ר' יששכר, כך קראו לו, ליהודי

תלמיד חכם וירא שמים, המבורך

בילדים ופרנסתו דחוקה ביותר.

הגיעו אליו ימים קשים ודחוקים בפרנסה

עד כדי כך שהגיעו מים עד נפש, ועליו

למצוא מקור פרנסה, הרהר בדבר, חשב

והתייעץ עם נוות ביתו עד שהחליט לעסוק

במקצוע העגלונות.

בז'יטומיר, העיר בה התגורר, היה מקצוע

זה ברובו בחזקת היהודים, ובשוק העיר

הוקצה עבורם מקום מיוחד עבור סוסיהם

ועגלותיהם. הלך ר' יששכר ושכר סוס

ועגלה מאחד הנכרים, למד את המקצוע על

בוריו, ונעמד ברחבת בעלי העגלות בשוק,

ממתין ללקוחות.

תוך כדי המתנה ממושכת, שאל את אחד

העגלונים הותיקים, היכן יוכל להשיג מעט

אוכל להשיב נפשו. הלה הצביע בידו והראה

לו את הדרך להשיג מבוקשו.

הלך ר' יששכר כפי שהסביר לו עמיתו החדש

למקצוע, אך בטעות הוליכוהו רגליו היישר

אל… הכנסיה שעמדה בסמיכות מקום. וכי

מניין יידע ר' יששכר, שכל ימיו ספון היה בין

כתלי בית המדרש ולא הכיר בין סמטאותיה

של עיירתו, כי כאן שוכן בית תיפלתם?!



את פניו המבוהלות קידמו קבוצת כמרים

לבושי שחורים אשר פסעה בנחת

במסדרונות הכנסיה, היה להם לעונג לראות

"אורח" עטור זקן ופיאות משוטט בתוך

בית תיפלתם! זיק מרושע ניצת בעיניהם,

הם עטו לקראתו כעדר זאבים על גְ דִ י צעיר,

הקיפוהו והחלו משדלים אותו בדברי הבל

להמיר את דתו ...

האברך שנקלע למצב ביש זה לא ידע כיצד

להיחלץ ממנו. הוא ניסה להתחמק מידם,

אך ללא הועיל. טרף כה שמן אינו מזדמן בכל

יום. הם לא הניחו לו לצאת לנפשו, פתחו

בתיאורים מפתים ומשכנעים על ה"אושר"

הרב הצפוי לו כאשר יסכים לקבל עליו את

הדת הנצרות. מאידך, איימו עליו לבל יעיז

לסרב להצעתם.

הביט ר' יששכר כה וכה, וירא כי נתון הוא

במיצר ואין לו לאן לנימלט. בהחלטת פתע,

שלח ידו לאמתחתו, הוציא את כיס מעותיו

ומסרו לידי הכמרים, ובלבד שיניחוהו

לנפשו.

למראה כספו של היהודי, הרפו הכמרים

ממנו לרגע והסיחו ממנו דעתם, ומשכך לא

המתין ר' יששכר אפילו רגע קט, נשא רגליו

ונמלט חיש מן המקום.

אלא שאיתרע מזלו, וברגע צאתו משערי

הכנסיה הבחינה בו חבורת העגלונים. כיון

שעוד קודם לכן התרעמו על המתחרה

החדש שקם להם, לפי ש"אומן שונא את בני

אומנותו", מצאו עתה עלילה לטפול עליו…

הלכו העגלונים והשתמשו במידת הרכלנות,

והולכו מרכולתם מזה לזה עד שהתפרסם

סיפורו המביש של ר' יששכר. כי במו עיניהם

ראו את ר' יששכר יוצא מבית טומאתם של

הגויים בעיר.

השמועה המסעירה פרשה חיש כנפיים,

ועד מהרה נותר ר' יששכר מובטל ומחוסר

עבודה; וכי איזה יהודי כשר וישר יאות

לנסוע בעגלתו של ה'משומד'?!

קשה לתאראת הביזיונות אשר היו מנת

חלקו של ר' יששכר. לא הועילו טענותיו

והסבריו כי בטעות נקלע לבית התיפלה.

