האושפיזין וקרבנות הפרים בחג סוכות
בסוכות מקריבים (בסה"כ) שבעים פרי עולה כמרמז כנגד שבעים אומות שבגוים, כדי לכפר להם: 'א"ר אליעזר: הני שבעים פרים כנגד מי? כנגד שבעים אומות. פר יחידי למה? כנגד אומה יחידה. משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו עשו לי סעודה גדולה. ליום אחרון אמר לאוהבו: עשה לי סעודה קטנה כדי שאהנה ממך. א"ר יוחנן: אוי להם לעובדי כוכבים שאבדו ואין יודעין מה שאבדו, בזמן שבהמ"ק קיים מזבח מכפר עליהן, ועכשיו מי מכפר עליהן?' (סוכה נה,ב). בכל יום מקריבים כנגד האומות – שבסוף בסה”כ יוצא כנגד כל שבעים האומות. אולם נראה שיש בזה גם קשר לגילוי של האושפיזין שמתגלים באותו היום, שהם קשורים לגילוי קדושה בעולם ולכן מתגלה מספר כנגדם שממנו מושפע שפע קדושה לעולם כולו – כולל על האומות (ולכן שבעים גם דומה למספר בנ”י שירדו למצרים, שכנגדם יש שבעים אומות [ראה רש”י; דברים לב,ח (ובזוהר "שמות" ו,א)] ומשם השפיעו לכל העולם ששמעו על קריעת ים סוף וכדו'). ביום הראשון מקריבים 13 פרים, נראה שזה מתגלה כנגד אברהם, שנאמר עליו במדרש: 'הנס הראשון, כשנולד אברהם בקשו כל גדולי מלכות והקוסמים להרגו, ונחבא מתחת לארץ בבית הרן שלש עשרה שנה, שלא ראה לא השמש ולא הירח, ולאחר שלש עשרה שנה יצא מתחת לארץ מבית הרן מדבר בלשון הקדש ומאס אשרים (באלילים) ושקץ עבודת ככבים ומזלות (את הפסילים), ובטח בצל יוצרו ואמר "ה' צבאות אשרי אדם בוטח בך”' (פרקי דר”א, כו). ממילא יוצא שתחילת הופעת אברהם בעולם באמונה זה קשור לשלוש עשרה שנחבא, שאז התגבש בדעתו ויצא לעולם לאחר 13 שנה באמונה הנכונה. ביום השני מקריבים 12 פרים, נראה שזה כנגד יצחק ששיאו היה בעקידה, והנה נאמר ישר אחרי העקידה על הולדת קרוביו של אברהם "ויהי אחרי הדברים האלה ויגד לאברהם לאמר הנה ילדה מלכה גם הוא בנים לנחור אחיך" וגו' (בראשית כב,כ). ומובא במדרש: '"ויהי אחר הדברים האלה ויגד לאברהם לאמר הנה ילדה מלכה”. כתיב: "חיי בשרים לב מרפא", שעד שהוא בהר המוריה נתבשר שנולדה בת זוגו, שנאמר: "ובתואל ילד את רבקה”. דבר אחר: "אחר הדברים", אחר הרהורי דברים שהיו שם. מי הרהר? אברהם הרהר; אמר: אילו מת יצחק בהר המוריה, לא היה מת בלא בנים? עכשיו שנעשה לו נס, אשיאנו מבנות ענר אשכול וממרא שהן צדקניות, אף על פי שאינן מיוחסות; דמה איכפת לי ביוחסין? אמר לו הקב"ה: אינו צריך, כבר נולדה בת זוגו של יצחק בנך, שנאמר: "הנה ילדה מלכה גם היא”. מהו "גם היא”? מה זו – בני גבירה שמונה ובני פילגשים ארבעה, אף זו בני גבירה שמונה ובני פילגשים ארבעה' (ילקו"ש רמז קב). הרי שיש קשר בין העקידה לזיווגו של יצחק (ששם נתבשר, משמע שקשורים שלכן שם התבשר, וכן בשל העקידה עלה בדעתו של אברהם לחתנו מהר ואז נאמר לו על זיווגו), ורבקה קשורה לשנים עשר שנולדו אז (שאביה בתואל היה אחד מהם) שמתדמים למה יצא בהמשך בבני יעקב, רק שאלו בקדושה – בנ"י, ואלו לא. כך שיש גילוי כעין של 12 ביצחק בעקידה, שבזה רמוז המשך הקמת בנ"י שמתקנים את העולם – גם את הגוים. (עוד נראה שיצחק נחשב קשור לא"י, שלכן היה אסור לו לצאת מהארץ, בשל גילוי קדושה עליונה [בעקבות העקידה] ואף קשור ליישוב הארץ וגילוי שכינה: '"וירא אליו ה' ויאמר אל תרד מצרימה שכון בארץ" עשה שכונה בארץ ישראל, הוי נוטע הוי זורע הוי נציב. ד"א: "שכון בארץ" שכן את