וניראה להוסיף שהזמן שבו לוקח להחמיץ הוא ח"י רגעים, אם נוסיף ח"י ל"מצה" יצא "החמיץ" שבשל אי הזריזות החמיץ ונעשה חמץ שעל השאור נאמר שזה דימוי ליצר הרע (ראה בהרחבה בדברי מרן שר התורה גדול הדור הרב שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב"מועדי ישראל") כך 'ושמרתם את המצות ר' יאשיה אומר: אל תקרא כן, אלא ושמרתם את המצות. כדרך שאין מחמיצין את המצה כך אין מחמיצין את המצוה, אלא אם באה מצוה לידך עשה אותה' (מכילתא יב, יז) שבשל עיכוב בקדושה היא נחמצת, זמנה עובר. שזהו חיי אדם, אם במקום להשתמש בהם לקדושה הוא 'חי' את החיים הגשמיים, הוא מחמיץ את קידוש חייו, לכן לא להחמיץ את המצוות אלא לקדש בהם את החיים. שכך אחרי שהוא "חי" את המצוות בעולם, שמקדש את חייו הגשמיים, הוא מגיע קדוש לחיי העוה"ב. ועניין הזריזות חשוב לגאולה (כמו שמביא מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א, שם, ובנוסף) שזהו 'ור' אלכסנדרי בתר דמצלי אמר הכי: רבון העולמים גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך ומי מעכב שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות, יהי רצון מלפניך שתצילנו מידם ונשוב לעשות חוקי רצונך בלבב שלם' (ברכות יז,א) שהשאור ושעבוד מלכויות באים יחד, שבגלות התורה יורדת ממעלתה וכך כל שאר המצוות (שעיקר התורה בא"י) ולכן מי שאומר זאת זה רבי אלכסנדרי ששמו רומז לאלכסנדריה ששם תרגום התורה ל-70 לשון ועשוהו כיום אבל על כך 'נכתבה התורה יוונית בימי תלמי המלך והחושך בא לעולם שלושה ימים' (סדר עולם רבה) 'והיה אותו היום קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל שלא הייתה התורה יכולה להתרגם כל צרכה' (סופרים א,ז) שזה רומז על תורה שבחו"ל שאינה יכולה להיות כמו שצריך (ומה שיש תורה עשירה בחו"ל זה משום קשר לא"י, מעין דברי ר"י שהזקנים בבבל  מאריכים ימים כמו בא"י בשל ישיבתם בבית כנסת, שזה מדמה לא"י. אולם גם זה לא קדוש ממש כא"י) ולכן הגלות שזהו שעבוד מלכויות מביא לריחוק מהקדושה, שזה חלק מיצר הרע שפועל בעולם. ומימלא כמו שנגד יצה"ר יש להיות זריזים כדי שלא יחמיץ, כך גם בענייני גאולה יש להיות בזריזות על מנת לקרב הגאולה, היפך מהשטן. וזהו כמו בגאולת מצרים אילו לא היו זריזים לא היו נגאלים. והנה מה שמקשים מהו שאילו לא יצאו הרי אנו ובנינו עבדים לפרעה, הרי מצרים נפלה במשך הזמן?- (בנוסף למה שהביא הגרח"ד שליט"א) נראה שאין הכוונה בפרט שהינו עבדים, אלא הכוונה שלא הינו יוצאים ממצרים, כיון שהעולם עמד וחיכה לבנ"י שיקבלו התורה ובלעדי זה היה נחרב (שבת פח,א) ומימלא אם לא הינו יוצאים היה העולם נחרב, וזה הכוונה, לאו דווקא שהינו עבדים אלא הכוונה שלא הינו יוצאים אלא הינו שם והעולם היה נחרב ומימלא כביכול הינו נישארים שם עבדים.