"ובחמשה עשר יום לחדש השביעי מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו וחגתם חג לה' שבעת ימים. והקרבתם עלה אשה ריח ניחח לה' פרים בני בקר שלשה עשר אילם שנים כבשים בני שנה ארבעה עשר תמימם יהיו" וגו' (במדבר כט, יב-יג). בסוכות מקריבים פרים בכמות שונה כל יום, ובנוסף גם מקריבים שני אילים ו-14 כבשים בכל יום. על כמות הפרים כבר עמדו חז"ל שמספרם בא לרמז כנגד האומות, שלכן יוצא סה"כ 70 פרים שהוקרבו בסוכות, כנגד שבעים אומות, שבאים לכפר עליהם כדי שירד עליהם גשמים כיון שבחג נידונים על המים (סוכה נה,ב; ראה ברש"י). אולם מדוע שני אילים ו-14 כבשים? אולי אפשר שגם זה קשור כנגד האומות, שיש שבעים אומות וכנגדם שבעים איש שירדו ישראל למצרים (דברים לב,ח; ברש"י), שזה מראה שאנו משפיעים לכל העולם, כשורש העולם; שלכן זה התגלה בירידה למצרים, כיון שה' "יצב גבלת עמים" לשבעים אומות, והארץ לבנ"י כנגדם, ולכן כשירדו למצרים – שירדו מהארץ לגבולות העמים אז הודגש שאין זה המצב התקין, אולם זה מראה שאנו משפיעים לאומות ולכן כנגדם כשיורדים אליהם, שאז כולם רואים בעין את החיבור וההשפעה שאנו משפיעים על הסובב אותנו שם, שכך גם אנו משפיעים כשאנו בא"י בצורה טובה ואמיתית וראויה יותר. לכן כנגד שאנו משפיעים לאומות זהו שבעים ועוד שבעים כנגדם, שזה 140, אלא שזה הרבה קרבנות, וה' חס על ממונם של ישראל ('התורה חסה על ממונן של ישראל' [ר"ה כז,א]. אמנם זה לא תמיד, אולם כאן כיון שגם 14 זה הרבה מאוד ומכובד אז זה מספיק לכבוד החג ואפשר להסתפק בזה ולחוס על ממונם, ובפרט שאם היה 140 זה מוגזם ולא מכובד), ולכן נעשה 14 כמספר קטן של 140. לכן יש שני אילים כרמז לבנ"י מול הגוים, שהם שנים שונים אבל קשורים זה כנגד זה, ולכן שנים, ובכבשים 14 כגילוי של שבעים כנגד שבעים, שכך בא לידי ביטוי השנים – ישראל והאומות; ששונים אבל משפיעים, וכך זה גם שאנו משפיעים עליהם בשבעים פרים שכנגד כל האומות. אולי אפשר גם שזה כרמז שיש שני סוגים בעולם של שימוש במים, יש שצריכים לגשמים ויש שמשקים מהנחלים (כמצרים ששותה מהנילוס), לכן זה מתבטא שיש שני אילים, כעין שני סוגים של שימוש במים (וזה באילים כעין רמז לאיל שעליו נאמר "כאיל תערג על אפיקי מים" [תהלים מב,ב], כרמז לצורך במים; אמנם כאן זה איל של צאן ושם זה איל, שהם חיות אחרות, אבל זה נרמז בשמו), שזה תלוי במקומות השונים, בטבע ששם, ולכן זה 14 כבשים כשני סוגים שבטבע (שהטבע נרמז במספר שבע), וזה כמובן קשור גם לפרים שהם לכפרה כדי שירדו עליהם הגשמים ויתברכו בשפע מים בנחלים. אולי אפשר שסוכות מרמז על א"י (ראה בהרחבה ב'לזמן הזה', תשרי, 'סוכות וא"י'; למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א), שבארץ יש חיבור של ארץ ושמים שמשפיעים מזה לזה, שלכן בארץ יש השראת שכינה; לכן מרמזים זאת בסוכות בשני אילים כרמז לארץ ושמים, וזה גם מתבטא ב-14 כבשים כנגד העולם שהוא מרומז בשבע, ושמים שכנגדו, ולכן כעין 14 יחד (איל מרמז