השכינה בארץ. "גור בארץ הזאת" א"ר הושעיה: את עולה תמימה, מה עולה אם יצאת חוץ לקלעים היא נפסלת, אף את אם יצאת חוץ לארץ נפסלת' [ב”ר סד,ג]. לכן יש בזה גם רמז לגילוי של 12 שבטי ישראל שכשנמצאים בארץ בנחלה במקומם כראוי יש אז גילוי שכינה גדול בעולם [ולכן אז חל יובל], כעין התעלות העולם כקרבן לה' כעין גילוי יצחק). ביום השלישי מקריבים 11 פרים נראה שזה כנגד יעקב, שנאמר שעיקר יעקב זהו יוסף: "אלה תלדות יעקב יוסף” וגו' (בראשית לז,ב), כמו שאומר המדרש: '"וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב". כך אמרו חכמים "אלה תולדות יעקב יוסף", התולדות הללו לא באו אלא בזכותו של יוסף ובשבילו; כלום הלך יעקב אצל לבן אלא בשביל רחל, התולדות הללו היו ממתינות עד שנולד יוסף, הה"ד (בראשית ל, כה): "ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף" כיון שנולד שטנו של אותו רשע (שם). מי מורידן למצרים? יוסף. מי מכלכלן? יוסף. הים לא נקרע אלא בזכותו של יוסף, הה"ד (תהלים עז, טז): "ראוך מים אלקים ראוך מים יחילו נתן תהום קולו גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף". א"ר יודן ב"ר שמעון: אף הירדן לא נקרע אלא בזכותו של יוסף' (ב”ר פד,ה). לכן כעין תמצית לעיקר יעקב מתגלה ביוסף שהוא הבן ה-11 שלו, ולכן מתגלה בהשפעה בעולם (שמתחזק נגד עשו, ופועל במצרים ולהמשך) במספר 11. (גם יעקב מתגלה כעין בצרות הגלות – כעין שתיקן תפילת ערבית, והבנים שנולדו לו בגלות [אצל לבן] היו 11). ביום הרביעי זה 10 כנגד משה, שהוא הוריד את התורה לעולם, בהורידו את עשרת הדברות (שבה גם גנוזה כל התורה [יר' שקלים ו,א]), שבתורה מתקנים את כל העולם, ולכן יש בזה גילוי של 10. ביום החמישי זה תשעה פרים, כנגד אהרן, שתשע מרמז על הולדת האדם, וזהו מעלתו של אהרן – החיבור והשלום בין בנ"י, והדאגה לקרבם לתורה מתוך אהבתו את ישראל: 'הלל אומר: הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה' (אבות א,יב). כך שזהו גילוי של אחדות בנ"י שמשפיעה לקידוש ותיקון העולם: ... "הבונה בשמים מעלותיו ואגדתו על ארץ יסדה". למה"ד? לפלטין שהיתה בנויה על גבי הספינות, כל זמן שהספינות מחוברות פלטין שעל גביהן עומדת. כך "הבונה בשמים מעלותיו", כביכול כסאו מבוסם למעלה בזמן שישראל עשוין אגודה אחת. לכך נאמר "הבונה בשמים מעלותיו", אימתי? "ואגודתו על ארץ יסדה". וכה"א (דברים לג, ה): "ויהי בישורון מלך"' (במדבר רבה טו,יח). ביום השישי זה שמונה פרים, כנגד יוסף שמעלתו היתה ששמר על הברית, שלכן נקרא יוסף הצדיק (ובזה הראה לכל מצרים את דרך האמת, להיפך מהזימה המרובה במצרים, וכן העולם מתקיים על שמירת הברית – כך שיש גילוי לקדושה בעולם): ' ... מִכָּאן אוֹלִיפְנָא כָּל מָאן דְּנָטִיר הַאי בְּרִית דְּעָלְמָא אִתְקְיַּים עֲלֵיהּ, אִקְרֵי צַדִּיק. מְנָא לָן מִיּוֹסֵף. בְּגִין דְּנָטַר לֵיהּ לִבְרִית עָלְמָא, זָכָה דְאִקְרֵי צַדִּיק. וְעַל כָּךְ "וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ”' (זוהר "נח”; נט,ב). לכן זה מרומז בשמונה כנגד זמן הברית, בגיל שמונה ימים. ביום השביעי זה שבעה פרים כנגד דוד, שמלכותו קשורה לכח האבות, שלכן התחיל את מלכותו שבע שנים בחברון כחיבור לאבות כגילוי לכל בנ”י צאצאיהם: “והימים אשר מלך דוד על ישראל ארבעים שנה בחברון מלך שבע שנים