בעירמוגילב שעל שפת נהר הדנייפר באוקראינה נחנך מקווה טהרה חדש. יהודי אוקראינה קשיהיום היו מאושרים על שזכו להקים מקווה טהרה כשר ומהודר ונערכה סעודה חגיגית גדולהלציון האירוע. בעזרת הנשים השמחה היתה גדולה במיוחד. ברגע מסוים הרבנית ניצבה לידאשת הקצב. שתיהן היו חשוכות ילדים. בהתרוממות הרוח הגדולה אחת הנשים ניגשה אליהןובירכה אותן: "יהי רצון שתזכו שתיכן לפרי בטן בקרוב!"

הרבנית,שהיתה נרגשת ביותר, פנתה אל אשת הקצב והכריזה באוזני כולן: "אם בעזרת השם ייוולדלי בן ולך בת או להפך, נעשה בינינו שידוך!"

הדבריםהגיעו לאוזני רב העיר והוא מחה באוזני אשתו על הכרזתה.

הברכהאכן התקיימה. הרב והרבנית נפקדו בבת והקצב ואשתו בבן. אבל יום אחד אירע אסון כאשרבן הקצב הפעוט נסחף במימי הנהר ולא נודעו עקבותיו, וממילא נשכחה אותה הבטחהחגיגית.

כאשרבת הרב הגיעה לפרקה החל אביה לחפש עבורה שידוך הגון. הוא כיתת את רגליו לישיבותרחוקות עד שמצא באחת הישיבות בחור עילוי בן רבה של קייב. הרב ממוגילב התרשם ביותרמהבחור והשידוך יצא לפועל.

החתןהוזמן להתארח למשך כמה ימים במוגילב אצל חותנו לעתיד. בתחילה היה במצב רוח מרומם.לאחר כמה ימים הבחין בדבר מוזר. מדי יום כאשר עשה את דרכו מבית הכנסת לבית כלתוהמיועדת, עמדה אישה מבוגרת אחת בחלון ביתה ועקבה אחריו במבטיה. פעם אחת אף הבחיןבכך שהיא מתרגשת ובוכה למראהו.

הענייןסקרן אותו עד מאוד והוא החליט לשאול אותה לפשר מבטיה.

האישההביטה בו במבט נוגה ואמרה: "זה סיפור פרטי שלי שאינו נוגע לך", אמרהבנסותה לשווא להסתיר את דמעותיה.

הבחורהחל ללחוץ עליה לספר את סיפורה עד שניאותה. בעת שסיפרה הבחור החוויר ולא ידע אתנפשו. לאחר שחזר לבית הרב ניכרה בו מתיחות רבה. הרב ובני ביתו לא הבינו מה פשר השינויבתחושתו, אבל בין כה וכה הסתיים הביקור והחתן חזר לעירו להשלים את ההכנות לחתונתו.

הגיעמועד החתונה. רבה של מוגילב ורבה של קייב אחזו בחתן והוליכוהו לחופה. קהל רב שלקרובים, מכרים ואנשים מכל האזור באו להשתתף בחתונה המכובדת של צאצאי שני הרבנים.

רגעלפני עריכת הקידושין ביקש החתן לומר דבר מה להפתעת הקהל.

החתןהחל לספר על מפגשו עם האישה הבוכה בחלון ביתה. הוא אמר כי ניגש אליה וגילה כימדובר באשת הקצב המקומי. היא סיפרה על אותו יום לפני עשרים שנה שבו קיבלה הבטחהמהרבנית בשעת חנוכת המקווה החדש כי ישתדכו אם ייוולדו להן בן ובת. הסתבר שאכן נולדהלרבנית בת ואילו לה נולד בן לאחר שנות עקרותן. אבל אז אירע לה אסון. יום אחד עוזרתהבית לקחה את בנה הפעוט בעת שהלכה לכבס בגדים בנהר. היא הניחה את גיגית העץ שבתוכהשכב הפעוט על שפת הנהר ופנתה למלאכתה. כשחזרה נחרדה לראות כי הגיגית ובה התינוקנעלמו ואינם. כפי הנראה הרוח סחפה אותה במורד הזרם.

האסוןהיה כבד מנשוא. באותו יום קפצה זיקנה על הקצב ואשתו. אשת הקצב סיימה את דבריהבמילים: "כאשר אני צופה בך כעת עולה בליבי זכר בני האבוד שלפי ההבטחה לפניעשרים שנה היה אמור להיות כאן במקומך", מיררה האישה בבכי לפני החתן.

אנשיהעיר הוותיקים הכירו את הסיפור הנוגע ללב והבינו לליבה של אשת הקצב.

אולםאז המשיך החתן בדבריו: "שאלתי את האישה אם שמורים אצלה החיתולים שבהם חיתלהאת בנה. היא מיהרה להביאם לפני, וכאשר ראיתי אותם נדהמתי לגמרי".

החתןהביט לכל עבר. דממה מוחלטת נפלה בקהל.

"אנימצטער שעלי לגלות סוד משפחתי כמוס, אבל איני בנם של הרב והרבנית מקייב! הם היוחשוכי ילדים ואימצו אותי לאחר שמישהו מצא אותי על שפת נהר הדניסטר ליד אחת העיירותהיהודיות. לא היו בידי מאמציי שום סימן שיכול להעיד על זהותי, חוץ מדבר אחד -החיתול המיוחד שבו נעטפתי. עכשיו כאשר ראיתי חיתולים כאלה אצל אשת הקצב, זיהיתימיד שבחיתול כזה בדיוק הייתי עטוף כאשר מצאו אותי. לפתע הבנתי שאני עומד מול אמיהאמיתית...".

הואהתבונן בקהל הנדהם וסיים את דבריו: "הייתכן שאכנס לחופה כאשר הוריי מולידיייושבים בביתם כאבלים?!"

המוזמניםהיו נרעשים. לאחר שהתעשתו החלו ללוות את החתן לבית הוריו, הקצב ורעייתו שהיומוכנים למה שיארע מבעוד מועד. הרב של מוגילב נפל על צווארי הקצב, ואילו הרבניתשהבטיחה לפני עשרים שנה כי ישתדכו, נפלה על צווארי אשתו. משם צעדו כולם לעברהחופה.

שמחהכמו שהיתה במוגילב באותו לילה לא חוו בני העיר מעודם.

http://www.inn.co.il/Besheva/Article.aspx/11063

סיפורים נוספים, ידע הנותן חיות, הרצאות מרתקות, סופי שבוע מעולים לכל אחד ואחת מישראל – מומלץ בחום:

http://www.arachim.org/VideoDetail.asp?MediaID=2102

http://www.arachim.org/Events.asp

http://www.arachim.org/Articles.asp

יהי רצון מלפני אבינו שבשמים שזכות הכנסת תוכן זה תעמוד לזכות ולרפואת אבי מורי שמעון בן מרים ואימי מורתי יפה ברכה בת רבקה למשפחת חדד ויתברכו בבריאות איתנה וחיים טובים וארוכים ולנחת רוח מכל יוצאי חלציהם אמן כן יהי רצון נצח סלה ועד וימלא ה' יתברך את כל משאלות ליבם לטובה ולברכה אמן כן יהי רצון.