לפי היהדות הקשר בין איש לאישה נבנה בשני שלבים: בתחילה "אירוסין" ולאחר מכן "נישואין". לאחר האירוסין האישה נחשבת כבר ל"אשת איש", אך עדיין אסור לחתן וכלה לחיות יחדיו, ורק לאחר הנישואין מותר להם להיות יחד.

אומרת הגמרא (פסחים מט, ב): "תנא רבי חייא:... נאמר (דברים לג, ד): 'תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה', אל תקרי מורשה אלא מאורסה".

מדוע הגמרא בוחרת לתאר את הקשר שבין התורה לישראל דווקא לאירוסין ולא לנישואין, שהם לכאורה, קשר חזק ויציב יותר?

האירוסין מסמלים את העובדה שהקשר בין איש לאשה הוא ענין של תהליך. קשר נפשי עמוק בין איש לאשתו אינו נוצר בבת אחת. ככל שהזמן עובר, ככל שחיים יחד זמן רב יותר, כך מגלים פנים חדשות בקשר.

כך גם בקשר לתורה. אין אדם מגיע לכל העומק שבתורה ביומו הראשון. הרבה עמל, הרבה שנים של לימוד, יביאו את האדם לקשר עמוק עם התורה והתורה תגלה בפניו את צפונותיה.

הרב קוק זצ"ל מסביר (עולת ראי"ה א', עמ' ל"ה): "וארשתיך לי לעולם. אף על פי שהנשואים הם יותר נערכים בדבקות מהאירוסין, מכל מקום יש מעלה באירוסין - שהם מביעים את היסוד החוקי האצילי שבדבקות הא-להית, שמתוך מעלתו אין בו התפסה לחיקוי חומרי כלל".

האירוסין מבטאים את הקשר הרוחני שבין איש לאשתו. בתקופת האירוסין אין כל קשר פיזי בין החתן לכלה. קודם שבא הצד המעשי לידי ביטוי, לפני החיים המשותפים, יש צורך בתקופה שתאמר שהצד המעשי הוא ביטוי לקשר נשמתי שבין האיש והאשה. תקופה זו היא האירוסין שבה אין ביטוי מעשי לקשר שבין השניים, אך מנגד הקשר הרוחני מתחזק יותר ובא לידי ביטוי.

וכך גם הקשר שלנו אל התורה הוא קשר רוחני נשמתי, והחיים המעשיים בקיום המצוות הם ביטוי לקשר העמוק הזה, על כן נקראת התורה מאורסה.

הרב יהושע ויצמן, מהאתר: "ישיבת הסדר מעלות יעקב" - https://yesmalot.co.il/