"בסכת תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסכת. למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים אני ה' אלקיכם” (ויקרא כג,מד-מה). '"בהוציאי אותם מארץ מצרים" – מלמד שאף הסוכה זכר ליציאת מצרים' (ספרא). '"בסוכות תשבו שבעת ימים" וגו' "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם" וגו'. תלה הכתוב מצות סוכה ביציאת מצרים, וכן הרבה מצוות, לפי שהוא דבר שראינו בעינינו ובאזנינו שמענו ואין אדם יכול להכחישנו, והיא המורה על אמיתת מציאות הבורא יתעלה שהוא ברא הכל לרצונו והוא אשר לו הכוח והממשלה והיכולת בעליונים ובתחתונים לעשות בהן כרצונו ואין מי שיאמר לו מה תעשה, כאשר עשה עמנו בהוציאו אותנו מארץ מצרים באותות ובמופתים. והסוכות שאומר הכתוב שהושיבנו בהם, הם ענני כבודו שהקיפן בהם לבל יכה בהם שרב ושמש. ודוגמא לזה ציוונו לעשות סוכות, כדי שנזכור נפלאותיו ונוראותיו. ואף על פי שיצאנו ממצרים בחודש ניסן, לא ציוונו לעשות סוכה באותו הזמן, לפי שהוא ימות הקיץ ודרך כל אדם לעשות סוכה לצל, ולא היתה ניכרת עשייתנו בהם שהם במצות הבורא יתברך, ולכן ציווה אותנו שנעשה בחודש השביעי, שהוא זמן הגשמים ודרך כל אדם לצאת מסוכתו ולישב בביתו, ואנחנו יוצאין מן הבית לישב בסוכה, בזה ייראה לכל שמצות המלך היא עלינו לעשותה' וכו' (טור או”ח סימן תרכה). הטור מסביר שאמנם הסוכות זה לזכר ליציאת מצרים, אולם בכ"ז לא עושים סוכות בניסן אלא בתשרי כדי להראות בחוזק שזה במצוות ה'. בראשונים מופיעים עוד תרוצים: הראב"ע על הפס': 'ואם ישאל שואל: למה בתשרי זאת המצוה? יש להשיב: כי ענן ה' היה על המחנה יומם, והשמש לא יכם, ומימות סוכות החלו לעשות בעבור הקור'. הרשב"ם: 'פשוטו כדברי האומרים במסכת סוכה (בבלי סוכה י״א) סוכה ממש. וזה טעמו של דבר: חג הסוכות תעשה לך באוספך מגרנך ומיקבך (דברים ט״ז:י״ג), באוספך את תבואת הארץ (ויקרא כ״ג:ל״ט), ובתיכם מלאים כל טוב (דברים ו׳:י״א) דגן ותירוש ויצהר, למען תזכרו כי בסוכות הושבתי את בני ישראל במדבר ארבעים שנה בלא יישוב ובלא נחלה, ומתוך כך תתנו הודאה למי שנתן לכם נחלה ובתיכם מלאים כל טוב (דברים ו׳:י״א), ואל תאמרו בלבבכם כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה … ומפני הטעם הזה קבע הקב״ה את חג הסוכות בזמן אסיפת גורן ויקב, לבלתי רום לבבם על בתיהם מלאים כל טוב, פן יאמרו ידינו עשה לנו את החיל הזה'. הרמב"ן: 'והנה צוה בתחלת ימות החמה בזכרון יציאת מצרים בחדשו ובמועדו, וצוה בזכרון הנס הקים הנעשה להם כל ימי עמידתם במדבר בתחלת ימות הגשמים. ועל דעת האומר: סוכות ממש עשו להם (בבלי סוכה י״א:), החלו לעשותן בתחלת החורף מפני הקור כמנהג המחנות, ולכן צוה בהן בזמן הזה. והזכרון – שידעו ויזכרו שהיו במדבר, לא באו בבית ועיר מושב לא מצאו ארבעים שנה, והשם היה עמהם לא חסרו דבר'. הרמב"ם: 'אמנם סוכות אשר הכונה בו – הששון והשמחה הוא שבעת ימים כדי שיתפרסם הענין. והיותו בזה הפרק – הנה בארה התורה סיבתו "באספך את מעשיך מן השדה" – רצוני לומר עת המנוחה והפנאי מן העסקים ההכרחיים. וכבר זכר אריסטו במאמר התשיעי מספר המדות שכן היה הענין המפורסם באומות מקדם – אמר בזה הלשון "הקרבנות הקדומים והקיבוצים היו אחרי אסוף התבואות והפרות כאילו היו קרבנות מפני הרוחה" – זהו לשונו. ועוד, שישיבת הסוכה בעת ההיא אפשר לסבלה אין חום גדול ולא מטר מצער'. (בנוסף מצינו תרוץ גם באחרונים) הגר"א: 'ואמר הגר״א: מה שהקשו למה אנחנו עושים סוכות בתשרי כיון שהוא נגד הקף ענני הכבוד היה ראוי לעשות בניסן, כי בניסן היה תחלת הקף עננים. אבל נראה לפי כשעשו את העגל נסתלקו העננים ואז לא חזרו עד שהתחילו לעשות המשכן, ומשה ירד ביוה״כ, ובמחרת יוה״כ ויקהל משה וציוה על מלאכת המשכן, וזה היה