד לבוא גם יבוא בקרוב מאוד בע"ה, זה היום נגילה ונשמחה בו, ורבן של כל הנביאים יחזור להנהיגנו כבראשונה כי מה שהיה הוא שיהיה ויתגלה לו מחדש שער ה-נ'. 

טעם נוסף לכך הוא ע"פ מה שדרשו חז"ל: כיון שאמר לו הקב"ה למשה שֶׁיִּשְׁנֶה התורה, לא היה מבקש להוכיחן על מה שעשו(דב"ר א, ח). לומר לך כי השם "משנה לתורה" הוא מלשון שני לתורה ואין התורה יכולה זולתו כי יש בו תוכחות מוסר כפי שפירשו חז"ל כאן בפסוק לפי שהן דברי תוכחות(ספרי כאן). אומנם משה אמרו כנ"ל אך בעידודו של הקב"ה. והעניין הוא כי ללא לימוד ושמיעת שיעורי מוסר וללא קבלת התוכחות לא נצליח לעבוד ולשפר את מידותינו כי אין ברכה יותר גדולה בעבודת ה' יותר משיפור המידות של האדם כמו שכתוב(משלי כד): "ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב". וחייב לציין שגם אם נלמד תורה ונצבור ידע רב בתלמוד אך לא נהיה בעלי מידות טובות, צריך לדעת שפשוט מאוד זה לא הדרך הנכונה! ואין רצון ה' בכך! כי המוסר צריך להיות דרך חיים יום יומית כמו שכתוב(משלי ו): ודרך חיים תוכחות מוסר.  ואפשר אולי שאמר 'אלה הדברים' ולא ואלה רצה לרמוז את מה שדרשו חז"ל כל מקום שנאמר 'אלה' פסל הראשונים היינו אדם שיש בו תורה אך הוא ללא מידות טובות או לפחות לומד לשפר את מידותיו הרעות, תורתו פסולה!

אך בטרם תבואר התורה, מנהיג הדור, משה רבינו ע"ה, הרועה הנאמן, רואה לנכון להוכיח את עמו סמוך למיתה כפי שלמד מיעקב אבינו שהוכיח את בניו לקראת סוף ימיו. הוא סוקר בפניהם את מעשיהם בתקופת המדבר ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני הקב"ה: תלונות המדבר, חטא פעור, המרתם על ים סוף, חטא המרגלים, דִיבת המן, מחלוקת קרח ועדתו וחטא העגל, ומפאת כבודם של ישראל סתם את דבריו והזכירן ברמז.  ודרשו חז"ל 'אלה הדברים' שכל הנסים שעשה לישראל במדבר, כך עתיד לעשות להם בציון(תנחומא א)וכו', ע"ש. ועל פניו, לא ברור מה הקשר בין התוכחות שנאמרו לבין הניסים שיהיו בעתיד בציון.  

ונראה לבאר, שמשה רבינו ע"ה חזה ברוח קודשו את ירידת הדורות ושלא יהיה לעם נביא כמוהו שיכול לדבר עם ה' פנים אל מול פנים, ולפייסו בעת הצורך, כמו שעשה בכל המקרים הנזכרים לעיל. ולכן ראה לנכון לתת להם מסר לדורות כיצד ינהגו עד סוף דורות. בעצם רצה מצד אחד לתת להם עצה כיצד יינצלו מכל הייסורים והצרות ומצד שני להזהירם שאם לא יעשו כך יתרבו הצרות ח"ו.

