אחת המצוות המרעננות ביותר היא המצווה להיות בשמחה. "עבדו את השם בשמחה", משמע שעבודת השם צריכה להיות בשמחה. ומאחר ואין רגע בחיינו שאינו עבודת השם בבחינה מסוימת, הרי שעלינו להיות תמיד בשמחה. מכאן למד רבי נחמן מברסלב את יסודו הידוע "מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד".

כיון שכך, קשה להבין הכיצד זה מצווים אותנו חז"ל להיות בעצב ולהצטער עד כדי דמעות בימי בין המצרים, בי"ז בתמוז ובתשעה באב. והלא ציווי זה סותר לכאורה את מצוות השמחה התמידית.

כדי להבין את הדברים נקדים ונבאר כי העולם כולו מורכב מתנועה תמידית. התנועה היא כוח החיות של הדומם ושל היקום כולו. כיוון התנועה הוא רצוא ושוב – ימינה ושמאלה. כשם שהעולם מורכב מתנועה בין אור וחושך, קור וחום, כך גוף האדם מתנועע. הלב פועם ופוסק, הריאות נושמות ונושפות. וכך גם הנפש, נעה היא במהירות בין מצבי רוח ימניים לשמאליים. עצב ושמחה, שנאה ואהבה, רוגע והתפרצות, סיפוק וריקנות ועוד. תנועות אלו משתלשלות ממקורן העליון, בתנועה שבין הספירות חסד (ימין) וגבורה (שמאל). 

אילו הייתה התנועה פוסקת, לא היה קיום ליקום. הניסיון לעצור את תנועת האלקטרון והניוטון סביב הגרעין, מולידה פצצת אטום – סמל המוות. כך גם בנפש האדם, אילו הייתה ההנהגה תקועה תדיר בכיוון אחד, לא הייתה הנפש שורדת.

נפש שמצויה תדיר בהתכווצות פנימית, בדיכאון ופחדים, ללא תקווה להתנועע אל הצד הימני – אל השמחה וההתרחבות, אינה יכולה להתקיים. כמו כן נפש שמצויה באופן תמידי בהתרחבות והנאה, אינה נהנית מרכושה ותענוגיה, משום שבעיניה הכל מתקבל כמובן מאליו.

האיזון בין הימין והשמאל, בין השמחה והעצב, בין האהבה והאכזבה, בין הפחד לדחף ובין הנגע לעונג, הוא המצב האולטימטיבי. משום שרק הנגע והשמאל מאפשרים לנפש להתענג מן החידוש שבימין המואר.

משום כך מחריב הבורא את ביתו ומצווה עלינו להתאבל זמן מה מחיינו על הנגע וההעדר, על הבדידות שבלב ועל החושך ששורר. כדי שנדע להעריך את העונג והשמחה, את הקרבה והאהבה, שבחיינו היומיומיים ושבחיי הנצח העתידיים.

כי כל ילד הוא עולם והעולם הוא כמו ילד. וכשם שהנאתו האמתית של הילד איננה מן הנתינה ומהרעפת השפע המוגזם, אלא מהצבת גבולות המלמדים אותו שהנתינה אינה מובנת מאליה ויש להוקיר ולייקר אותה. כך הילד הקטן שבנפשנו זקוק לאיזון התנועה על ידי הצבת גבול לעונג וסייג לאור, בכדי שיוכל להתענג לנצח.

פרסומת

כשכך נביט על כל הרע שבחיינו, ונזכור כי הוא רעוע ובר חלוף, וכל מטרתו לאזן את נפשנו. נוכל לחייך גם בשעת עצב ולשמוח גם ברע – כי הכל לטובה.     

הידברות