בס"ד                                                                                                        א'     בסיוון     התשע"ג

            תודה לבוראי וחי וגואלי, יחזק את ידי לומר את חלקי על ספר רביעי.                                                                                               

                אור - לי - בפרשה - במדבר

"וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים לאמר"(א, א)

ספר זה מדבר במסעותיהם של עם ישראל במדבר לאחר מתן תורה כי המדבר מסמל את ההסתפקות

במועט וע"י כך יוכלו להשיג את קניין התורה לפני כניסתם לארץ הקודש כמו שדרשו רז"ל כל מי שאינו

עושה עצמו כמדבר הפקר אינו יכול לקנות את החכמה והתורה לכך נאמר במדבר סיני (במ"ר פר"א, ז:).

וכדברי הפתיחה של הרמב"ן ז"ל: הספר הזה כולו במצוות שעה שנצטוו בהם בעמדם במדבר, ובניסים

הנעשים להם, לספר כל מעשה ה' אשר עשה עמהם להפליא. ועל תקופה זאת שהייתה כארבעים שנה

במדבר נאמר: "זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר" וגו'(ירמיהו, ב).

ולמרות שהמשכן הוקם בא' בניסן ובו בעת שרתה השכינה באוהל מועד, צווה הקב"ה את משה למנות

את עם ישראל רק בא' באייר היינו לאחר חודש. המפקד היה מבן עשרים שנה ומעלה עד גיל שישים

כמניין שבט ושבט, מלבד שבט לוי שהוא לגיונו של מלך על שלא חטא במעשה העגל. על כן, זכו והיו

קרובים לקודש בעבודת המשכן וכליו כפי שנבאר אי"ה בעתו ובזמנו בפרשה הבאה. ומובא במדרש

בזמן שנגלה הקב"ה בהר סיני באו עמו 22 אלף מרכבות מלאכים והיו עשויין דגלים, כיון שראו אותן

ישראל, התחילו מתאווים לדגלים וכו'(תנחומא יד:). וזה שנאמר 'איש על דגלו באותות' היינו טעם וסוד

הדגלים לעשות התחתונים כעליונים. לכן היה לכל שבט דגל המסמן והמייחד את זהותו לעבודת ה'.

ועוד מובא במדרש שמתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה(במ"ר ב, יט. רש"י שם). והקשו המפרשים, אם

כן, היה צריך למנותם מיד בא' בניסן שהוקם המשכן. ועוד צריך להבין את מהות הצורך למנות את עדת

בני ישראל מכיוון שהתאוו לדגלים ורצו להדמות לצבאות העליונים, שעל פניו לא נראה צורך משמעותי

בשונה משני המניינים הקודמים האחד בראשית דרכם שיצאו ממצרים והשני כשנפלו בעגל לדעת מניין

הנותרים.

ובשביל להסביר את העניין אקדים את המובא בטור בית יוסף הלכות מזוזה(יו"ד רפ"ו, כ"ב): "השוכר בית

בחוצה לארץ, פטור ממזוזה שלושים יום" וכו'. ופירשו שם רז"ל פחות משלושים יום הווי דירת ארעי.

וזה שנאמר 'במדבר סיני באהל מועד' רמז לבית הבחירה היינו המשכן שנמצא בחוצה לארץ כלומר

במדבר סיני והוא בחינת בית בחו"ל שפטור ממזוזה שלושים יום. אך בחלוף שלושים יום צריך לקבוע

מזוזה בפתחו של הבית כי במזוזה כתוב שם שד"י כלפי חוץ כי זה השם דווקא מסוגל לשמירה כנגד

המזיקים והקב"ה שומר אותנו מבחוץ(שם רפ"ח, ט"ו. זוה"ק פרש' ואתחנן רס"ו), כפי שמסופר בגמרא(ע"ז, יא):

ששליחי הקיסר שאלו את אונקלוס הגר: מה היא מזוזה? השיב להם: "מנהגו של עולם  מלך בשר ודם

יושב מבפנים ועבדיו משמרים אותו מבחוץ, ואילו הקדוש ברוך הוא עבדיו יושבים בפנים והוא משמרם

מבחוץ".   