בי״א לתשרי, וכתיב והעם הביאו בבקר בבקר עוד ב׳ ימים, הרי י״ג בתשרי, ובי״ד בתשרי נטלו כל חכם לב ממשה את הזהב במנין ומשקל, ובט״ו התחילו לעשות, ואז חזרו ענני כבוד, ולכך אנו עושין סכות בט״ו בתשרי' (הכתב והקבלה על הפס'. ושמעתי שאף הבן איש חי תרץ בדומה לכך). אולי בפשטות אפשר שיש עניין לבטא כל הזמן את יציאת מצרים, לכן כיון שהסוכות היו כל זמן המדבר, אז זה לא נקודתי במיוחד בניסן כפסח שכנגד יציאת מצרים ממש, ולכן נעשה חצי שנה אחרי כאומר שזה נעשה גם בהמשך, ובכך יש גילוי ליציאת מצרים גם בחצי השנה שאחרי ניסן, כעטיפת כל השנה בגילוי זכר ליציאת מצרים. אולי אפשר עוד לומר שהנה יש דעה שהסוכות זה כנגד הכניסה לארץ – שכבשו וחילקו, שישבו אז בסוכות (הרוקח סימן ריט). אולי לפי זה אפשר שסוכות נעשה בתשרי כיון שהמרגלים אצל משה חזרו בתחילת אב, ואם לא היו חוטאים והיו מיד נכנסים לארץ, היה לוקח כמה זמן לכבוש, כמו שה' אמר "לא אגרשנו מפניך בשנה אחת פן תהיה הארץ שממה ורבה עליך חית השדה. מעט מעט אגרשנו מפניך עד אשר תפרה ונחלת את הארץ” וגו' (שמות כג,כט-ל), לכן כנגד שלוקח זמן אז מרומז שלא ישר היו כובשים הכל, ולכן עוד חודשיים כרמז לכך שלוקח זמן; אולם לא עוד יותר זמן בהמשך כיון שאז כבר נכנס החורף ויהיו פטורים מהסוכה (שמצטער פטור מהסוכה), לכן כנגד מה שהיה ראוי שיקח זמן לאחר הכניסה, נרמז בסוכות בתשרי. אולי אפשר גם שלמדו על הסכך: 'אמר ר' יוחנן: אמר קרא (דברים טז, יג) "באספך מגרנך ומיקבך" בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר' (סוכה יב,א), שבזה כרומז שבתשרי אוספים מהגורן והיקב, ויש אז את העצים לסכך, לכן אז ציוותה התורה לרמז בעצים שיש להם על הסוכות במדבר; שהרי הסוכות היו כל השנה כך שאין זמן מיוחד שמדגיש במיוחד את הסוכות, ולכן נעשה בזמן שבו יש גילוי וקירבה לסכך (שיש בידם), שאז מעלה את זיכרון הסוכות. אולי הסוכות נעשים בתשרי כרמז שהסוכות כנגד ענני הכבוד (סוכה יא,ב), והם היו שבעה ענני כבוד ('"וענן ה' עליהם יומם”. מכאן אמרו: ז' עננים הם' וכו'. ספרי במדבר י,לד); לכן מגלים זאת בחודש השביעי (תשרי), כרמז לשבעה. עוד אולי אפשר שבסוכות זה זמן של תחילת הגשמים ולכן 'ובחג נידונין על המים' (משנה ר"ה א,ב). והנה בלי מים אי אפשר לחיות, שאי אפשר לגדל צמחים ולא לשתות, וממילא אי אפשר לחיות שם – כמו במקום מדבר, לכן אז מרמזים על זמן המדבר שהלכנו במדבר מקום שבלי מים, וה' הוא שעשה כדי להחיותנו שם בנס. (וזה גם מרמז שעשה לנו נס בבאר – שנתן מים, ובמן – אוכל שלא גודל ללא מים, והעננים היו מסלקים את העקרבים ונחשים שיש במדבר – מקום בלא מים). אולי אפשר גם ע"פ שיטת הפרקי דר"א (פרק כט) שהמלאכים באו לאברהם בתשרי, ובזכות הכנסת האורחים של אברהם זכינו לכך שה' יעשה לנו ניסים במדבר ('אמר רב יהודה אמר רב: כל מה שעשה אברהם למלאכי השרת בעצמו עשה הקב"ה לבניו בעצמו, וכל מה שעשה אברהם ע"י שליח עשה הקב"ה לבניו ע"י שליח' וכו'. ב"מ פו,ב); לכן את הגילוי כנגד ניסי המדבר אנו עושים בתשרי (כיון שזה היה בכל השנים שביציאת מצרים, שסוכות זכר ליציאת מצרים שנמשך בניסים שה' עשה לנו במדבר, כך שזה במשך שנים ולא במיוחד בזמן מסויים, ולכן מרמזים על שורשם של הניסים שנעשה בתשרי). אולי אפשר (בדומה קצת לרשב"ם) שבסוכות אוספים את הגורן והיקב, ולכן אז מראים שבעצם ה' הוא שמשפיע עלינו, ותבואת הארץ שקולה למן (בקדושה), (וכן ענני הכבוד שהגנו עלינו במדבר גם מגינים עלינו כיום, ששכינת ה' מגינה ומצילה אותנו במיוחד בא”י,) ולכן סוכות זהו גם חג האסיף (שמות לד,כב) שמאוחד עם הסוכות – ניסי המדבר שביציאת מצרים; לכן אז מראים שהניתן לנו זהו כמו שניתן לנו במדבר, ולכן אז מתבטא במיוחד הניסים שנעשו לנו במדבר, ולכן אז נקבע סוכות.