אל חדרו של הצדיק מאפטא נכנס יהודי שבור ורצוץ. "רבי", התחנן הנכנס. "עזור לי! בת בוגרת יש לי בביתי ואין באפשרותי להשיאה!".

"מהו הסכום הדרוש לך כדי להשיאה?" שאל הרבי את היהודי הנסער.

"אלף רובל", באה התשובה.

"וכמה כסף יש לך?", התעניין הרבי.

"רובל אחד בלבד מצוי בכיסי", השיב היהודי המסכן.

הרהר הצדיק כדי רגע ואז אמר: "לך לשלום, והעסק הראשון אשר יזדמן לך בדרך - אותו עליך לעשות, וה´ יהא בעזרך".

"איזה עסק אוכל לעשות ברובל אחד בלבד?", תהה האיש בלבבו. אך אמון רב רחש לדברי הצדיק, ועל כן לא הרהר אחר דבריו. חיש מהר יצא לדרך, לשוב אל ביתו. נסע שעות אחדות והחליט לנוח ולסעוד בפונדק שעל אם הדרך.

נכנס לפונדק וישב לשולחן לטעום דבר מה. אגב כך שוטטו עיניו ברחבי החדר וסקרו את עוברי האורח שנקלעו - כמוהו - אל הפונדק. חבורת סוחרים, שהסבה אל אחד השולחנות, משכה את תשומת לבו. עד מהרה הבחין כי הללו הנם סוחרי יהלומים, המנהלים עתה ביניהם מקח וממכר. את עיניו משכו יהלומים ואבני חן שנחו על שולחנם של הסוחרים. מתוך סקרנות קם האיש, קרב אל החבורה כדי להתבונן ביהלומים מקרוב.

הסוחרים, העסוקים בממכרם, הבחינו בזר הניצב מן הצד ומביט בהשתאות ביהלומיהם, "מה לך לוטש עיניים?", פנה אליו אחד מהם, "כלום חפץ אתה לקנות יהלום?"

המלה "לא" כבר עמדה על קצה לשונו של העני, אך בעוד מועד צצו ועלו בזכרונו דברי הצדיק מאפטא, כי עליו לעשות את העסק הראשון שיזדמן לו. ועל כן מיהר להשיב: "כן!"

"וכמה כסף יש לך?" שאלו הסוחר.

"רובל אחד", הייתה תשובתו של האיש, תשובה שגררה פרצי צחוק אדירים מפי כל המסובים.

"המתן רגע קט", אמר הסוחר כששככו גלי הצחוק, "יש לי הצעה גם תמורת רובל אחד". "ומהי?", שאל העני. "את חלקי לעולם הבא!", השיב הסוחר תשובה ניצחת. "מסכים!", לא היסס העני. "אך הבה נערוך שטר מכירה כדת וכדין, ואז יהא העסק שריר וקיים!".

הסוחרים שאצל השולחן, התמוגגו מנחת - עסקה שכזו לא ראו מימיהם! אחד מהם נחפז להביא גיליון נייר, שני תרם עט - וחיש נרשמו כל פרטי המכירה. בשולי הגיליון חתמו המוכר והקונה, וכמובן - לא נפקדו חתימותיהם של העדים. העני מסר לסוחר את הרובל שלו, ותמורת זאת קיבל את כתב המכירה - והעסקה יצאה לפועל. לקול צחוקם הרועם של הסוחרים שב האיש אל שולחנו.

בזה הרגע נכנסה לפונדק אשתו של סוחר היהלומים וראתה את בעלה וידידיו מתמוגגים מצחוק. "מה פשר הצחוק והשמחה?", התעניינה. "רואה אַת אֶת הבטלן ההוא, היושב על יד השולחן שבפינה?", אמר לה בעלה בפנים זורחות. "זה עתה הוציא הוא את הרובל האחרון שלו על כלום שבכלום!".

