"ויאמר ה' אלי אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה" (ב,ט) 'א"ל "ויאמר ה' (אל משה) אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה" וכי מה עלה על דעתו של משה לעשות מלחמה שלא ברשות?- אלא נשא משה ק"ו בעצמו, אמר: ומה מדינים שלא באו אלא לעזור את מואב אמרה תורה "צרור את המדינים והכיתם אותם" מואבים עצמן לא כל שכן?אמר לו הקב"ה: לא כשעלתה על דעתך עלתה על דעתי, שתי פרידות טובות יש לי להוציא מהן רות המואביה ונעמה העמונית, והלא דברים ק"ו ומה בשביל שתי פרידות טובות חס הקב"ה על ב' אומות גדולות ולא החריבן, בתו של רבי אם כשרה היא וראויה היא לצאת ממנה דבר טוב על אחת כמה וכמה דהוה חיה. אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה אפילו שכר שיחה נאה, דאילו בכירה דקאמרה מואב, אמר לו הקב"ה למשה "אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה" מלחמה הוא דלא הא אנגריא עביד בהו. צעירה דקאמרה בן עמי א"ל הקב"ה למשה "וקרבת מול בני עמון אל תצורם ואל תתגר בם" כלל דאפילו אנגריא לא תעביד בהו' (ב"ק לח,ב). מצד אחד מובא כאן שה' אמר שלא לילחם בגלל שיצאו מהם 2 נשים. ומצד שני נאמר 'רבי זעירה בשם ר' חנינה: מה יעשו גדולי הדור ואין הציבור נידון אלא אחר רובו, שכן מצאנו שכל ל"ח שנים שהיו ישראל כמנודים לא היה מדבר עם משה, שנאמר "ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות מקרב המחנה" מה כתוב בתריה "וידבר ה' אלי לאמר" '(יר' תענית ג,ד) הרי שהציבור אחר רובו, אז איך ניצלו בגלל אחת בודדת בכל עם?- ובפשטות יש להבדיל, שמה שנאמר ביר' זה על שליחי ציבור שהם מקבלים את מעלתם מהציבור ולכן מושפעים ממנו. וכך משמע מרש"י "וידבר ה' אלי-.. ללמדך שאין השכינה שורה על הנביאים אלא בשביל ישראל' (רש"י ב, יז) אבל היחידים כן משפיעים על הציבור, כמו רות ונעמה. אולם אין זה מספיק כי הלשון 'אין הציבור נידון אלא אחר רובו' משמע כפשוטו. אלא שאפשר שגם כמו משה שה' דיבר איתו גם בזמן הנידוי רק לא באותה רמתחביבות (רש"י שם) כך גם יש להסביר שהציבור נידון אחר רובו, אולם אין זה אומר שלא מתחשבים בפרטים, ולכן לפעמים הבודדים משפיעים כ"ך עד שכל הציבור זוכה בגללם. עוד ניראה שבגמ' מובא זאת בהקשר לחיי ביתו של רב שמואל ב"י בהקשר לזרעה (שאם היה ראוי לצאת ממנה היתה חיה) וכן בהמשך מדובר על ההשפעה על העם מהאם בהבדל שבין מואב לעמון, שזה לא רק מה היה פעם אלא זה ממשיך בזרעם, שלכן ממשיכים לקרוא להם כך במשך הדורות. זהו כניראה רמז שרות ונעמה אמנם היו בודדות אולם מקור כוחם הוא מהאומה שלהם, ולכן חל גם בזה שהציבור נידון אחר רובו. אמנם לא רואים זאת חיצונית שהרי החטיאו, שלכן רצה משה לצאת נגדם למלחמה, אולם יש בהם צד חיובי שהוא יבוא בהמשך לידי ביטוי ברות ונעמה. ולכן זה לא רק שלא לילחם כדי שישרדו ויצא מהם שתי אלו, שאחרת היה נאמר שלא לילחם אלא בצורה מסויימת שלא יצא שיהרגו את אבותיהם של רות ונעמה, אלא זה עקרוני בכח האומה, ומהו אותו כח גנוז שבהם?-  נאמר בפס' "כי ירשה לעשו" (ב,ה) שהמשכו בפס' זה עמון ומואב, ופרש"י 'עשרה עממין נתתי לו.. והשנים לבני לוט בשכר שהלך אתו למצרים ושתק על מה שהיו אומרים על אשתו אחותי היא עשאו כבנו'. הרי שיש לוט חלק בנחלת אברהם בגלל מה שהיה עם אברהם ושרה במצרים. ציצלא מה שנאמר לא לילחם בהם ולכבשם זה בגלל זה, ומימלא הטעם שלא לילחם במואב ועמוןקשור גם לעניין מעשהו של לוט, שזהו החלק הטוב שהיה באומות אלו ובזכות זה יצאו מהם רות ונעמה, שהיו נשים רמז למה שלוט שתק בשרה. ניראה קצת רמז וקשר לט' באב (ושלשת השבועות) על חורבן הבית, שמהצד החיצוני בנ"י חטאו מאוד עד שהגיע לחורבן, אולם מהצד הפנימי היה צד זכות, שבלעדי זה היו בנ"י מושמדים ח"ו, ולכן מעלת בנ"י הפנימית גרמה לחורבן כדי שבנ"י ישרדו, שזהו לטובה.