על יצחק שנעקד [רש”י; במדבר כח,יט], וכך מרמז על חיבור שמים וארץ, שעלה בארץ לעקידה לשמים; וכבשים כנגד מעשי יעקב אצל לבן [שם], שזהו שעשה מעשים טבעיים בעולם אבל ה' עזרו משמים [ראה 'מעשי אבות – א', עמ' 49-52, למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א], ולכן זה מרמז על הטבע בחיבור שמים כנגדם, ולכן 14), שכך זהו שאנו מחברים שמים לארץ ומקדשים את העולם (ובפרט בא"י [ולכן גם שנים באילים כנגד יצחק, שבעקידה התקדש כקרבן ונאסר לו לצאת מהארץ, ואף הצטווה להקים שכונה בארץ ולשכן את השכינה (ב"ר סד,ג) ששני אלו באים יחד בא"י (הקמת שכונה – ישוב א"י מביא שכינה) – ארץ ושמים, שמתגלה קדושה בארץ]), ולכן גם משפיעים שפע ברכה לכל העולם (ע"י הקדושה) כמתגלה בפרים שכנגד האומות. אולי אפשר גם ש-14 כבשים כנגד הימים שמר"ה עד סוכות, שהם בדרגת כפרה אחת של תשובה, ולאחריו מגיע סוכות שהוא ההשלמה לשלמות של עשיה חיובית (שזה כבר ביום ה-טו) [ראה ב'לזמן הזה' תשרי, 'ראשון לחשבון עוונות' למרן גדול הדור הרה”ג חיים דרוקמן שליט”א], לכן זה שני אילים, כרמז לשני סוגים (אי עשיה ועשיה חיובית), שבסוכות מתגלה הסוג של העשיה ומעלה את כל מה שקדם לו בתשובה של אי עשיה (ולכן זה שנים, זה כנגד זה, שמעלה את כל הקודם). [אולי באיל כעקידה, שאת האי עשיה – שלא לשוחטו החליף העשיה שהעלה את האיל לקרבן; וכבשים כנגד ימי אי העשיה כיון שיעקב פעל בצאן כדי למנוע נזק שלבן פעל להזיקו]. אולי אפשר גם ששני אילים רומזים לשני הזמנים שבהם יש גילוי של סוכות, יש את זמן המדבר שישבו בסוכות (כפשט הפס'), ויש את זמן הכניסה לארץ שישבו בסוכות (כמובא ברוקח); וכן בכניסה לארץ כשישבו בסוכות הזמן התחלק לשנים – שבע שכבשו ושבע שחילקו, ולכן זהו שני אילים (וזה קשור ליצחק שקשור במיוחד לא"י), וסה"כ יוצא 14 שנה שישבו בסוכות בנחלת הארץ, וכנגד זה 14 כבשים (וזה כיעקב שפעל נגד לבן, כדי שיהיה לו ממון שיוכל לחזור ארצה ולחיות כאן כראוי, כמו שפעלו נגד האומות בארץ ונחלו כראוי). אולי אפשר גם שהקרבנות כרמז על חג סוכות, שזמנו הוא 'שבעת ימים מפני שבעת המינים שנשתבחה בהם א"י' (האברבנאל), לכן כנגדם כעין 14 (שניהם יחד, ככבשים), שהם שני דברים זה כנגד זה (שני אילים). אולי גם רומז לכך שבסוכות נידונים על המים (כגילוי הפרים שמכפרים על האומות כדי שיהיה להם מים), שהם הבסיס לחיי האדם, כך שמגלה שיש דין לאדם, שזהו (בסיום סוכות, שהכל הולך אחר החיתום,) בהו"ר שאז האדם נידון כחותם בתוך חותם (ראה ב'מועדי ישראל', 'הושענא רבה – יום הדין אפוף המסתורין', למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א), לכן יש שני אילים כרמז לחותם בתוך חותם (וכן איל מרמז על חוזק [כמו "אילי הארץ" (יחזקאל יז,יג)], כרמז לדין שה' דן), שבו כל האדם נידונים, ויש לזה השפעה גם על הדברים בעולם, בנוסף לכך שמשפיע על האדם שהוא עיקר הבריאה, ולכן נרמז בשבע כרמז לבריאה, וכיון שזה דין שני לכן נרמז ב-14 כעין כפול.