"מה מכרת לו?", שאלה האשה, מתכוננת להשתתף בצחוק הכללי. "את חלקי לעולם הבא מכרתי לו", השיב בעלה, צוחק בפה מלא. אך בהבחינו בהבעת פניה של אשתו - קפא צחוקו.

"החלק הזעום, שאולי יכולת לזכות בו בעולם הבא", התפרצה האשה, "גם אותו מכרת בעבור בצע כסף! ועתה, הנך גוי לכל דבר! אינני חפצה להיות אשתו של גוי! רצוני להתגרש ממך!".

בעלה בהה בה בעיניים נדהמות. "אבל..." גמגם, "זו הייתה רק מהתלה...".

"לא!" ספקה האישה את כפותיה, "מכירה עם שטר מכר וחתימת עדים איננה מהתלה, זוהי מכירה של ממש. ועתה, איבדת את חלקך לעולם הבא, ועל כן רצוני להתגרש ממך!".

אובד עצות ומיואש ניצב הסוחר על עמדו. אך לפתע עלה רעיון במוחו. הוא שלח את אחד ממשרתי הפונדק להביא לפניו את היהודי שקנה ממנו את חלקו בעולם הבא...

עוד רגע - והיהודי ניצב לפני הסוחר.

"ר´ יהודי", פנה אליו הסוחר בקול ידידותי, "בוודאי מבין אתה, כי כל אותה מכירה לא הייתה אלא מעשה לצון. הבה נחסל את העניין. הנה, אני נותן לך את הרובל שלך, ואתה השב לי את שטר המכירה".

"לא היה זה מעשה לצון", השיב היהודי. "אני התכוונתי לקניה במלוא הרצינות. לגבי - העסק שריר וקיים".

"אתה יודע מה?", אמר הסוחר בקול מתחנן, אתן לך כמה רובלים ובלבד שתשיב לי את השטר".

אך היהודי דחה זאת בפסקנות: "אשיב לך את שטר המכירה רק אם תעניק לי אלף רובלים!".

"אלף רובלים?!", הזדעזע הסוחר, "כלום נטרפה עליך דעתך?! אתה מעז לדרוש סכום אדיר שכזה תמורת גיליון נייר עלוב?!"

"הברירה בידך, או להשאיר את הנייר העלוב בידי או לתת לי את האלף רובלים", חתך קולו של היהודי.

"אתה יכול רק לחלום שאתן לך סכום שכזה!", זעק הסוחר. אך מיד שמע את קולה הצועק של אשתו: "אם כך, נלך לרב וייתן לי גט פיטורים ממך!".

חכך הסוחר בדעתו, גרד את פדחתו ולבסוף שלף את ארנקו והעניק ליהודי אלף רובלים. רק אז מסר לו היהודי את שטר המכירה, והסוחר קרעו לגזרים בחמת זעם.

תוך כדי דברים סח היהודי העני באזני אשת הסוחר על אודות הצדיק מאפטא שממנו הוא שב זה עתה, ועל כך שהבטיח כי העסק הראשון שיעשה - יצליח.

"רצוני לנסוע אל הצדיק מאפטא", הביעה אשת הסוחר את משאלתה, לאחר ששמעה את אשר סיפר היהודי. ואכן, בו ביום נסעה אל הצדיק.

כשנכנסה אשת הסוחר אל חדרו של הצדיק, אמרה לו: "שמחה אני מאד, שעל ידי נתגלגלה הזכות להושיע את היהודי הנצרך, אך רצוני לשאול את הרבי: האמנם חלקו של בעלי בעולם הבא שווה אלף רובלים?"

פרסומת

השיב הצדיק: "כאשר מכר בעלך את חלקו ברובל אחד - לא היה חלק זה שווה אפילו רובל אחד. אך אחר מכן, כשקנה את חלקו תמורת אלף רובל - וסייע בכך ליהודי להשיא את בתו - לא ניתן לאמוד בכל מחיר שבעולם את חלקו בעולם הבא!".