וזה שנאמר 'באחד לחדש השני' סופי תיבות שד"י בחינת ורמז לשם שד"י שנמצא במזוזה כנ"ל כי

בחלוף חודש ימים היינו בא' באייר היה צריך להשרות את שם שד"י בתחתונים בעבור לשומרם

במדבר, שהוא מקום סכנה, מכל פגע רע ומפני אויבים ולסטים המתרגשים לבוא בדרך. ושם זה הוא

בחינת צמצום כמו שכתוב(חגיגה יב(: שד"י - על שם שאמר לעולמו די. ואולי אפשר שצמצם הקב"ה

שמירתו על ישראל ע"י שבעה ענני כבוד שהגנו על עמו וצאן מרעיתו במדבר כמו שדרשו רז"ל: ד'

לד' רוחות השמים וא' מלמעלה וא' מלמטה וא' שהיה מהלך לפניהם רחוק ג' ימים והיה מכה לפניהם

את הנחשים ואת העקרבים ואת השרפים ואת הסלעים ואם היה מקום נמוך היה מגביהו, ואם היה

מקום גבוה היה משפילו ועושה אותם מישור וכו'(במ"ר פ"א, ב).

וזה השם שד"י דווקא רומז על צבאות ה' כמובא בכתבי האר"י ז"ל: שצבאות הוא הנעלם של שד"י

כי הנעלם של ש- ין ד-לת י- וד הוא בגימטרייה 'צבאות' עם הכולל. ודרשו חז"ל(שמו"ר טו,ו): שהמלאכים

נקראים צבאות שנאמר: "ה' צבאות אלוקי ישראל יושב הכרובים"(ישעיהו לז). וגם ישראל נקראו צבאות

שנאמר: "יצאו כל צבאות ה'"(שמות יב). ומכאן נבין בסייעתא דשמיא את מהות הצורך למנותם באחד

לחודש השני דייקא כי הקב"ה בוחן עיתים וזמנים ויודע תעלומות אין מספר. שכן זמן זה היינו לאחר

שלושים יום יש צורך להשרות את השכינה בדרך קבע בחינת: שם שד"י כי השם הזה מסוגל לשמירה

כנ"ל והוא בחינת: 'צבאות' היינו המלאכים שהם צבא עליון שיסייעו לשמור ולהגן בארץ לא זרועה

מהמזיקים מבחוץ על צבא ה' במדבר היינו עם ישראל, ובפרט על לגיונו של מלך שנושא את כליו כנ"ל,

בצאתם למלחמה על אויביהם  

רצ"ב תפילה נפלאה מבעל השל"ה הקדוש זי"ע(רבי ישעיהו הלוי הורביץ, נקרא כך על שם ר"ת של

שם ספרו. שני לוחות הברית) עבור הורים. תפילה לזכות לילדים, ושיהיו הילדים יראים ושלמים, בתורה,

יראה ומידות טובות וכו'. תפילת חובה לכל הורה! שעת רצון מיוחדת לומר את התפילה הזו, היא בערב

ראש חודש סיוון(השנה יוצא יום חמישי הקרוב), אז נוהגים שיתפלל כל אחד על עצמו ועל זרעו שיהיו

לומדי תורה ולילך בדרכי ישרים ולהצלחה בכל צרכיהם וזיווגיהם ואומרים תפילה זו:

             פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

ע"י כיבוד שלוש רגלים כראוי במאכל ומשתה ובגדים נאים לפי יכולתו, ובקדושת וטהרת המחשבה, ובשמחה

ובטוב לב, וכיוצא בזה שאר עניני קדושת ושמחת יום טוב - ע"י זה זוכין לדעת את השם, ולהמשיך הדעת אל

הלב, וע"י זה מתקנין שלוש מידות רעות שהם עיקר הכל, והם: תאוות ממון, תאוות משגל ותאוות אכילה; כי

בכל רגל נתתקן מידה אחת משלוש מידות הנ"ל, היינו בפסח - נתתקן תאוות ממון, בשבועות - נתתקן תאוות

משגל, בסוכות ננתקן תאוות אכילה. על כן צריך לזהר מאוד לכבד מאוד את השלוש רגלים, כדי לזכות לצאת

משלוש תאוות רעות הנ"ל, שכל עיקר היהדות תלוי בתיקון שלוש תאוות אלו. וע"י זה זוכין להשפעת הנבואה,

ולתפילה בשלמות, ולרפואה, והתנוצצות משיח וכו', עד שזוכה שתתקיים ממשלתו על המלאכים אשר בשביל

זה נברא האיש הישראלי, וזה עיקר התכלית וסוף של ישראל(סימן שלש רגלים, אות ז).

                                                            "נר ה' נשמת אדם"

 מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

           ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                      ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה