פרשת במדבר- מה הקשר לדיבור?

/מאמר מאת: אהובה קליין.

פרשת במדבר היא הראשונה  הפותחת את חומש במדבר.

רק כאשר בני ישראל מגיעים למדבר-זוכים לקבל את התורה במעמד נשגב  בשלב בו הם- מתאחדים כאיש אחד בלב אחד באומרם:"נעשה ונשמע".

הפרשה פותחת במילים:
"וידבר ה' אל- משה במדבר סיני באוהל מועד באחד לחודש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים"[במדבר א,א]

השאלות הן?

א] מה מאפיין את המדבר?

ב]  מדוע המדבר- נקרא בשם זה וכיצד  השפיע על בני ישראל ?

ג] כיצד ינהל אדם את  חייו באופן התואם את התורה?

התשובה לשאלה א]

המדבר הוא ידוע כאזור ישימון,ארץ לא זרועה,מקום  נרחב מאד,בדרך כלל שומם,כמעט ואין בו מקום מיושב.

הוא טומן גם בסביבתו סכנות שונות,כגון: חיות המסתתרות במערות, ,או מאחורי סלעים.

כפי שנאמר:"הרים הגבוהים ליעלים,סלעים מחסה לשפנים"[תהלים ק"ד,י"ח]

החיות מגיחות לשטח בדרך כלל בשעות הלילה:"הכפירים שואגים לטרף,ולבקש מאל אוכלם:תזרח השמש יאספון,ואל  מעונותם ירבצון"[שם  ק"ד,כ"ב]

מזג אוויר חם ויבש במשך היום ואילו בלילות הטמפרטורה יורדת,עד כדי הפרש משמעותי לעומת חום היום.

סיבת היובש:קיימת התאיידות גבוהה מאד בהשוואה לכמות המשקעים.

כאשר האדם נודד במדבר,בדרך כלל, יחוש צימאון למים כבר בשעות המוקדמות של היום ויזדקק לכמות  מרובה של שתייה,כפי  שאירע להגר במדבר:"וישכם אברהם בבוקר וייקח- לחם וחמת מים וייתן אל הגר...ותלך ותתע במדבר באר שבע:ויכלו המים מן החמת ותשלך  את הילד תחת אחד השיחים:ותלך ותשב לה מנגד הרחק כמטווחי קשת כי אמרה אל-אראה  במות הילד ותשב מנגד ותישא את- קולה ותבך"[בראשית כ"א,י"ד-ט"ו]

ודוגמא נוספת:"ויסעו כל- עדת בני- ישראל ממדבר-סין למסעיהם על-פי ה' ויחנו ברפידים ואין מים לשתות העם:וירב העם עם- משה ויאמרו תנו לנו מים ונשתה...ויצמא שם העם למים וילן העם על משה ויאמר למה זה העליתנו ממצרים להמית אותי ואת בניי ואת-מקנאי בצמא?"[שמות י"ז,א-ד]

גם דוד המלך מזכיר את  נושא המצוקה במדבר:"תעו במדבר בישימון דרך,עיר מושב לא מצאו: רעבים גם-צמאים,נפשם בהם תתעטף"[תהלים ק"ז,ד-ה]

התשובה לשאלה ב]

בזמן שבני ישראל היו במצרים עבדים לפרעה,עדיין לא ניתנה  להם התורה

וזאת מהטעמים הבאים:

א] עבדים פטורים ממצוות.

ב] בני ישראל אינם שומעים למשה-בשל חוסר סבלנות-בעודם שרויים בחשכת העבדות.

כפי שנאמר:"ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה"

רש"י אומר על כך:העבודה הקשה של בני ישראל השפיעה על הגוף והייתה משברת אותו ואז גם הנפש  הייתה חסרת כוח להיאחז בגוף שבור וחלש-בדומה למים חיים שאינם מסוגלים להישמר בכלי שבור.

ג] בני ישראל עדיין לא היו בשלים לקבל את התורה-בעודם נמצאים בכור הברזל-

שתפקידו היה לחשל אותם ולהיות ראויים לכך.

המדבר  נקרא בשם זה:כי הוא מלשון דיבור,כפי שנאמר:"....לרגליך יישא מדברותך,תורה ציווה לנו משה מורשה"[דברים ל"ג,ג-ד] לפי ששם בני ישראל התחילו לדבר,הם היו כבר במרחב פתוח ולא עוד במיצר-במקום חשוך ומדכא אשר שם לא היו מסוגלים להקשיב לדברי אדם אחר.

במדבר ישנו גם צימאון רוחני-והוא הצימאון לתורה,המים מסמלים את התורה.

מצרים= אותיות צר- מים פירושו: מן הצר –הייתה התוצאה- מים.

כמו שנאמר:"הוי כל-צמא לכו למים"[ישעיהו נ"ה,א]

זוהי  הרוח הנותנת  חיים לנשמת האדם.

מכאן ניתן ללמוד:כי בכל פעם שאדם נתון במצוקה והצר מלחיץ אותו,אל ייטוש את האמונה ,אלא יישא תפילה לה' כפי שנאמר:"מן ה-מיצר קראתי יה,ענני במרחב יה"[תהלים קי"ח,ה]

התשובה לשאלה ג]

רבינו בחיי אומר:

כי האדם מסוגל לרכוש את התורה בתנאי שיעשה עצמו –הפקר כמדבר.

כלומר,על האדם להיות צנוע ומסתפק במועט.

ובמסכת אבות  נאמר:"כך היא דרכה של תורה:פת במלח תאכל,ומים במשורה תשתה,ועל הארץ  תישן וחיי צער תחיה,ובתורה אתה עמל. ואם אתה עושה כן,אשריך וטוב לך:אשריך בעולם הזה,וטוב לך לעולם הבא."[מסכת אבות,ו,ד]

לסיכום,לאור האמור לעיל: ניתן להסיק כי: בני ישראל בעודם במצרים-מקום שהיווה עבורם מיצר,לא היו מסוגלים להקשיב לדיבור.

אך כאשר הגיעו למדבר-למרות התנאים הפיזיים הקשים,הם הרגישו חופשיים לדבר ולהקשיב לדיבור של משה וכאן נסללה להם הבשלות והמעמד להיות ראויים לקבל את התורה,והקב"ה אינו שוכח את הליכתם במדבר בתנאים כה קשים:"כה אמר ה' זכרתי לך חסד  נעורייך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה"[ירמיהו ב,א]

מי ייתן ועם ישראל-בפרט ובכלל  ילך בדרך התורה ובכך יהיה מוגן מכל צרה ובע"ה יזכה במהרה לגאולה שלמה,אמן ואמן