וזה שאמר 'אלה הדברים' רצה לומר אולי שנתן להם עצה בתוך הרמז של התוכחה והזכיר להם את הכתוב (שמות יט, ו): 'אלה הדברים' וכו', כלומר את הברית שכרתו עם ה' בעת קבלת התורה, גברים ונשים כולם כאחד ללא יוצא מן הכלל. ולכן נאמר בפסוק 'כל ישראל' ולא בני ישראל לרמוז גם ל'בית יעקב' אלו הנשים וגם לבני ישראל, שכולם הסכימו וענו פה אחד 'נעשה ונשמע' את כל אשר ציוונו ה' לא פחות ולא יותר . על כן, אל להם לנטוש את בריתי אתם ושלא יעזבו מקור באר מים חיים שהיא התורה כי תכלית האדם לעסוק בתורה בדרך שהוסבר בטעם הנוסף לעיל. ואם חס ושלום יפרו את בריתי - ח"ו יתרבו הצרות עד שיבוא חורבן על "שונאי ישראל". וזה שסתם את דבריו במילה אלה(9=1+3+5) שעולה בגימטרייה קטן ט'(=9) רמז לחורבן בית ראשון ושני שהיה בט' באב ועוד צרות רבות ואחרות שהיו בתאריך זה ששורשם בחטא המרגלים כמו שמובא במדרש: שבכו בליל ט' באב ואמר להם הקב"ה אתם בכיתם בכייה של חנם לפני אני אקבע לכם בכייה לדורות(מד"ר פט"ז, כ).

ועוד אפשר אולי שנאמר 'אלה' לרמוז להם שאם לא ישמרו את בריתי יומם ולילה כנ"ל יהפכו אותיות 'אלה' לבחינה של אותיות 'איכה' כי 'יכ' עולה כמניין ל'. וזה שאנחנו קוראים פרשת 'אלה הדברים' דווקא תמיד לפני ט' באב והיא נקראת גם 'שבת חזון' בגלל הפטרה שבה כתוב על החזון הקשה שראה ישעיהו בן אמוץ על יהודה וירושלים וכל זה בגלל שעזבו את דרכי ה' שנאמר: "איכה היתה לזונה קריה נאמנה" וגו'(ישעיהו א). וזה בחינת מגילת 'איכה' שאנחנו קוראים בט' באב שנאמר: "איכה ישבה בדד" וגו(איכה א).     

ומובא בשולחן ערוך: "שכולם חייבים להתענות בט' באב מפני הצרות שאירעו בהם כדי לעורר את הלבבות לפקח על דרכי התשובה ויהיה זה זיכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה עד שגרם להם ולנו אותן הצרות, שבזיכרון הדברים האלו נשוב להיטיב"(אור"ח תקמט). וע"פ זה אפשר להסביר את המדרש לעניין הניסים שיעשו בציון כמו שנעשו במדבר היינו שברגע שעם ישראל יעשו תשובה ויעסקו בתורה, אבל לא רק זאת בלבד, אלא גם יתקנו וישפרו את מידותיהם כנ"ל, וישובו להיטיב זה עם זה ע"י כך יתקנו את שורש החטא כנ"ל ורק כך יזכו לראות בניסים שיעשו בציון שנאמר כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון(ישעיה נב ח). יהי רצון שיתקיימו בנו

דברי הנביא שאמר שהצומות האלו יהיו "לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו"(זכריה ח יט). ונזכה שייבנה בית המקדש השלם ויתגלה שמו של מלך מלכי המלכים הקב"ה, אכי"ר.

                  פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

ע"י עסק התורה יכולין להוכיח אפילו הרחוקים ממנו, אע"פ שאינו יודע מה שצריך להם, וגם אינם אצלו להוכיחם, אע"פ כן ע"י שהוא לומד ועוסק בתורה, ע"י זה שומעים הרחוקים את קול הכרוז של התורה; כי התורה מכרזת וצועקת ומוכיחה תמיד, וקוראת ואומרת: עד מתי פתָיִם תאֵהבוּ פֶתִי וכו', רק שאין שומעין קול הכרוז של התורה מרִבוי ההסתרות ע"י רִבוי העוונות רחמנא לִצלן, כי השם יתברך נסתר עתה מאתנו בעוונותינו הרבים בבחינת הסתרה שבתוך הסתרה, בבחינת "ואנֹכי הסתר אסתיר"; אבל ע"י שעוסקין בתורה מגלין ההסתרות, עד שפועלין שגם הרחוקים מאוד ישמעו קול הכרוז והתוכחה של התורה, עד שישובו כולם אל ה'(סימן תלמוד תורה, אות מג).