בס"ד כד' סיון

אורו של אהרון

על פי הפשט נבעה מחלוקת קרח המסופרת בפרשה משאיפת גדלות, אך בפנימיותה מסתתרת מחלוקת רעיונית עמוקה:

במעמד הר סיני נתן הקב"ה לעם ישראל את הכוח לחבר רוחניות וגשמיות, קדושה אין סופית עם המציאות הגשמית. רוב היהודים הם אנשי מעשה ובעלי עסק, השרויים רוב זמנם בתוך עולם החולין הגשמי. ביהודים אלו קיימת קדושה ועיסוקם בענייני העולם הינו לשם שמיים, אך קדושה זו אינה מגיעה לקדושת הכוהנים ובפרט לקדושת הכהן הגדול עליו נאמר "ומן המקדש לא יצא".

טענתו של קרח הייתה: "כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה', ומדוע תתנשאו על קהל ה'". הואיל ומטרת הבריאה היא "לעשות לו יתברך דירה בתחתונים", הרי דווקא היהודי המתעסק בענייני העולם ממלא תכלית זו יותר מהכוהן הגדול, השרוי בעולם רוחני נאצל. ואם כן "מדוע תתנשאו?"

על כך ענה לו משה "בוקר ויודע ה'". ורמז כי ישנה מעלה מיוחדת 'בבוקר', באור הרוחני שקיים אצל הכהן הגדול. כאשר האדם מעמיד לנגד עיניו את הכוהן הגדול, המייצג את הקדושה העליונה, נותן הדבר כוח להתעלות ולהתרומם. הוא אמנם נשאר יהודי העוסק בענייני העולם ושקוע רוב זמנו בחיי המעשה, אך דמותו של הכהן הגדול משמשת לו יעד לשאיפות של התעלות והתקדמות בעבודת ה', בלעדיה הוא עלול לחוש שביעות רצון ממצבו, מתוך הנחה שהעיקר הוא ההתעסקות עם הגשמיות.

אכן, רצון ה' הוא שיהודי יימצא בתוך חושך העולם בכדי להפכו לאור, אך עליו לזכור ללא הרף שחושך העולם הוא חושך ולא אור. עליו להעמיד לנגד עיניו את הכוהן הגדול, המייצג את האור, ועם כל מעלתה של עבודת בעל העסק, השאיפה היא כפי שאמרו חז"ל: "הווי ממעט בעסק ועסוק בתורה".

שבוע טוב!

מעובד מתוך "שולחן שבת", שיחות הרבי מליובאוויטש.