דבריו נפלו על אוזניים אטומות וכולם

חשבוהו כמתעתע בהם.



באותם ימים, היה ר' יששכר שבור ורצוץ כפי

שלא היה מימיו. בצר לו, בא לפני הצדיק

הקדוש שהתגורר בעירו, רבי זאף וואלף

מזיטומיר, בעל 'אור המאיר'. וסיפר לו את

הסיפור כולו, וסיים בזעקה מקירות לבו:

"רבי! אנא אוליך את חרפתי? בכל רחוב

וסימטה שחים אודותיי, מאין אתפרנס? מי

ירצה להשתדך עימי?"

"אמור נא לי", פנה אליו רבי זאב וולף רכות,

"האם אכן נקי אתה מהחשדות שקשרו

אליך?"

"רבי! מעולם לא עלתה על ליבי מחשבת

אוון נוראה שכזו להמיר את אמונתי בקל

חי בעבודת אלילים! זוהי עלילת שווא שכל

יסודה בטעות!"

"אם נקי אתה מאשמה כדבריך", נענה

הצדיק, "עוד תזכה להשתדך עם אחד

מגדולי הדור, וכך יראו הכל את חפותך.

בשלב זה עזוב את משרת העגלונות, וחפש

אחר עיסוק אחר לפרנסתך".



עשה ר' יששכר כדברי רבי זאב וולף. הוא

מצא מקור פרנסה אחר, מזלו האיר לו פנים,

הברכה שרתה בעסקיו. מיום ליום הלך

והתעשר עד שהתפרסם כגביר בעמיו.

השנים נקפו בזו אחר זו, הכתם הנורא

שדבק בשמו נמחה כמעט כליל, וצדיקים

רבים נהגו להתאכסן בביתו. גם הרה"ק רבי

ברוך ממז'יבוז' בחר בבית ר' יששכר למקום

האכסניה שלו, כל אימת שהגיע לזיטומיר.

באחד מביקוריו של רבי ברוך אצלו, הבחין

בבני מארחו אשר ראשם ורובם שקוע בתורה

ועבודה, ויראת אלוקים קורנת מפניהם. עיניו

נחו על אחד מהם, והליכותיו מצאו חן מאד

בעיניו. כיון שבאותה העת הייתה לרבי ברוך

בת צדקת שהגיעה לפרקה, ביקש מאחד

ממקורביו לבצע את מלאכת השדכנות.

"האם בטוח הנך שהצדיק הקדוש רבי ברוך

מעוניין להשתדך עימי?!" מאן ר' יששכר

להאמין. אך לאחר שברר היטב ונודע לו כי

אכן השליח נשלח על ידי רבי ברוך, לא נותר

לו אלא להסכים להצעה בשמחה.

בין כך ובין כך נערכו ה'תנאים' כדת וכדין.



חלף זמן קצר לאחר האירוסין, ובליבו

של רבי ברוך התעוררו מחשבות באשר

למחותנו: "כיצד זה גמרתי את השידוך, בלא

לברר היטב אחר טיבו של המחותן ויחוסו?!"

אך כיוון שכבר נערכו התנאים, לא ידע לשית

עצה לנפשו.

החליט רבי ברוך לפנות לרבנית, זוגתו של

רבי זאב וולף, שכבר נסתלק לבית עולמו,

ולשאול אותה על ר' יששכר ומקור חוצבו.

הרבנית, שכל פרטי המאורע היו זכורים לה

היטב וציפתה לראות את ברכתו של הרבי,

בעלה, מתקיימת, סיפרה לו הרבנית את

כל אותו סיפור נושן שבעקבותיו הבטיח

בעלה לר' יששכר: 'אם נקי אתה מאשמה,

אזי תזכה להשתדך עם אחד מגדולי הדור'.

"והנה", סיימה, "נתקיימה הבטחת בעלי

הצדיק, והוא זכה להשתדך עמכם!"

כששמע רבי ברוך את סיפור המעשה, פנה

אל מחותנו ואמר לו בשמחה: "אכן, אשרינו

שזכינו להיות מחותנים!"