לאלו החושבים כי בירור קפדני טרם השידוך אינו הכרחי, ושאפשר פשוט להתחיל להיפגש ולברר יותר בהמשך, אקדים הקדמה חשובה: אחת מהשפעותיה של התרבות המערבית האופפת אותנו היא הגישה הלא ריאלית לזוגיות ולנישואים. אמנם המערב המיט אסון על מוסד הנישואין, וכל עין רואה זאת, אך עדיין השקפתה הדמיונית בענייני זוגיות הייתה לנחלת רבים מאתנו. כל אדם רציונלי יערוך בירור מקיף בטרם יבחר במקצוע, יקנה מניות או ייכנס לשותפות עסקית, ולעולם לא יאמר "נתחיל ונראה". אף כדי להתקבל לעבודה פשוטה נדרש העובד לשלוח קורות חיים. אז למה כשזה מגיע להחלטה החשובה בחיי האדם, החלטה שאמורה להשפיע על כל רגע ורגע מחייו ומחיי ילדיו, הוא מוכן להמר על כל הקופה מבלי לבדוק זאת לעומק?

שתי תשובות בעניין: האחת, כאמור אנו מושפעים מתרבות המערב ומחפשים את התהליך הספונטני והדומה לזה שראינו בסרטים; אין אנו חפצים להרוס את אותה ספונטניות בתכנון שכלתני ובררני. השנייה, הבירור המקדים עלול להיות קצת מתיש, היות שמדובר בשלב מקדים עוד לפני שאפילו ראו המשודכים זה את זה, ואם כן נמצא כי לפעמים מושקע זמן רב בתהליכי בירורים מאשר בפגישות עצמן, דבר שבהחלט עלול להיות מתסכל. ועל אף כל זאת, מומלץ שלא לוותר על שום שלב בַבירור שלפני השידוך, כפי שיוסבר להלן.

יש פתגם שאומר ש"אהבה ממבט ראשון" נגמרת במבט השני. גם בעלי אינטואיציה חדה ביותר יודו שכל אחד יכול לקבל רושם מוטעה לגבי אדם זה או אחר. כך בחיי היום-יום, על אחת כמה וכמה בפגישות שבהן כל אחד בשיא הופעתו, ורב המאמץ להרשים זה את זה. נוסיף לכך את העוצמה הרגשית המתלווה לקסם, למציאת החן ולציפיות הגדולות שבלב המשודכים. אי אפשר לתאר עד כמה בקלות עלולים הנפגשים להוביל את עצמם למקום שאם רק היו להם את כל הנתונים - ייתכן שהיו בוחרים אחרת. אם רק היו נותנים למישהו "להרוס את הפנטזיה" ולעשות בירור אחד נוסף.

מעלות השיטה התורנית

ומהו מקומה של האינטואיציה? אחרי שעשינו השתדלות וביררנו עד כמה שידינו מגעת, אז בא מקומה של האינטואיציה הבוחנת את ההתאמה בין בני הזוג בכלים רגשיים. אך גם כאן, חשוב לזכור שהרגש עדיין מטעה, ואם נניח לרגע את השכל הקר בצד, שוב נמצא את עצמנו זורמים ללא בקרה ומפקירים את גורלנו ביד הרגש הדומה למשאית סמי-טריילר שנוסע בכביש מהיר ללא נהג. גם אם החלטתם לצאת, חשוב לזכור שאתם עדיין בשלב הבירור, ולא בשלב של בניית קשר. פנייה חדה מדי ומוקדמת מדי לכיוון הרגשות תנטרל את יכולת הבקרה השכלית ומכאן והלאה אפשר כבר לומר "והם חיו באושר ועושר", ורק לקוות שבאמת כך יהיה.

נמצא כי הרגש הלא מבוקר עלול להכשיל את הבירור שהמשודך או המשודכת מבקשים. כיצד אפשר להתגבר על מכשול זה? כאן באה השיטה התורנית, מגביהה את השכל מעל הרגש ומלווה את כל התהליך במבט רציונלי, החל בבירור קפדני לפני השידוך וכלה בפגישות רגועות וענייניות שיובילו בעז"ה לאהבה גדולה. נתחיל בבירורים שלפני הפגישה: עד כמה צריך לברר? קודם כל צריך לשאול את השאלה: באיזה צד עומד השדכן. אם הוא לא בצד שלך, עליך למצוא גורם שמכיר אותך ואת המשודכת , ורוצה רק בטובתך. זאת בהתחשב בעובדה שחבר תמיד יחמיא לחבר, ורק מי שבצד שלך ובאמת רוצה בטובתך יביא לידיעתך דבר שלילי על הצד השני.

בכל אופן אין לסמוך על השדכן, שהרי הוא נוגע בדבר. בעולם התורה מקובל שהמשודך והמשודכת נותנים מספרי טלפון של שני אנשים שאצלם יוכל כל צד לברר על הצד השני. כמובן, כל צד ייתן את המספר של "הדובר הטוב ביותר", כך שיכול להיות שהבחור קם להתפלל שחרית בצהריים, בזמן שחברו מגדיר אותו "העילוי של הישיבה", והיו דברים מעולם. איך מתגברים על הבעיה הזאת? קודם כל צריך לשאול לפחות שני אנשים כמה שיותר שאלות, לא להתבייש, להצליב את התשובות ולראות שהן תואמות. חשוב מאוד לדעת מה לשאול ואיך לשאול. כדאי לשאול דברים שאפשר אחר כך לבדוק, ואם אפשר אז באמת לבדוק אם הדברים נכונים.

ספונטני פחות, בטוח יותר

חשוב שלא לתת לחברו של המיועד לנהל את השיחה, אלא להפתיע אותו בשאלות ולחזור לפעמים לאותם נושאים כדי לראות שדבריו עקביים. והכי חשוב, צריך לנסות להבחין בדברים שהחבר לא אומר, ובאילו נושאים קיימת מעין "שתיקה כהודאה". הנשאל מתקשה לומר דבר שלילי על חברו, אך יחד עם זאת, ייתכן שגם לא ירצה לשקר בפה מלא. לכן כדאי לנסות לשים לב למה שהוא לא אומר. למשל, אם אין לבחור מידות טובות, ייתכן שחבריו ירבו לשבח אותו על רמת הלימוד ועל חכמתו המרובה, אך לא יאמרו מילה אחת טובה על יחסו לחבריו ולבני משפחתו, וגם אם יתבקשו יאמרו דברים באיפוק ומתוך אילוץ. חשוב לחפש את אותן "נורות האדומות". אם אינך סומך על חוש הביקורת שלך, תמיד אפשר וכדאי להיוועץ באנשים בעלי ניסיון. הכרתי לא מעט אנשים שלא הסכימו לצאת להיפגש לפני שרב, הורה, או גורם אחר שעליו סמכו יבדוק ויאשר את העניין.

כמו כן, בשיטה התורנית נהוג לשמור על אווירה עניינית במהלך הפגישות. אווירה נעימה הנושאת אופי רשמי, עוזרת למשודכים לשמור על אובייקטיביות מרבית כך שיהיה אפשר לחשוב על הדברים במתינות בטרם יתפרצו גלי הרגש. לכן הפגישות נעשות בדרך כלל במקומות ציבוריים שאינם מקומות בילוי. ככל שהשלב מוקדם יותר, כך גם הפגישה רשמית יותר. נהוג שלא להחליף מספרי טלפון בפגישות הראשונות כדי לשמור על אותה אווירה רשמית ולתת לכל צד את הזמן לחשוב על השיחות בין פגישה לפגישה. שיטה

זו מונעת את הפגיעה והשחיקה של אנשים שנופלים שוב ושוב ליצירת קשרים שאינם מובילים לשום מקום. כך גם נחסכת השיחה המביכה בסגנון "זה לא אתה, זה אני", כאשר אחד הצדדים רוצה לבטל ניגשים לשדכנית ועוברים הלאה. אמנם השיטה לא מזכירה את הסצנות החלומיות בסרטים, והיא לכאורה הורסת את הפנטזיה, אבל מי לא יסכים: עדיף ספונטני פחות אבל בטוח יותר.

מה מבררים? איך מבררים? אחת הבעיות הרווחות אצל אנשים ששואלים את השאלה הזאת, היא שהם עוד לא הצליחו להגדיר את עצמם. חשוב לזכור, ככל שאדם מכיר את עצמו יותר כך הוא יכול להגדיר לעצמו את הדברים שחשובים לו, ולדעת לזהות את אותם דברים במהלך הפגישות.

השידוך הוא לא סמינר

פרסומת

לכן על כל אחד לברר לעצמו היטב מהם הדברים שמאפיינים אותו, ובהתאם, מהם הדברים שחשובים לו אצל בת הזוג. לא בושה להתייעץ עם חברים, בני משפחה, רבנים ואנשי מקצוע. אחרי שברור לך מי אתה ומה חשוב לך, כדאי לך לשאול את עצמך שאלה נוספת: מה באמת חשוב לך. מי שיבוא עם גיליונות של דרישות לפגישות, סביר להניח שיעלה חרס בידו, או שבסופו של דבר יפספס את הדברים שבאמת חשובים לו, בניסיון לענות על כל רשימת הציפיות. כדי לפתור את הספקות הרבים העולים בעניין זה, מומלץ לכל אחד לקבוע לעצמו שלושה עקרונות שעליהם בשום אופן לא יוותר, ולהתגמש בדברים שחשובים פחות. כמובן העקרונות הם אינדיווידואליים, אך יש כמה דברים כלליים שכדאי לדעת בעניין ההתאמה של בני הזוג מבחינת המראה, האישיות והכיוון הרוחני.

הפתגם האמריקאי אומר: "מה שאתה רואה - זה מה שאתה מקבל". המשפט הזה לא תמיד נכון בהקשר שלנו, ובוודאי יכול כל צד להציג את עצמו בצורה אחרת מביום-יום, אך חשוב לזכור שהדברים שמפריעים לנו בשידוכים כנראה ימשיכו להפריע לנו גם אחר כך. יש אומרים הרבה יותר. המחשבה שאנחנו נשנה את האדם שעומד לפנינו - אין לה מקום בפגישות. זאת משום שגם אם הכל יתאים כמו כפפה ליד, עוד יהיו קשיים ויהיו פערים שעליהם צריך לגשר, ואין שום היגיון בלהוסיף קשיים בשלב הראשון. אם אתם מלאים בספקות, כדאי מאוד להתייעץ עם גורמים אובייקטיביים ולוודא שאתם לא "מעגלים פינות" ומשכנעים את עצמכם שהדברים שמפריעים לכם עכשיו עתידים להשתנות בהמשך.

כשאתם מחליטים על כיוון רוחני מסוים, תוודאו שזה הכיוון של מי שנפגש אתכם, ותוודאו שזה ברור. לפני השידוך תבררו כיצד הוא מגדיר את עצמו, באילו מוסדות הוא למד, מתיי הוא לומד ביום-יום והכי חשוב - מי הרב שלו. הרב הוא המצפן הרוחני של האדם. במהלך הפגישות תשאלו היכן ירצה לחנך את ילדיו, תשאלו אותו בנושאים שונים שחשוב לכם לשמוע את דעתו. זכרו, אין טעם להתווכח או לשכנע בפגישות, ועדיף שלא תשכנעו את עצמכם שאתם תחזירו את בן הזוג בתשובה. השידוך הוא לא סמינר, והחתונה היא לכתחילה, לא בדיעבד.

מקובלים? ראו הוזהרתם

כך גם בשאר דברים, צריך להסתכל בצורה ריאלית על הפערים השונים. ניגודים משלימים? לא בהכרח. אמנם יש את הניגודים האישיותיים הקלאסיים שבין גברים לנשים, אך כדאי להיזהר מפערים קיצוניים שיקשו על ההבנה ההדדית. כך גם למשל במנטליות כדאי לחפש מכנה משותף, שהרי המנטליות היא מעין שפה משותפת והיא בדרך כלל לא משתנה לאורך החיים. בעניין האישיות חשוב לבחון את מידת הענווה, את מידת החסד, את הסבלנות והיכולת לוותר ולסלוח, אלו המידות החשובות בבניית הזוגיות.

בעניין המראה החיצוני חשוב שתהיה מציאת חן, אך גם בזה הושפענו רבות מהאלילות המערבית. החן של האדם הוא לא רק חיצוני אלא גם, ואולי בעיקר - פנימי. למראה החיצוני מתרגלים די מהר, ואילו החן הפנימי הוא שמחייה את הקשר. כללו של דבר, יש להקדים את השכל לרגש ולהתרומם מעל הקלישאות והפנטזיות. להתנתק מהתרבות המערבית שנותנת את הסצנה הספונטנית והמרגשת, אך כושלת ביצירת מתווה לטווח ארוך. הנישואים הם לא הימור, וכדי לבחור נכון צריך לעשות מאמצים ולא לסמוך על הדמיון.

ועוד דבר חשוב, אמנם מה אישה לאיש, אך ההשתדלות מוטלת על כתפיו של כל אחד ואחד. בריחה לסגולות היא בדרך כלל סימן שהרוחניות טרם קיבלה את צורתה והדעת אינה מיושבת, ובאמת כדאי לחכות מעט, להתייעץ עם רבנים ולהימנע מטלטלות רוחניות שאינן בריאות לנישואים. לפעמים כדי להקל על עצמנו אנחנו מחפשים סימנים וסגולות. יש אנשים במקום לאמץ את השכל פונים לדמיון העוטה צורה של רוחניות, ותולים את החלטתם בצירופי אותיות כדרך שממלאים כרטיסי לוטו. גדולי ישראל יצאו נגד אותם "מקובלים" פעם אחר פעם, אך עדיין רבים נכשלים בזה. ראו הוזהרתם. היוועצו בגדולי תורה ידועים והתרחקו מכל מיני צדיקים נסתרים. אל תוותרו על הכוונה אמתית. התייעצו עם כל מי שרק יכול לעזור. מרבה עצה מרבה תבונה. וכמובן, קחו את הדברים שכתבתי בעירבון מוגבל. חומר למחשבה בלבד. בהצלחה.