במרחק כמה שעות מהעיירה טשרנוביל התגורר באחוזה נאה חסיד עשיר וחכם בשם שמעון. הוא נהג לבוא לחצר טשרנוביל בימי חג ומועד ובהזדמנויות חשובות נוספות. כמעט לא אירע שלא הגיע בימים טובים, וכאשר נעדר התגעגעו אליו מאוד.

כאדם יודע ספר התפתה שמעון והחל לעיין בספרים חיצוניים. הוא החל להעמיק בספרי הכפירה ומיעט בנסיעותיו לרבי מוטל'ה, עד שחדל לפקוד את החצר לגמרי. כולם הרגישו בתחילה בחסרונו והצטערו על כך, ובמשך הזמן נשכח מליבם. אבל הרבי לא שכחו, ולמרות המרחק הגשמי ביניהם כל מעשיו של שמעון היו ידועים לו.

שמעון הלך מדחי אל דחי. הוא הפסיק להתפלל, לא הקפיד על שמירת שבת והחל לזלזל בכשרות. הרבי עדיין קיווה ששמעון ישוב מדרכו הרעה וחשב בליבו: "הנה מתקרבים ימי הסליחות ובהם בוודאי יתעורר שמעון לתשובה", אבל היצר הרע עמד בדרכו ולא הניח לו לחזור.

המתין הרבי ליום הדין. ביום האחרון שלפני ראש השנה עברו עשרות חסידים ברגל ובמרכבות דרך אחוזתו של שמעון בדרכם אל הרבי מטשרנוביל. שמעון התבונן בעוברים וידע לאן פניהם מועדות. לרגע תקפוהו געגועים אל הרבי ואל החסידים, אך הוא נופף בידו בתנועת ביטול והסב את ראשו מהם בחיוך מלגלג.

בראש השנה לא הלך שמעון לבית הכנסת ואף לא התפלל בביתו. ראשו ורובו היו שקועים בספרי המינות. הרבי היה מודאג מכך שהחסידים זנחו את שמעון והשתמטו מהערבות כלפיו והדבר מאוד העכיר את רוחו. החסידים הבחינו בדאגתו של הרבי ולא ידעו מה פשרה. "מילא", אמר הרבי בליבו, "הנה יום הכיפורים קרב ובא, ובוודאי היום הקדוש יחזיר את שמעון למוטב".

עשרת ימי התשובה חלפו. בשעה שכל הציבור הכין את עצמו לתפילת 'כל נדרי' ישב שמעון ליד שולחנו, עישן את מקטרתו ושתה לו תה בעצלתיים. בעיצומו של יום הכיפורים הלך שמעון בשדותיו והשגיח על הפועלים הנוכריים הקוטפים ירקות.

הדבר חרה מאוד לרבי מוטל'ה. הוא ידע כי מעתה לא תהיה לו מנוחה עד ששמעון ייטיב את דרכיו וייחלץ מיוון המצולה שבתוכו שקע. החסידים הבחינו שוב בצערו של הרבי ושוב תמהו, הרי יום הכיפורים הוא יום טוב לישראל?!

גם בימי השמחה של סוכות היה הרבי שקוע בקדרות למורת רוחם של חסידיו. איך ייתכן שהרבי הקדוש שפוף מצערו בימי השמחה המובהקים ביותר?!

"אמתין לו עד הושענא רבה", החליט הרבי בליבו וקיווה שתפילתו תשפיע הפעם.

יום לפני הושענא רבה ציווה הרבי לרתום את סוסיו ויצא עם עגלונו לעבר אחוזתו של שמעון. בשעת לילה מאוחרת הגיע הרבי לאחוזה הרחבה. כולם נמו את שנתם. רק בחדרו של שמעון דלק האור. הוא ישב בגילוי ראש והגה בספרי אפיקורסות.

רבי מוטל'ה נכנס בלאט לחדר. שמעון שמע קול רחש מאחוריו והסב בבהלה את ראשו. כאשר ראה את דמותו של הרבי תדהמה עצומה ובושה נוראה אחזו בו וכמעט שהתעלף מרוב פחד. רבי מוטל'ה בכבודו ובעצמו נמצא בחדרו! הוא לא היה מסוגל להוציא הגה מפיו. לבסוף התעשת, מיהר לעבר הרבי וקרא: "האם זה אתה, הרבי, או שעיניי מתעתעות בי?"

הוא היה כה המום עד שרצה למשש את הרבי, אבל לא העז לעשות כן.

"באתי להוציאך מיוון מצולה", אמר הרבי והתבונן בשמעון במבט של כאב וחמלה, "אני הוגה בך יומם ולילה ואין לי מנוחה, שמעון".

שמעון הרכין את ראשו ושתק.

"אם יש לך איזו קושיה, תשמיע אותה בפניי ואני אתרץ לך", אמר הרבי.

שמעון התעשת וחזר לעצמו. הוא החל להשמיע באוזני הרבי את כל קושיותיו על התורה ועל האמונה, כאשר הוא מצטט מדברי הפילוסופים. הרבי האזין לכל דבריו בסבלנות והחל להשיב על כל קושיותיו. במשך שעה ארוכה הצליח ליישב לשמעון את כל ספקותיו עד שנחה דעתו. כאשר עמד שמעון על טעותו פרץ בבכי וביקש מהרבי שייתן לו דרך תשובה.

"עליך לבחור כעת בדרך חדשה", אמר הרבי, "ואם תבטיח לי שתלך מעתה בדרך התורה והחסידות, אבטיח כי אשא באחריות בעבורך וכל מעשיך יכופרו!"

הרבי שב לביתו בשמחה לראשונה מאז החל חודש תשרי. כאשר נכנס חג שמחת תורה רקד במעגלים עם חסידיו ושמחתו פרצה את כל הגבולות.

http://www.inn.co.il/Besheva/Article.aspx/11017

סיפורים נוספים, ידע הנותן חיות, הרצאות מרתקות, סופי שבוע מעולים לכל אחד ואחת מישראל – מומלץ בחום:

http://www.arachim.org/VideoDetail.asp?MediaID=2102

http://www.arachim.org/Events.asp

http://www.arachim.org/Articles.asp

יהי רצון מלפני אבינו שבשמים שזכות הכנסת תוכן זה תעמוד לזכות ולרפואת אבי מורי שמעון בן מרים ואימי מורתי יפה ברכה בת רבקה למשפחת חדד ויתברכו בבריאות איתנה וחיים טובים וארוכים ולנחת רוח מכל יוצאי חלציהם אמן כן יהי רצון נצח סלה ועד וימלא ה' יתברך את כל משאלות ליבם לטובה ולברכה אמן כן יהי רצון.