יש מצבים בחיים שאנו מבלי משים, עושים קידוש השם גדול, ברצוני לשתף אתכם בסיפור שקרה לי.

הכל התחיל ביום שישי, בעת שחזרתי מהישיבה לביתי (כן יש ביינישים שחוזרים הביתה רק ביום שישי) התיישבתי ברכבת באחד הקרונות הראשונים (כדי שיהיה לי קצת שקט), הוצאתי חומש מהתיק, הנחתי את התפידנית על שולחן ברכבת, ובקבוק מים לידה וכך התחלתי בנסיעה.

ציפיתי שיהיה לי שקט בנסיעה ושאוכל לנוח ולסיים שמו"ת של הפרשה..

כבר  בתחנת עכו התחילו לעלות אנשים בקרון שלי (ואני שאלתי את עצמי: למה דווקא בקרון הזה?!), ולאחר מספר רגעים, עצר לידי אחד האנשים שעלה בתחנה. (הבחור היה נראה מוזר מעט)

"אתה יואל? אתה משה?" הוא אמר. "לא, אתה מתבלבל אדוני עניתי.                                                      

הבחור המוזר בקש לשבת דווקא לידי ואמר: נעים מאוד קוראים לי____________", "זה בדיוק גם השם שלי", עניתי.

הבחור, שאינו דתי, התחיל לשאול שאלות על התנ"ך והראה בקיאות מדהימה:

על שלמה המלך נאמר החכם מכל אדם, וידוע  שהקב"ה שאל אותו מה הוא מבקש והוא ענה לו חכמה, וזה מצא חן בעיני הבורא שלא ביקש עושר וכבוד, לכן נתן לו חכמה, עושר וכבוד, וכל העמים התפעלו מחכמתו. הוא ידע את שפת החיות והצמחים ואפילו מלכת שבא באה לראות את חכמתו, ושנוכחה לדעת שאכן הוא החכם מכל אדם, נתנה לו מתנות רבות. א"כ יוצא ששלמה מלך על כל העולם?!

אני הקשבתי לו ושאלתי בלבי "מעניין מאיפה האיש הזה ומדוע הוא שואל אותי את השאלות הללו? האם הוא מסוכן? האם הוא 'אדם מיוחד' ובכלל: מה הקב"ה מזמן לי במפגש בלתי אמצעי זה?"

ואכן אותו אדם מוזר התחיל לשאול עוד ועוד שאלות: עלי, על משפחתי, מקום מגורי, שמות הורי ואחי והגילאים שלהם, שאל אותי אם אני דתי מלידה? ובאיזה תחנה אני יורד? וכו'- ואני עניתי, אך בשלב מסוים התחלתי לחשוד שאולי לא כדאי לספר לו את כל הפרטים, אולי זה מסוכן... שקלתי למסור לו שמות בדויים, אבל בסוף פשוט שאלתיו: "מדוע אתה צריך לדעת את כל זה?"

הבן- אדם הבין את התנגדותי למסור לו פרטים נוספים על משפחתי וחזר לשאול אותי שאלות על התנ"ך ואני עניתי לו תשובות מלומדות כפי שידי משגת ושהמח שלי זוכר (ולא איני תלמיד חכם גדול בישיבה).

לאחר כמה תחנות בהגיענו לתחנת בת-גלים בחיפה, עכב חיילים רבים שעלו לרכבת, אותו אדם התנצל ונעלם בטענה ש"הוא מעדיף לא לשבת עם החיילים בקרון" והוא פינה מקומו להם.

ברגע שהוא הלך שני אנשים, בעל ואשה, פנו אלי ואמרו לי:

"כל הכבוד לך על הסבלנות, מגיע לך ממש צל"ש על איך שדיברת עמו והתנהגת בצורה כזו,       (אני הייתי בטוח שהם מכירים אותו ושאולי הכל היה סוג של מתיחה או משהו) איננו מכירים אותו, אבל גם לנו הוא נראה אדם מיוחד, באמת כל הכבוד, ויפה שאפילו הסכמת לספר לו פרטים אישיים. מזל שלא בקש גם את מס' חשבון הבנק שלך" הם אמרו בהלצה.

באותו רגע מספר חיילים שבאו להתיישב שמעו את דבריהם, והתלהבו גם הם ממה שקרה.

אמנם בתחילה חשבתי שאותם בעל ואשה מתחו אותי, אך לאחר שהבנתי את התמונה -הרגשתי שהיה כאן ניסיון וכנגדו קידוש השם גדול- והרגשתי שעמדתי בו.

*אז תזכרו שכל שיחה, גם אם היא נראית מיותרת, גם אם האדם נראה לא הכי שפוי, יכולה להיות ניסיון. וכל הארת פנים סופה שתביא קידוש ד' גדול.

אז קחו כל מה שקורה עמכם כניסיון מאת הבורא, ותשתדלו לעמוד בו, קודם כל בשביל עצמכם!