"ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה וידע נח כי קלו המים מעל הארץ" (בראשית ח,יא). 'מהיכן הביאה אותו? רבי אבא בר כהנא אמר: משבשושין שבא"י הביאה אותו, רבי לוי אמר: מהר המשחה הביאה אותו, דלא טפת ארעא דישראל במבולא, והוא שהקדוש ברוך הוא אומר ליחזקאל (יחזקאל כב, כד): "ארץ לא מטוהרה היא ולא גושמה ביום זעם". רב ביבי אמר: נפתחו לה שערי גן עדן והביאה אותו. א"ר אבהו: אילו מג"ע הביאה אותו לא היתה מביאה דבר מעולה או קנמון או פלסמן? אלא רמז רמזה לו, אמרה לו לנח: מוטב מר מזה ולא מתוק מתחת ידיך' (ב"ר לג,ו). חז"ל שואלים מניין הביאה היונה את העלה זית, הרי כיון שהארץ הושחתה כליל, אז לא נשארו גם עלי הזית? ועל זה ענו שהביאה מא"י (ובפרט מהר המשחה), או מגן עדן. (מו"ר גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א הסביר שגם דעתו של ר"ב שזה בא מגן עדן, הכוונה לא"י שהיא גן עדן בעולם הזה). לכאורה ישנה בעיה בדעות שבמדרש, הרי התיבה נעצרה "על הרי אררט" (בראשית ח,ד), ומשם שלח את היונה, ממילא איך יכלה היונה לעוף כ"ך רחוק – עד א"י, ועוד כל זה ביום אחד? ובכלל אם הביא מא”י שבה לא היה המבול, אז במה זה עוזר לנח להבין אם המים שקטו מהמבול, הרי אין זה מלמד כלום על המקומות שהמבול פגע בהם? בפשטות אפשר שאין הכוונה שהיא הגיעה עד א"י, אלא אותם זמורות ('שבשושין') שהיו בא"י ולא הושחתו במבול, הגיעו למים ושם ע"י הרוחות תקדמו עד קרוב לתיבה, ושם היונה מצאה אותם. לפי זה יובן גם מה שאומר ר"ב, שזה מגן עדן, פירוש משמים פעלו שהענפים שמא"י יגיעו עד לתיבה, וראה נח בענפים האלה שהם נגעו בקרקע ע"י שהיה עליהם חול, או עצם זה שהצליחה היונה לקחתם זה סימן שנחו על הקרקע וכך עמדה לידם ולקחה. או יותר נראה, שזהו דרש (שעובדה שרש"י לא פירש מניין הביאה היונה את העלה זית, שלא העיר על כך כלום,) ואילו בפשט כיון שירדו קצת המים החל לצמוח וזה מה שהיונה מצאה באזור. ומה שדרשו חז"ל זה מניין הכח שפעל כדי שיצמח, ז"א שיפסק הדין של המבול ויחזור העולם לתקינותו. על זה ענו שזה מתגלה ע"י א"י, או גן עדן (כמו שהיה שם אדם הראשון לפני שחטא, וכן הנשמות הקדושות) שמסמלים את הקדושה; שעכשיו מתחיל עולם שמחובר לקדושה, להבדיל ממה שהיה קודם שנשחת ברשעות לגמרי עד שלא יכלה הקדושה להופיע בו כלל. לכן מביאים חז"ל שזהו מא"י שלא היה בה מבול, שבה היתה נקודה שנשארה קדושה בעולם, ולכן ממנה ממשיכה להופיע הקדושה בעולם, ובפרט ירושלים שהיא שיא הקדושה, שלזה הביא את הר המשחה שזהו כרמז לאזור ירושלים הסמוכה לה, וזהו גן עדן כביטוי לקדושה שמתגלת בעולם בנסתר (שע"פ גבולות גן עדן המופיעות בתורה נשמע כמו אזור א"י השלמה, כך שמבטא גילוי בניסתר בעולם, שיש בו שורש לקדושה). אולי אפשר שכל אחד מגדיל את האזור של השפעת הקודש, שאזור ירושלים זה השיא, והוא משפיע לכל אזור א"י, ומזה משפיע לכל אזור א"י השלמה שמסומנת כגן עדן (ומזה ממשיך כח לכל העולם שיתעלה מהנפילה בדור המבול), שכך מבטאים את השפעת הקדושה לעולם כולו. אולי בזה רמז לכך שאצל נח קיבלו את שבע מצוות בן נח, ולכן אצלו השתנה מעמד העולם אז (כמו שמסביר מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'תורת המקרא' “נח"), לכן מרמז על א"י והר המשחה שסמוך לירושלים, כרמז שמשם יוצאת תורה (מירושלים), לכל א"י ולכל העולם, שהתורה היא כח החיות של העולם (שבת פח,א), וכך בנתיים יש ניצוץ של כח קדושה מהתורה לשבע מצוות בן נח כדי שיקיימו את העולם זמנית עד מתן תורה. לכן מרמז בא"י שבה יש קדושה, שכאן עיקר התורה (ולכן בה אין את המבול של כח החטאים), וירושלים כרמז למתן תורה, שהמקדש הוא המשך למשכן שהוא המשך למתן לתורה בהר סיני (ולכן גם הר המשחה ליד ירושלים, צמוד לו כעין קשורים יחד, כרמז להר סיני שכעין מחובר לירושלים), שכך כרגע נותן חיות. אולי לכן היונה היא זו שמביאה, שיונה בגימטריה 71 כרמז לסנהדרין שבירושלים (שהם 71 