"כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ, יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ" (דברים לב, ט)

אין בתורה מצוה מפורשת כיצד ללמוד היסטוריה. ההיסטוריה היא לכאורה מדע הומניסטי, שבו ניתן לאדם חופש להעלות כל תיאוריה אפשרית. ואכן כל היסטוריון מפרש את קורות האדם על פי הבנתו וגישתו. אולם פרשת האזינו מתערבת גם במדע ההיסטוריה (דברים לב, ז): "זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר".

פרשת האזינו מלמדת אותנו נתון בסיסי במדע ההיסטוריה, והוא: שיש אדון ומנהיג לבריאה ויש השגחה. יש כיוון ומטרה להיסטוריה האנושית. מי שאינו מביא בחשבון נתון כה מרכזי, ההיסטוריה היא לדעתו גיבוב עובדות מקרי.

הנהגת ה' בהיסטוריה האנושית באה לידי ביטוי בעיקר בהבנת קיומו המופלא של עם ישראל. דווקא אנו, החיים למעלה משלושת אלפים שנה לאחר שנאמרה שירת האזינו על ידי משה רבנו, יכולים לאשר יותר מכל דור אחר את אמיתותיה הנצחיות. קיומו של עם ישראל הוא אחד מפלאי תבל, אם לא הגדול שבהם. אין לתופעה חד פעמית זו שום הסבר רציונלי. עם נבזה, כביכול, ניגש ונענה כשה לטבח, שנוא בשנאת עולמים של העולם כולו, נרדף, נרמס ונשפל - ואף על פי כן - מצליח לשמור על הישרדות ועל חיוניות רוחנית עזה ביותר, ואף מצליח לחזור לארצו השוממה ולשקם את הריסותיה מחדש.

מה ההסבר הרציונאלי לכל אלו: לשנאה התהומית, לעונש האיום, לקיום המופלא? כל הניסיונות לפרש זאת בהיגיון האנושי נדונו לכישלון מראש, אך שירת האזינו מגלה לנו (דברים לב, כט-לד): "לוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ זֹאת יָבִינוּ לְאַחֲרִיתָם... כִּי צוּרָם מְכָרָם וַה' הִסְגִּירָם... הֲלֹא הוּא כָּמֻס עִמָּדִי חָתֻם בְּאוֹצְרֹותָי" - עם ישראל כָּמֻס וחָתֻם בידי הקב"ה.

נבדוק אחד לאחד את הניסיונות להסביר איבת עולם לעם עולם. כל ההסברים סותרים זה את זה. היו שהאשימו אותנו בקפיטליזם, אך כנגדם הוכיחו להיפך שהיינו סוציאליסטיים קיצוניים. מצד אחד אמרו שאנו קוסמופוליטיים, ומצד אחר שאנו לאומניים צרי אופק. טענו שאנו דתיים מדי, ולעומתם שאנו חילוניים כביכול. סברו ששונאים אותנו בגלל שאין לנו ארץ ומדינה משלנו, לעומתם יש השונאים אותנו דווקא משום שיש לנו ארץ ומדינה..

שירת האזינו אומרת לנו (דברים לב, יב): "ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר". גם אנחנו בודדים בעולם - "ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ", וגם הקב"ה - "וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר". אין דומה לו ואין דומה לנו, (דברים לב, לא): "כִּי לֹא כְצוּרֵנוּ צוּרָם".

ייחודו של עם ישראל הוא בכך "כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ, יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ" - זהו סוד קיומו וזהו פשר שנאתו. לא אותנו מאסו כי אם את ה', ורק כאשר העולם כולו יכיר בה', יזכה גם עמו להכרה ולהערכה.

הרב יעקב אריאל שליט"א, מהספר: "מאהלי תורה - לתורה ולמועדים"