"וידברו אליו את כל דברי יוסף אשר דבר אלהם וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אתו ותחי רוח יעקב אביהם" (בראשית מה,כז). '"את כל דברי יוסף" – סימן מסר להם במה היה עוסק כשפירש ממנו – בפרשת עגלה ערופה. זהו שנאמר "וירא את העגלות אשר שלח יוסף" ולא נאמר אשר שלח פרעה' (רש"י). מקור דברי רש"י בחז"ל: 'ר' לוי בשם ר' יוחנן בר שאול: אמר להם: אם יאמין לכם הרי מוטב, ואם לאו אתם אומרים לו: בשעה שפרשתי ממך לא בפרשת עגלה ערופה הייתי עוסק?! הה"ד "וירא את העגלות"' (ב"ר צד,ג). נראה שגם דרשו כחיזוק מכך שנאמר בסוף הפס' “ותחי רוח יעקב אביהם" (כמו הרבה פעמים בדרשות שמביאים את ההתחלה אבל הכוונה לכל הפס'), שזה מלמד '"ותחי רוח יעקב" – שרתה עליו שכינה שפירשה ממנו' (רש"י), ממילא אפשר שזה מרמז על גילוי תורה, ששכינה שורה כשלומדים תורה ('רבי חלפתא בן דוסא איש כפר חנניה אומר: עשרה שיושבין ועוסקין בתורה שכינה שרויה ביניהם … ומנין אפילו אחד? שנאמר (שמות כ) "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך”' [אבות ג,ו]), ממילא כאן נרמז שמה שאמרו לו וראה בעגלות זה קשור לתורה, שזהו שמסר יוסף שזה מה שלמדו כשפרש ממנו. עוד נראה שנרמז בכך שראה את העגלות, ונאמר קודם לכן בהקשר לעגלות: "ולאביו שלח כזאת עשרה חמרים נשאים מטוב מצרים ועשר אתנת נשאת בר ולחם ומזון לאביו לדרך" (בראשית מה,כג), ודרשו חז"ל: '"ולאביו שלח כזאת עשרה חמורים נושאים מטוב מצרים". מאי "מטוב מצרים”? אמר ר' בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר: שלח לו יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו' (מגילה טז,ב). שנראה שלמדו מהנאמר "טוב" שזה דבר שקשור לתורה שנקראת "טוב": "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזבו" (משלי ד,ב), וזהו היין הישן שעושה נחת לזקנים, כיון שיש בו משום חיבור לכח הזקנים כיון שדומה כביכול לדעת הקב”ה: 'א"ר חנינא: כל המתפתה ביינו יש בו מדעת קונו, שנאמר (בראשית ח, כא) "וירח ה' את ריח הניחוח" וגו'. אמר ר' חייא: כל המתיישב ביינו יש בו דעת ע' זקנים. יין ניתן בע' אותיות וסוד ניתן בע' אותיות נכנס יין יצא סוד' (עירובין סה,א) 'ניתן בשבעים אותיות – כך חשבונו בגימטריא. יצא סוד – וזה הואיל ולא יצא סודו שקול הוא כסנהדרין של ע'' (רש"י). לכן נראה שראו בזה רמז שבעגלות ששלח יוסף היה משום רמז לתורה (לדין עגלה ערופה), שאת זה ראה יעקב. ויותר מזה, נראה שרמז ביין לשבעים זקנים, וזה ניתן בעגלות (כך שקשור זקנים ועגלות), שכך זה מרמז על עגלה ערופה שהזקנים מהסנהדרין מודדים לעיר: '"ויצאו זקניך ושפטיך" – שלשה מבית דין הגדול שבירושלים היו יוצאין. רבי יהודה אומר: חמישה' וכו' (משנה סוטה ט,א). וכמו שהזקנים מודדים איזוהי העיר הקרובה בין הערים, כך כביכול יוסף שלח מעיר לעיר (מעירו במצרים לעירו של יעקב). כמו כן, זקני העיר הם שעושים את מעשי העגלה ערופה (שמביאים את העגלה וכו'), שגם זה רמוז ביין שעל העגלות, כדין שחל על הזקנים (שיין זה לאו דווקא שבעים הזקנים, אלא רומז לזקנים בכלל, ולכן גם רומז לזקני אותה העיר). לכן גם שלח “ועשר אתנת נשאת בר ולחם ומזון לאביו לדרך” כרמז למעשיו כזקנים, שהם דואגים לאוכל לאורחים ולכן יכולים לומר שהם לא קשורים להריגתו: 'זקני אותה העיר רוחצין את ידיהן במים במקום עריפה של עגלה, ואומרים: "ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו”. וכי על דעתנו עלתה שזקני בית דין שופכי דמים הן? אלא שלא בא לידינו ופטרנוהו בלא מזון, ולא ראינוהו והנחנוהו בלא לויה' (שם,ו). אולי אפשר ששלח לו יין שזה מרמז על זקנים, אבל יחד עם זה מי ששתה אסור לו להורות: 'אמר רב יהודה אמר שמואל: שתה רביעית יין אל יורה' (עירובין סד,א), וזה קשור לעגלה ערופה (היין או לפחות העגלות) שאולי בכך רמז ליעקב שלא יתחיל עכשיו לבדוק מה קרה לו, איך ירד למצרים, כעין שבעגלה ערופה זה רק אם לא מצאו את הרוצח, אבל אם מצאו אותו אז אפילו אחרי העגלה ערופה דנים אותו למוות, כמו שמסתיימת הפרשיה: "ואתה תבער הדם הנקי מקרבך כי תעשה הישר בעיני ה'” (דברים כא,ט) '"ואתה תבער" – מגיד שאם נמצא ההורג אחר שנתערפה העגלה הרי זה יהרג והוא הישר בעיני ה'' (רש”י). שבכך רמז לו יוסף שלא יתחיל לחפש ולחטט מה קרה קודם, איך נעשה שיוסף ירד למצרים, שלא יהיה כמו זקן שמחפש את האשמים לחייבם מיתה על גנבתו כמו שמחפשים את הרוצח להרגו (שכך יתחיל לחפש מי מכרוהו, האחים או שכנים וכדו'); אלא יהיה כמו זקן ששתה שאסור לו להורות ולפסוק. שעשה זאת כדי שלא יחפש ויתברר לו שהאחים מכרו אותו ואז ידון אותם למיתה, כמו שמסביר מרן פאר הדור הרה”ג שלמה גורן זצוק”ל זיע”א (ב'תורת המקרא' "מקץ") שזו היתה הסיבה מדוע יוסף לא שלח לאביו הודעה שהוא חי במצרים, שזה כדי שלא לחייב את אחיו עונש מוות על מכירתו אם היה נודע ליעקב בהיותם בא”י (ראה שם), לכן ברמז אולי נאמר “לדרך” כרמז שיזדרז לצאת לדרך ולא יתעכב בבירורים בא”י.