זקנים) שמהם יוצאת תורה לעולם; ועלה זית כרמז לאור התורה שנעשה מהשמן של הזית, שהעלה סמוך לזית, כעין שמושפעים עכשיו מכח הקשר לאור תורה שיתגלה במתן תורה. או שרמזו בא"י שמפיעה קדושה, כרמז לאברהם לו הובטחה הארץ, שכך עכשיו מתחיל גילוי הקדושה בנח וימשך באברהם, ולכן זה נותן כח לעמידת העולם, שכבר אין ליבו של האדם "רק רע" (בראשית ו,ה), אלא יש בו רעה, אבל יש גם מקום לטוב, שזה מתחיל קצת מכח נח (“צדיק תמים") וממשיך אצל אברהם שהוא עיקר המשפיע קדושה (אבות ה,ב), וזה ממשיך אח"כ בבנ"י. שזהו א"י שנאמר לאברהם ללכת לכאן כדי להתקשר לקודש, והר המשחה שזה סמוך לירושלים כרמז לניסיון העקידה שהיה השיא של ניסיונות אברהם; וכן יש חשיבות בהר המשחה עצמו, לעתיד כשה' ילחם בגוים ויעמוד בהר הזיתים (זכריה יד,ד), כך שרומז לעתיד, שאז ה' יתגלה בעולם, שלכן מלמד שעכשיו לאחר המבול העולם יכול להתקיים ולהתקדש (מה שקודם לא יכול היה להעשות מרוב טומאה שהתקבעה בעולם), ולכן יכול להתקיים לאחר המבול (אע"פ שעדיין יש לאדם גם רעה בליבו, אין זה רק רעה גמורה בכל ליבו כמו שהיה קודם). זה התגלה ע"י העלה זית שהביאה מא”י, שכבר אין את שיא השחיתות שהיתה קודם, שהעולם תוקן מזה. זהו שהביאה עלה זית, שבזית עושים שמן למאור, וכך מגלה על אברהם שהוא נחשב מאיר בעולם: '"וַיֹּאמֶר אֱלֹקים יְהִי אוֹר" זה אברהם, הה"ד (ישעיה מא, ב): "מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק" וגו', אל תקרא העיר אלא האיר' (ב”ר ב,ג), שכך רמזה שהעולם תוקן ממעמדו הקודם, ועכשיו עומד להתקדש כמו שיתגלה באברהם וצאצאיו שיתקנו את העולם. אולי זהו ברמז שהיונה אמרה לנח 'מוטב מר מזה ולא מתוק מתחת ידיך' (או כגמ', שאמרה זאת לקב”ה: '"והנה עלה זית טרף בפיה" א"ר אלעזר: אמרה יונה לפני הקב"ה: רבש"ע, יהיו מזונותי מרורים כזית ומסורים בידך, ואל יהיו מתוקים כדבש ומסורים ביד בשר ודם. מאי משמע דהאי טרף לישנא דמזוני הוא? דכתיב (משלי ל, ח) "הטריפני לחם חוקי”' [סנהדרין קח,ב]), שבפשטות בא לרמז על שהקשר עם הקב”ה הוא עדיף על הכל, אולם אולי גם רמז בזה לאברהם שהיה מאכיל ובכך מקרב לה': '"ויקרא שם בשם ה' א'ל עולם" אמר ריש לקיש: אל תיקרי ויקרא אלא ויקריא. מלמד שהקריא אברהם אבינו לשמו של הקב"ה בפה כל עובר ושב. כיצד? לאחר שאכלו ושתו עמדו לברכו, אמר להם: וכי משלי אכלתם? משל אלקי עולם אכלתם! הודו ושבחו וברכו למי שאמר והיה העולם' (סוטה י,א-ב). שזהו שלא רוצה אוכל מאדם כנח, אלא דווקא מהאוכל שקשור לה', כמו אצל אברהם שקישר את האוכל לה'; שבזה רמז שעיקר התיקון והעמידה של העולם זה בזכות אברהם שיבוא בהמשך (אבות ה,ב). נראה שמה שרמזו חז”ל שהיונה הביאה מא”י רמוז בכך שהביאה "עלה זית”, שרמזה לו שיתעלה ("עלה”) ע”י קשר לא"י, שההולכים אליה נחשבים עולים (שגם זה נרמז ב"עלה" כעין רומזת לו לעלות לא”י, שיתחבר לקדושת א”י [שמה שא”י גבוה מכל הארצות הכוונה מצד החשיבות והקדושה שהיא גבוה במעלתה מכולם]), שבכך זהו תיקון ל”רק רע” של קודם, שבא”י יש גילוי של טוב, ההיפך מהמבול, ולכן בה המים מתוקנים (ולא כמבול), שזהו "כי ה' אלקיך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים עינת ותהמת יצאים בבקעה ובהר” (דברים ח,ז), שזהו "זית” - 'יז'=טוב, והטוב הוא בכל א”י שהיא 'ת' פרסה (מגילה ג,א. רש”י במדבר יג,כה; ועוד). [אולי נח שלח את היונה כעין רמז ובקשה מה' שירחם עליהם, כעין שאנו אומרים בסוכות 'אני והו הושיעה נא', שאלו שני שמות של שם ה' הגדול (רש"י; סוכה מה,א), וזה נאמר בסוכות שבו נידונים על המים, וכן מקור השמות מתגלה בתורה בהקשר לקריעת ים סוף שזה דין שנעשה במים; לכן גם אצל נח הוא כעין רמז לשמות אלו בהקשר למים (מבול) בבקשה שה' ירחם, לכן שלח את היונה, כעין רמז שיש באותיות שלה את האותיות 'ו,ה' שהן מרכיבות את השם 'והו', וכן אותיות 'ה,נ,י' כעין דרש שהאות ה' מתחלפת באות א' (שנשמעות דומות) וכך רומז לשם 'אני'].