ובירושלם מלך שלשים ושלש שנים" (מלכים א ב,יא), שיש חיבור של ארבעים שנה, שמתחיל בשבע שנים שבחברון, כעין יסוד למלכות שאח"כ בירושלים, וחברון היא מקום האבות (כך שכעין המשך לאבות, כעין כמו שמתגלה באושפיזין) [וכן מובא: 'בְּגִין דְּדָוִד לֵית לֵיהּ לְקַבְּלָא מַלְכוּתָא אֶלָּא עַד דְּיִתְחַבַּר בַּאֲבָהָן דְּאִנּוּן בְּחֶבְרוֹן וּכְדֵין בְּהוּ יְקַבֵּל מַלְכוּתָא. וְעַל דָּא אִתְעַכַּב תַּמָּן שְׁבַע שְׁנִין בְּגִין דִּיקַבֵּל מַלְכוּתָא כְּדְקָא יְאוּת וְכֹלָּא בְּרָזָא דְּחָכְמְתָא וּבְגִין דִּיתַקֵּן מַלְכוּתֵיהּ' (זוהר "לך לך"; עט,ב)]. שיוצא שגילוי מלכות דוד (שהיא גם תיקון לעולם כולו, כמו שיתגלה במשיח), קשור לגילוי של שבע (כמו שהתגלה בשנותיו בחברון שזה הבסיס למלכותו). (בנוסף אולי רמז לשבעים שנה שחי, שכולם היו במתנה מאדם הראשון שנתן לו [ילקו"ש רמז מא], כך שיש גילוי של שבע [בגימטריה קטנה]). זה לפי נוסח אחד של האושפיזין, אולם יש נוסח אחר שהולך ע"פ הדורות ויוצא שיש הבדל בימים רביעי, חמישי ושישי (שלושת הראשונים שזה האבות והשביעי שזה דוד זה אותו דבר בשניהם). לפי נוסח זה נראה שביום הרביעי זה 10 כנגד יוסף, שעל גילוי למעלתו בעולם נאמר: 'וכל אותן שנים שהיו ישראל במדבר היו שני ארונות הללו, אחד של מת ואחד של שכינה, מהלכין זה עם זה. והיו עוברין ושבין אומרים: מה טיבן של שני ארונות הללו? אמרו: אחד של מת ואחד של שכינה. וכי מה דרכו של מת להלך עם שכינה? אמרו: קיים זה כל מה שכתוב בזה' (סוטה יג,א-ב). יוצא שאמרו לכל העולם גילוי של מעלת יוסף כנגד ארון הדברות, כך שיש גילוי של כעין עשרת הדברות. ביום החמישי זה תשעה פרים, כנגד משה, שתשע מרמז על לידת האדם, שמשה הגיע לשלמות מעלת האדם: 'ד"א, מהו "איש האלקים"? א"ר אבין: מחציו ולמטה "איש", מחציו ולמעלה "האלקים"' (דברים רבה יא,ד). כך שבמשה מתגלה האדם שנעשה דבוק בה' בשלמות, וזה משפיע גם לכולנו שיש לשאוף להגיע לכך. ביום השישי זה שמונה פרים, כנגד אהרן, שאהרן הוא הראש לשושלת הכהנים, והוא מגלה בנו את מה שאנו מגלים בכל העולם: "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות יט,ו); כך שבאהרן מתגלה מעלתנו ככהני העולם, וזה בא לידי ביטוי בכך שאנו מיוחדים לה', שזה מתגלה בברית (שהיא ברית ביננו לקב"ה), ואף אנו נקראים ע"ש כך: '"קונם שאיני נהנה לערלים", מותר בערלי ישראל ואסור במולי אומות. "קונם שאיני נהנה למולים", אסור בערלי ישראל ומותר במולי עכו"ם, שאין הערלה קרויה אלא לשם עכו"ם, שנאמר: "כי כל הגוים ערלים, וכל בית ישראל ערלי לב" (ירמיה ט); ואומר: "והיה הפלשתי הערל הזה" (שמואל א יז); ואומר: "פן תשמחנה בנות פלשתים, פן תעלוזנה בנות הערלים" (שמואל ב א)' (משנה נדרים ג,יא). כך שבאהרן מתגלה גילוי מעלת בנ"י בשליחותם בקדושה, שזה מתגלה גם בברית המילה, ולכן נרמז בשמונה כנגד הגיל שבו עושים את ברית המילה – בגיל שמונה ימים. (וזה קשור לקידוש ותיקון כל העולם דרכנו, בהיותנו בנים לה', כהני ה' בעולם, ולכן גם כל העולם עומד על ברית המילה: 'דבר אחר: גדולה מילה, שאלמלא היא לא ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, שנאמר: "כה אמר ה': אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי" (ירמיהו לג)' [שם]. לכן זה קשור בקרבנות הפרים שמגלה תיקון לאומות).