מלבד דבר אחד, אותו עושה האדם שלוש פעמים ביום במרץ ובהתלהבות, והיא: אכילת ארוחה דשנה.

בכל פעם שמגיעה שעת האכילה, מקבל האדם התלהבות וחשק רב ואף משקיע בהכנת אוכל מסוגנן וטעים.

מה הסיבה לכך? מדוע יש באדם תאווה והתלהבות לאכילה למרות שרגיל הוא לאכול כבר שנים רבות?

את התשובה לכך חשף הבעל שם טוב הקדוש ואמר: "דוד המלך אומר בתהילים: 'רעבים גם צמאים

נפשם בהם תתעטף', ויש סוד גדול בדבר – טבע הקב"ה טבע באדם שמרגיש הוא תאווה לאכילתו

בכל פעם מחדש שמרגיש רעב, וזאת מפני שישנן נשמות קדושות המגולגלות במאכל ובמשקה השייכות 

וקשורות לשורש נשמתו של האדם, והן מתעטפות בתוך המאכל על מנת שיזכו לתיקונן והן אלו המושכות 

את נפשו של האדם וגורמות לו לתאווה, כל מנת שיבוא לאוכלם ולתקנם.

בני האדם "רעבים גם צמאים", אך הם אינם יודעים שזה מפני ש"נפשם בהם תתעטף" – במאכליהם קשורות 

נשמות המיוחסות לנשמתם המשוועות שיבוא האדם ויאכלם 

לאט ובלא תאווה ובליעה, ובפרט שיברך עליהם בכוונה רצויה 

ויכוון לאכול לשם עבודת הבורא, וכך יקבל שכר על האכילה.

מסופר על האדמו"ר מנדבורנא זצ"ל שנפטר למעלה משנה, 

שפעם אחת אמר לתלמידיו: "אינני מבין כיצד אפשר להרגיש 

הנאה גשמית בעת האוכל?", וכך היתה דרכו תמיד לומר 

לתלמידיו לברוח מתענוגות האכילה ולכוון בשעת האכילה 

לשם שמיים, שיהיה כח לעבוד את הבורא. 

אף באחת הפעמים אמר לבנו: "כואב לי לראות כיצד בחתונות 

מסתובב מלצר ושואל כל אחד איזה אוכל הוא אוהב ובוחר. 

מדוע עושים מכך עסק? הרי צריך לאכול לשם שמיים ולא לשם

הנאת הגוף, ומדוע מתלבט האדם כל כך מה לאכול בחתונה?".

אמו הצדקת היתה מספרת שכבר בילדותו היה מוריד את הממרח שהיתה מורחת לו על הלחם כדי לא להינות 

מהעולם הזה!. )מהעלון 'עקבתא דמשיחא'(

ומובא בספר חסידים )סי' מו(: "מעשה באדם אחד שמת לפני זמנו כמה שנים. לאחר שנים עשר חודש נתגלה 

בחלום לאחד מקרוביו. שאל אותו קרובו: "איך מתנהגים עמך בעולם שאתה שם?", והשיב לו הנפטר: "בכל יום

דנין אותי על שלא הייתי מדקדק לברך ברכת 'המוציא', ברכת הפירות וברכת המזון בכוונת הלב, ואומרים 

לי: 'להנאתך נתכוונת' ולא אכלת לשם שמיים".

הצדיק ר' אהרון ראטה זצ"ל חיבר תפילה מיוחדת טרם האכילה, אשר בחלקה הוא כותב: "והריני בא לברך על 

נטילת ידיים ולברך ברכות הנהנין לכבודך, וזכני שלא אתמשך אחר התאוות הבזויים והמאוסים, ואזכה לזבוח 

תאוותי ולקדש עצמי במותר לי שלא לאכול ולשתות דרך רעבתנות וגרגרנות. והריני אוכל לשם ה' להברות 

גופי שיהא בריא וחזק לעבודתך יתברך וימשך לנו כח ובריאות לאיברנו וגידנו, שיהיה בנו כח לעבוד אותך..".

וכך מספרים על צדיקים רבים, ביניהם ר' חיים פלאג'י זצ"ל שהיה יושב בסעודתו לעיתים במשך שעות, ואומר 

מזמורים רבים ומכוון רבות שבא לאכול לשם ה' ולתקן את הנשמות המגולגלות במאכל. )'קדושת ישראל', הרב לוגאסי(

וכתב בספר 'שולחן הטהור': "ועצה גדולה להתגבר על יצרו שלא להיות להוט אחר תאוות האכילה, והיא –

כשמביאים לפניו איזה מאכל או משקה, לא ימהר לחטוף ולברך ולאכול, כי אז נופל הוא ברשות היצר. 

אלא יחשוב מעט טרם האכילה: אולי יש איזו נשמה במאכל הממתינה כמה שנים, ואם לא אכוון ואתקן הנשמה, 

אז תידחה הנשמה בשמיים ותצטער נורא, לכן תברך בכוונה ועיקר גדול – שלא לחטוף תכף בפה, ובעוד בכפו 

יבלענו אלא תעיין באיזה ספר או תאמר כמה משניות, וכן תפסיק באמצע האכילה – ואז וודאי יהיה ה' בעזרך".

וכתב הראב"ד זצ"ל שהמפסיק אפילו לרגע קט בשעה שנהנה מאכילתו – נחשב לו הדבר בשמיים כאלף תעניות!